אחוזת דג'אני מאת אלון חילו

הנה מה שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים על הספר שזכה בפרס ספיר (שמאוחר יותר גם נלקח ממנו), אחוזת דג'אני מאת אלון חילו:

אחוזת דג´אני (הורס!! הורסן!!)

ShlomoYona

שמחתי לקרוא את הספר שזכה בפרס ספיר השנה.

אהבתי את האתגר בקריאה של עברית שאבד עליה כלח.

אהבתי לקרוא עלילה כפי שהיא נראית מנקודות מבט שונות לחלוטין. מעניין איך רואה את הדברים קלווריסקי ולעומתו איך הדברים נראים מבעד לעיניו של צלאח הלוקה בנפשו.

אהבתי את הקטעים שבהם נתערבבו בדייה ואמת, מציאות ודמיון, עובדות והזיות. זה החזיק אותי במתח עד שהבנתי האם אכן כך היו הדברים או שהמחבר היתל בי.

הייתי שמח מאד לו המחבר היה מוסיף את נקודת מבטה של האם (ולא באופן סובייקטיבי כפי שמציגות שורות היומן של צלאח או של קלווריסקי) גם המציאות מנקודת מבטה של האדונית מסקרנת אותי מאד.

היה מפתיע ומרענן (וגם בוטה למדיי) לקרוא על קורותיו של אדם ועל העלילה שנגזרת מקורותיו, שמונע בעיקר (שלא לומר לחלוטין) על ידיי יצרו המיני. המחשבה שמפעל התיישבותי ברוח חובבי ציון קם לו אך ורק בגלל משיכתו המינית הבלתי נשלטת של קלווריסקי לעפיפה (ואולי משיכה זאת התעצמה מאד בגלל צחיחותה (המינית), כלשונו, של אשתו שמכונה האדונית) מעוררת גיחוך מצד אחד ומצד אחר מעוררת תהיות כמה מפעלים חשובים ומשמעותיים קמו בגלל נסיבות דומות או מניעים דומים...

אני חושב שההתנבאויות לכאורה על עתידם המר של הערבים המקומיים ועל כיבושם לכאורה על ידי המתיישבים היהודיים לא הוסיפו דבר ולא תרמו ויש בהם סוג של פופוליזם זול. אם יש פה משהו מעמיק יותר בעיניהם של קוראים אחרים, אני סקרן לקרוא וללמוד מה הם מוצאים בזה מנקודת מבטם.

בסך הכל הספר היה קריאה קלה ומשעשעת, וכאמור מפתיעה, מפתיעה לטובה.

אני יכול לומר שבקנה המידה שלי זה לא הספר הכי טוב שקראתי השנה, אבל לשמחתי אינני צריך לחלק פרסים וציונים על ספרים אלא רק להביע את דעתי.



שלמה יונה

קישרתי למעלה בקישורים על הזכייה בפרס ספיר ועל ביטול הזכייה לדיונים באתר האייל הקורא. הדיונים מרתקים לטעמי. הם נוגעים בפוליטיקה שמסביב וכלל לא בתוכן הספרותי או בספר כיצירה ספרותית. מוזר. דיונים שמהותם ספרותי יותר אני מקווה לקרוא בפורום הקוראים הראשונים. נחכה ונראה.

והנה עוד תוספת שכתבתי על התרשמותי מהספר בפורום של ידיעות ספרים:

על ההתנשאות

ShlomoYona

שכחתי לכתוב שקלווריסקי לא רק מונע בעיקר מינית בפעולותיו אלא גם מראה צד של אדם שאינו מגלה הערכה לנשים אלא לצורך שימוש הגברים (צורך מיני, לצורך חברה או שיחה או לכלכלת הבית והמשפחה). הביטויים הציוריים שבאים מבין דפיי יומנו על תובנותיו על הנשים הצחיקו אותי עד דמעות. הצחוק והשעשוע לא בא דווקא מתוך הסכמה או מתוך הזדהות עם הכתוב אלא עם האבסורד והגיחוך. זה כל כך מגוחך עד כדי שעשוע. ממש סיטקום!

ההתנשאות כלפי הערבים (הערביאים לפי לשון הספר) ותרבותם נלעגת בעיני באותו האופן וקראתי את הדברים בשעשוע.

גיבור סיפור שהוא חזיר שוביניסט, סקס-מניאק וגזען ובה בעת "פאר" התרבות המזרח אירופאית של התקופה ההיא וסמל לחומר האנושי של אנשי חובבי ציון -- זה משהו!! הרגשתי שזה מעין קרוב משפחה של ארצ´י בנקר.

אני לא מאלה שחושבים שספורת טובה צריכה להיות בהכרח עם מסרים ועלילה שהם חינוכיים ואני כלל לא נכנס לנושאים הפוליטיים שמעטרים כל דיון ציבורי בספר שיצא לי לשמוע עליו או לקרוא אותו (וזה מצער כי נראה לי שממעיטים לדבר בתוכן של הספר כיצירה ספרותית ומרבים להתכתש בזירה הפוליטית והפסאודו תרבותית שכנראה שם רגילים יותר אנשים להביע דיעה מאשר בנושאים של ספרות ושל יצירה). לא אכפת לי מהמסר הפוליטי שיש או שאין בספר. לא אכפת לי אפילו אם הסופר כתב על נושא ועל דמויות ועל מציאות כאלה כדי למצוא חן או כדי שלא למצוא חן בעיני הקהל בארץ ובעולם. אכפת לי שנהנתי מהקריאה.




שלמה יונה

Archie Bunker