קראתי את ספרו של חיים שפירא, על הדברים החשובים באמת, ולמען האמת מצאתי בו דברים שונים ממה שציפיתי. את הציפיות לקראת הספר בניתי לאחר שנהנתי מאד מהקריאה בספרו הקודם של שפירא, שיחות על תורת המשחקים.
כמו ספרו הקודם גם הספר הזה כתוב בשפה קלה, מלא כולו בהומור ודן בחיוך בנושאים "כבדים ורציניים". גם ספר זה כמו קודמו מאוייר בידיו של דני קרמן.
הציטוטים הרבים מפיהם של כל מיני הוגים לכאורה והוגים למעשה ושל דמויות בדויות ושל כאלה אמיתיות היו לי לזרא! הסגנון הזה של אמרת כנף מפיו של זה ומפיו של אחר כבסיס לספר לא מוצא חן בעיני. ציטוטי האמרות הבלתי פוסקים פוגמים מאד ברצף הקריאה וגורמים לי להסיק שאין למחבר מה לומר יותר מידי ושהוא מנסה רק להדביק יחדיו אוספי ציטטות ואמרות כנף כשמידי פעם הוא מוסיף פה ושם פרפראות משל עצמו.
הספר כנראה הוא נסיון להוציא לאור באופן מרוכז את הרצאותיו (המבוקשות מאד, לפי פרסומים באינטרנט) על הנסיך הקטן ועל פו הדב וודי אלן ועל אליס בארץ הפלאות. בעוד שהסגנון הזה של ציטטה של אמרה וכמה פנינים אחרי כן מתאימות לקצב ולאופן ההגשה בהרצאה אשר מלווה בשקופיות או עזר אחר, בספר קריאה זה לא מוצלח, לפי טעמי האישי.
יחד עם זאת ככל שהתקדמתי בקריאה בספר כך למדתי ממנו יותר והוא מצא חן יותר בעיני ואפילו פה ושם היו רגעים של הנאה. החל מהדיונים באליס בארץ הפלאות מצאתי עניין רב יותר בספר.
הרעיון שאין משמעות לבזבוז זמן ולחסכון בזמן מעניין. ההזמנה לחשוב על מי שחסך זמן שפונה לכספת שבה הזמן נחסך והוא מתכוון לפדות אותו מעוררת מחשבות עמוקות על האבסורד שבכך. כנראה שמוטב לדבר על ניצול יעיל של זמן מאשר על חסכון בזמן.
כנראה שאת הכרכים עבי הכרס הרבים שראו אור ובהם פרשיונות שונות ומשונות על אליס בארץ הפלאות אך מעטים קוראים ומבינים על בוריים. יש משהו טוב בגישה קלילה ובטקסט קצר יחסית שדן בפרשנויות על אודות הספר, עלילתו והתוכן שלו שהופך את המידע הזה לנגיש הרבה יותר לקהל רחב יותר שאולי חלקו כתוצאה מההכרות ינסה להעמיק יותר. שפירא רומז שאת הפרשנות הקלאסית לאליס בארץ הפלאות ולמבעד למראה כתב מרטין גרדנר. אולי מי מקוראיו של שפירא ינסה לקרוא עוד והפכם מכתביו של גרדנר בנושא.
בעמוד 146 מוזר השימוש במילה כפילה ("תכונת הכפילה"). נדמה לי ששימוש במילה כפל (ואפילו "תכונת הכפל" או תכונת המכפלה") היה מתאים יותר.
מרוב הבאת מה שאחרים אומרים אני מתקשה למצוא בטקסט מה אומר שפירא בעצמו שאינו מפיהם של אחרים. אחד הדברים שמצאתי את שפירא מסיק בעצמו מנסיונו ומניסוייו היה מעניין מאד (וחבל מאד ששפירא לא כותב ספר על תובנותיו ועל מסקנותיו שלו במקום למלא עמודים רבים בתובנות של אחרים שאפשר אולי לקרוא בספריהם שלהם) ואני מצטט מעמוד 183: "רוב רובם של האנשים מעדיפים זיכרון ללא חוויה על פני חוויה ללא זיכרון." הדיון שקדם למסקנה הזאת היה מעורר מחשבה ואהבתי את הקישור לסרטים ששפירא מביא בהמשך.
בעמוד 196 הבחנתי שחסרה המילה שנים לאחר המספר 126. במקום לכתוב "היקום היה מחכה 126 ללידתה של מרילין." היה צריך להיות "היקום היה מחכה 126 שנים ללידתה של מרילין."
כמו בספרו הקודם של שפירא גם בספר זה חסרה בבליוגרפיה מסודרת ורשימת מראי מקום (ואולי גם הערות עם הרחבה בסוף הספר). יחד עם זאת מצאתי את המלצותיו על ספרים ובהם שעשועים מתמטיים ראויות ואני אכן אנסה להשיג את הספרים הללו כדי לקרוא בהם:
מרטין גרדנר:
לסיכום, לא ממש אהבתי, אבל למדתי בכל זאת כמה דברים.
אנקדוטה לסיום: את חיים שפירא פגשתי בדוכנים של כנרת-זמורה-ביתן, דביר בשבוע הספר. לא הייתי מספיק אמיץ לשוחח עמו על הספרים שלו. הוא מצידו היה עסוק יותר בקידום המכירות של ספריו מאשר לדובב קוראים שכבר קנו (או שכך רק נדמה לי) שכן הוא איבד עניין בי מייד לאחר שאמרתי לו שאת ספריו כבר רכשתי וקאת הראשון כבר קראתי ואת השני אקרא בקרוב.
