בפורום הורים בתפוז ראיתי הודעה ובה התחלה של דיון על הכנת שיעורי הבית אצל תלמידי בית ספר יסודי ומידת מעורבות ההורים בנושא. הורים רבים כתבו מה דעתם ואיך זה עובד אצלם. גם אני עשיתי כך וזכיתי לתגובות פה ושם. הדיו ןמעניין מאד.
הנה מה שאני כתבתי שם:
הנה מה שאני כתבתי שם:
מאת: שלמה יונהו 25/05/09 | 09:18
חובתי כהורה, כך אני סבור, לדאוג ולתת כלים לילדי שיאפשרו להם הרגלי למידה והרגלי עבודה טובים וכן כלים להתמודדות עם מצבי לחץ. אני בטוח שלא מלמדים את הדברים הללו בבית הספר, ואני סבור שאלה כלים בסיסיים כדי להצליח גם בלימודים וגם בכל דבר אחר.
שעורי בית, למידה עצמית, תרגול וחזרה על חומר הם, להבנתי, הכרח. אלה דברים הכרחיים שיש לעשות כחלק מתהליך הלמידה. לא לומדים רק בבית הספר והחומר שנלמד בבית הספר לא קיים רק שם אלא הוא אמור לקבל נפח ומשמעות עם החזרה בבית, התרגול ושעורי הבית.
ככלל, אצלנו בבית:
* שעורי בית הם חובה ולא רשות
* אין בילויים/חברים/מסיבות/טלוויזיה/מחשב/משחקים/בטלה לפני סיום כל שעורי הבית שהתקבלו באותו יום לימודים והחובות השוטפות לבית הספר.
לכל תלמיד בבית יש מקום שקט להכין שעורים ובו כל מה שדרוש.
גם מיכל וגם אני זמינים לעזרה ולמענה על שאלות ולפתרון בעיות ואנחנו מעודדים לשאול שאלות ולהעזר.
בסיום שעורי הבית או מיכל או אני בודקים, מעירים הערות בונות, מחמיאים על ההשקעה ואם יש צורך מבקשים לשוב ולבדוק או לתקן... לפי הצורך.
זה הנוהל. הנוהל הזה התחיל בתור המלצה, אח"כ בקשה וכשזה לא הצליח (כאמור... ילדים לא יכינו שעורי בית אם הם לא יהיו חייבים להכין את שעורי הבית) זה הפך להיות מתוך כורח ואני אכפתי את זה.
הסברתי את החשיבות של הכנת שעורי הבית והסברתי עוד ש-"אין ברירה" ויש להכין אותם ולפי הכללים של הבית כי "אלה כללי הבית". אני תמיד שמח לחזור על הכללים ולהסביר את הסיבות להן אבל אני לא מתוור.
אגב, החזרה היום יומית על החומר ובדיקה שהילדים מבינים את אשר למדו ולא רק שמעו או ראו או שיננו, מוכיחה את עצמה. יש הבדל גדול בין שינון או פעילות טכנית לבין הבנה. ההבדל הזה יהפוך יותר ויותר משמעותי במהלך הלימודים של הילדים וככל שהם יקדימו לקבל ולעסוק בהרגלים שיקדמו סדר, ארגון והבנה כך ייטב להם.
הם לא יודו לנו על זה (בכלל או לפחות לא עכשיו) אבל אני לא מנסה להיות חבר שלהם, אלא לחנך אותם. אין לי אשליות שהחינוך הזה יגיע בבית הספר.
למחשבה שהאחריות לשעורי הבית היא של הילדים ושהם צריכים להתמודד עם אי ההכנה בבית הספר יש כשל כי היא מניחה שלמורים בבית הספר אכפת האם הלתמידים הכינו שיעורי בית, האם התלמידים מבינים ושיש להם רצון ויכולת לעשות שימוש בכלים כדי לתת להם הרגלים נכונים. ההנחה הזאת לא נכונה, בד"כ. כשהיא נכונה, היא גם אז לא סותרת את המסגרת הזאת בבית.
חבל שהילדים יתרגלו להתבטל וימצאו את עצמם חסרי הרגלים וכישורים ללמוד בכתות מאוחרות יותר ששם ללא חזרה ותרגול של החומר הסיכויים להצליח נמוכים מאד, במיוחד למי שלא מבין...
Homework is not all good, see http://www.alfiekohn.org/teaching/edweek/homework.htm?2 for example.
ReplyDeleteAlso we don't "force" the kids to do homework, it their choice. We just remind them that it will disappoint their teachers. So far it works.
We do help and monitor the homework, I think the process of mentoring them is the one that's important.
While mr. Kohn wrote an interesting paper, I don't find him convincing.
ReplyDeleteI'm not saying that all homework is good.
I'm saying that:
1. homework is a duty
2. duties are to be done with responsibility and with a higher priority than playing around
3. homework is a fact of life in Israeli schools and academy
4. it is best that children learn to properly do their homework.
5. While doing their homework, it is a good chance for parents to teach them:
a. understanding priorities
b. triaging tasks according to urgency/importance
c. what is order and how to obtain it and how to use it for learning and for anything else
d. accepting responsibility (yes. that too.)