לאה צבעוני כותבת ב-ynet על העריכה הלשונית בהוצאות הספרים.
אין לי אלא להסכים עם מה שהיא כותבת.
עוד הייתי מוסיף שהעברית בפיהם של מגישי החדשות ברדיו ובטלוויזייה בפרט ושל המגישים בכלל בתקשורת המשודרת היתה טובה, גבוהה ונכונה, ככל הנראה המאזינים והצופים היו גם הם לומדים לדבר כראוי.
אין לי אלא להסכים עם מה שהיא כותבת.
עוד הייתי מוסיף שהעברית בפיהם של מגישי החדשות ברדיו ובטלוויזייה בפרט ושל המגישים בכלל בתקשורת המשודרת היתה טובה, גבוהה ונכונה, ככל הנראה המאזינים והצופים היו גם הם לומדים לדבר כראוי.
היה לי על זה דיון עם חברים בפייסבוק.
ReplyDeleteאני מסכים שיש בעיה - מעט מאוד ישראלים יודעים את הכללים. לשם השוואה, תלמיד יסודי ברוסיה יודע את הדקדוק הרוסי יותר טוב מישראלי בוגר, כי ילדים ישראלים כמעט לא לומדים דקדוק בבית הספר.
מצד שני, הפתרונות שהיא מציעה לא לגמרי בכיוון. למשל, לדבר על "את הרי רוצה" כנגד "הרי את רוצה" זו קטנוניות מיותרת.
אז יש כאלה שעוסקים בלשון, אבל נכנסים להתקטננויות ולא חושבים בגדול. זו לא רק בעיה של עורכים פה ושם. העורכים צריכים לתת לעבוד יותר טוב ולתת דוגמה אישית וגם להסכים אחד עם השני יותר ולא להמציא סגנון אישי או לעבוד סתם לפי חושים. אבל מה שהרבה יותר חשוב מהעורכים זה מערכת החינוך, שצריכה ללמד ילדים לקרוא ולכתוב, פשוטו כמשמעו, כי כיום היא לא ממש מלמדת.