כמו ספרו הקודם גם הספר הזה כתוב בשפה קלה, מלא כולו בהומור ודן בחיוך בנושאים "כבדים ורציניים". גם ספר זה כמו קודמו מאוייר בידיו של דני קרמן.
הציטוטים הרבים מפיהם של כל מיני הוגים לכאורה והוגים למעשה ושל דמויות בדויות ושל כאלה אמיתיות היו לי לזרא! הסגנון הזה של אמרת כנף מפיו של זה ומפיו של אחר כבסיס לספר לא מוצא חן בעיני. ציטוטי האמרות הבלתי פוסקים פוגמים מאד ברצף הקריאה וגורמים לי להסיק שאין למחבר מה לומר יותר מידי ושהוא מנסה רק להדביק יחדיו אוספי ציטטות ואמרות כנף כשמידי פעם הוא מוסיף פה ושם פרפראות משל עצמו.
הספר כנראה הוא נסיון להוציא לאור באופן מרוכז את הרצאותיו (המבוקשות מאד, לפי פרסומים באינטרנט) על הנסיך הקטן ועל פו הדב וודי אלן ועל אליס בארץ הפלאות. בעוד שהסגנון הזה של ציטטה של אמרה וכמה פנינים אחרי כן מתאימות לקצב ולאופן ההגשה בהרצאה אשר מלווה בשקופיות או עזר אחר, בספר קריאה זה לא מוצלח, לפי טעמי האישי.
יחד עם זאת ככל שהתקדמתי בקריאה בספר כך למדתי ממנו יותר והוא מצא חן יותר בעיני ואפילו פה ושם היו רגעים של הנאה. החל מהדיונים באליס בארץ הפלאות מצאתי עניין רב יותר בספר.
הרעיון שאין משמעות לבזבוז זמן ולחסכון בזמן מעניין. ההזמנה לחשוב על מי שחסך זמן שפונה לכספת שבה הזמן נחסך והוא מתכוון לפדות אותו מעוררת מחשבות עמוקות על האבסורד שבכך. כנראה שמוטב לדבר על ניצול יעיל של זמן מאשר על חסכון בזמן.
כנראה שאת הכרכים עבי הכרס הרבים שראו אור ובהם פרשיונות שונות ומשונות על אליס בארץ הפלאות אך מעטים קוראים ומבינים על בוריים. יש משהו טוב בגישה קלילה ובטקסט קצר יחסית שדן בפרשנויות על אודות הספר, עלילתו והתוכן שלו שהופך את המידע הזה לנגיש הרבה יותר לקהל רחב יותר שאולי חלקו כתוצאה מההכרות ינסה להעמיק יותר. שפירא רומז שאת הפרשנות הקלאסית לאליס בארץ הפלאות ולמבעד למראה כתב מרטין גרדנר. אולי מי מקוראיו של שפירא ינסה לקרוא עוד והפכם מכתביו של גרדנר בנושא.
בעמוד 146 מוזר השימוש במילה כפילה ("תכונת הכפילה"). נדמה לי ששימוש במילה כפל (ואפילו "תכונת הכפל" או תכונת המכפלה") היה מתאים יותר.
מרוב הבאת מה שאחרים אומרים אני מתקשה למצוא בטקסט מה אומר שפירא בעצמו שאינו מפיהם של אחרים. אחד הדברים שמצאתי את שפירא מסיק בעצמו מנסיונו ומניסוייו היה מעניין מאד (וחבל מאד ששפירא לא כותב ספר על תובנותיו ועל מסקנותיו שלו במקום למלא עמודים רבים בתובנות של אחרים שאפשר אולי לקרוא בספריהם שלהם) ואני מצטט מעמוד 183: "רוב רובם של האנשים מעדיפים זיכרון ללא חוויה על פני חוויה ללא זיכרון." הדיון שקדם למסקנה הזאת היה מעורר מחשבה ואהבתי את הקישור לסרטים ששפירא מביא בהמשך.
בעמוד 196 הבחנתי שחסרה המילה שנים לאחר המספר 126. במקום לכתוב "היקום היה מחכה 126 ללידתה של מרילין." היה צריך להיות "היקום היה מחכה 126 שנים ללידתה של מרילין."
כמו בספרו הקודם של שפירא גם בספר זה חסרה בבליוגרפיה מסודרת ורשימת מראי מקום (ואולי גם הערות עם הרחבה בסוף הספר). יחד עם זאת מצאתי את המלצותיו על ספרים ובהם שעשועים מתמטיים ראויות ואני אכן אנסה להשיג את הספרים הללו כדי לקרוא בהם:
מרטין גרדנר:
- קרקס מתמטי
- החידות המתמטיות והלוגיות שאני הכי אוהב
- אה! הבנתי
- מה שמו של ספר זה?
- הספר הזה אינו זקוק לשם
- השטן, קנטור ואינסוף
- אליס בארץ החידות
לסיכום, לא ממש אהבתי, אבל למדתי בכל זאת כמה דברים.
אנקדוטה לסיום: את חיים שפירא פגשתי בדוכנים של כנרת-זמורה-ביתן, דביר בשבוע הספר. לא הייתי מספיק אמיץ לשוחח עמו על הספרים שלו. הוא מצידו היה עסוק יותר בקידום המכירות של ספריו מאשר לדובב קוראים שכבר קנו (או שכך רק נדמה לי) שכן הוא איבד עניין בי מייד לאחר שאמרתי לו שאת ספריו כבר רכשתי וקאת הראשון כבר קראתי ואת השני אקרא בקרוב.
No comments:
Post a Comment