המורה מאת פרנק מק'קורט

קראתי בשקיקה את ספרו של פרנק מק'קורט, המורה.

הספר ראה אור בעברית בהוצאת מטר.
הספר מונה 290 עמודים.
עידית שורר תרגמה מאנגלית.

במקור, באנגלית, הספר נקרא Teacher Man.

את הספר קניתי בגחמת קניות ספרים שהיתה לי לפני בערך שנה שבה הזמנתי עשרות ספרים מבוקמי. משהו בתאור תקציר הספר מהכריכה האחורית משך אותי. עתה שקראתי לא הצטערתי על הקנייה.




יוסי שריד בהארץ
מיכאל דדון בבלוג המורים
איריס בקשי ברוש באתר רשימות
יואב ארמוני בבלוגיה
ראיון של נעמי פריי עם פרנק מק'קורט בהארץ
גלעד מורג במגזין במה

נהנתי מאד מהקריאה בספר.
הזדהיתי מאד עם התיאורים של מק'קורט על חייו של מורה ועל השכר שאינו מתאים לגודל האתגר ומידת ההשקעה.
הבנתי אותו כשהוא מתוודה בפני הקוראים שלא היה לו מושג כיצד להתמודד עם משמעת, עם חוסר עניין ועם בעיות של תלמידים. מפליא שאחרי הקשיים הרבים שהוא התמודד מולם בכתות בבית ספר מקצועי עם "אוכלוסייה קשה" הוא לא מוצא את עצמו במספר מקומות "טובים" יותר.

אני לא חושב שאוכל לתאר טוב יותר מאלה שקישרתי לדבריהם על הספר, ודדואי שאתקשה שלא לחזור על כמה מתובנותיהם על הספר. בכל זאת מצאתי לנכון לצטט שני קטעים מהספר שדברו אלי ונגעו בי (ישנם עוד רבים כאלה אבל השניים הללו במיוחד מתמצתים בעיני את מקצוע ההוראה בבתי הספר בפן שאין רואים אותו בכתה ולא חושבים עליו כשחושבים על מקצועו של המורה):

עמודים 207 ו-208:

"בסופו של יום הלימודים אתה יוצא בראש מלא ברעשיהם של בני נוער, בדאגותיהם, בחלומותיהם, הם באים אחריך לארוחת ערב, לסרטים, לשירותים, למיטה. אתה מנסה לגרש אותם ממחשבותיך. לכו. לכו. אני קורא ספר, עיתון, את הכתובת על הקיר. לכו."

עמודים 211 ו-212:

"אם ביקשת מהבנים והבנות בתיכון סטאיווסנט לכתוב שלוש מאות וחמישים מילה על נושא כלשהו הם היו עשויים להשיב בחמש מאות. היו להם די והותר מילים.

אם ביקשת מכל התלמידים בחמתש השיעורים שלך לכתוב כל אחד שלוש מאות וחמישים מילה אתה מקבל 175 כפול 350 ואלה 32,750 מילים שאתה צריך לקרוא, לתקן, ולהעריך ולתת להן ציון בערבים ובסופי שבוע. וזה בתנאי שהיה לך מספיק שכל לתת להם רק עבודה אחת בשבוע. אתה צריך לתקן טעויות כתיב, דקדוק שגוי, מבנה משפט לקוי, רצף, רשלנות באופן כללי. אתה צריך להציע הצעות על תוכן ולכתוב הערה כללית המסבירה את הציון שנתת. אתה מזכיר להם שאין תוספת נקודות על עבודות מקושטות בקטשופ, מיונז, קפה, קולה, דמעות, שומן, קשקשים. אתה מציע בתוקף שהם יכתבו את העבודה ליד שולחן כתיבה או כל שולחן אחר אבל לא ברכבת, באוטובוס, במעלית או בהמולה השוררת בפיצרייה של ג'ו שמעבר לפינה.

אם אתה מקדיש לכל עבודה חמש דקות אתה מקדיש רק למחזור עבודות יחיד זה ארבע-עשרה שעות ושלושים וחמש דקות. ופירוש הדבר יותר משני ימי הוראה וסוף לסוף השבוע.

אתה מהסס להטיל על התלמידים הכנת יומני קריאה. הם ארוכים עוד יותר ועשירים בגנבות ספרותיות.

מדי יום סחבתי הביתה ספרים ועבודות בתיק חום מעור מלאכותי. התכוונתי להתרווח בכיסא-נוח ולקרוא את העבודות, אבל אחרי יום של חמישה שיעורים ו-175 בני-עשרה לא נטיתי להאריך את היום בעזרת התוצרת שלהם. היא תחכה, לעזעזל. מגיעה לי כוסית יין או כוס תה. אגיע אל העבודות אחר-כך. כן, כוס תה טובה וקריאת העיתון או טיול רגלי בשכונה או כמה דקות עם בתי הקטנה שתספר לי על הלימודים שלה ועל הדברים שהיא עשתה עם חברתה קלייר. כמו כן אני חייב לסרוק את העיתון כדי להיות מעודכן בנעשה בעולם. מורה לאנגלית צריך לדעת מה נעשה סביבו. לעולם אין לדעת מתי אחד התלמידים יאמר משהו על מדיניות החוץ או על מחזה חדש שמועלה אוף-ברודוויי. אתה לא רוצה להיתפס מול הכיתה עם פה פעור ששום דבר לא יוצא ממנו.

אלה חייו של מורה לאנגלית בתיכון."

גמאתי את הספר עמוד אחד אחרי השני, והצטערתי כשמידי פעם נאלצתי להתפנות לעיסוקים הרגילים של היום.

מומלץ מאד.