קיבלתי המלצה חמה ממורתי, תלמה גביש, לקרוא את ספרו של לי קואן יו, "אבי האומה הסינגפורית" ומי שהיה במשך מספר עשורים ראש ממשלה נבחר ולאחר מכן אסטרטג עליון של סינגפור והוביל אותה בהנהגתו ממציאות של מדינת עולם שלישי למציאות של מדינת עולם ראשון. תרגום של פרקים מספר זכרונותיו לעברית נקרא "מן העולם השלישי לראשון".את הספר אפשר למצוא ב-google books ולקרוא בו.
הספר בעברית, פרקים מהספר המקורי, ראה אור ב-2004 בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר. התרגום מאנגלית של מיכל גולן.
על הספר באנגלית, From Third World to First : The Singapore Story: 1965-2000, אפשר לקרוא באתר אמאזון שם יש גם ביקורות קוראים.
הספר מציג דוגמה ומופת של משרת ציבור ושל מנהיג. נקיון הכפיים נר לרגליו. הרפורמות הכבירות שהוביל בדיור, באבטלה, בכלכלה, בתחבורה, בחינוך, בנקיון, באיכות הסביבה ועוד ועוד -- כל אלה הצעידו עיר-מדינה (מבנה מדיני שלא ידוע כסלע יציב ממילא לפי ההסטוריה של העולם) ממציאות של קולוניה בריטית דרך מציאות של סרח לא רצוי במלאזיה (החל מ-1963) ומציאות של בידוד ועצמאות ללא משאבים לאחר פרידה ממלאזיה ב-1965, אל מציאות של מדינה מודרנית מובילה ויעילה.
ביקורת ניכרת הושמעה על אופן ההנהגה של לי קואן יו ושל אלה שהובילו את סינגפור אחריו בעיקר לאור השוני בהתייחסות לחירויות הפרט. לי קואן יו מאמין שרק אומה עשירה ומבוססת כמו אמריקה יכולה להתנהל בשיטה שבה במהירות רבה משתנה המדיניות עם חילופים מהירים של שחקנים ראשיים. לכאורה החילופים התכופים מביאים רעיונות רעננים ופועלים כמנגנון שטיפה למניעת התאבנות של אליטה שלטת. לי קואן יו גורס כי מודל כזה ימיט חורבן על מדינות כמו סינגפור לו היה מיושם שם (כפי שנסיונות לכפות דמוקרטיה עם שוק חופשי על עמים רבים בעשורים האחרונים הביאו לכשלים ולכשלונות רבים לדבריו, והוא מביא כדוגמאות את רואנדה, את הפיליפיניפ ודוגמאות אחרות. לי קואן יו טוען שבעוד חירויות הפרט הם ערך עליון בדמוקרטיות כגון ארה"ב בסינגפור החברה היא קונפוציאנית המעמידה את טובת הקהילה מעל לטובת הפרט. לפיכך האחריות הראשונה במעלה של מנהיג היא רווחת העם. זהו שוני מהותי. חברות קונפוציאניות מאמינות שהיחיד מתקיים בהקשר של המשפחה, המשפחה המורחבת, החברים והחברה בכללותה, והממשלה אינה יכולה ואינה צריכה לקחת על עצמה את תפקיד המשפחה. במערב מאמינים רבים כי הממשלה מסוגלת למלא את המחוייבות המשפחתית כאשר זו כושלת, כמו במקרה של אימהות חד-הוריות. בעוד שבחברות קונפוציאניות נרתעים מגישה כזאת. סינגפור נשענת על כוחה והשפעתה של המשפחה כדי לשמור על הסדר החברתי ולקיים תרבות של חסכנות, עבודה קשה, כיבוד הורים ומבוגרים והערכה להשכלה וללימודים. ערכים אלה מבטיחים אומה יצרנית ומסייעים לצמיחה כלכלית.
האמנו בסוציאליזם, בחלוקה שווה. אחר כך למדנו שמוטיבציה אישית ותגמול אישי הכרחיים לקיומה של כלכלה מניבה. ואולם מאחר שבני האדם אינם שווים ביכולותיהם ובכישוריהם, הרי שאם רק כוחות השוק יקבעו את רמת הביצוע ואת גובה התגמול יהיו בחברה קומץ מצליחנים גדולים, הרבה מצליחים בינוניים והרבה מאד מפסידנים. התפלגות כזאת תעורר מתחים חברתיים מפני שתחושת הצדק של החברה תיפגע.
קצבאות הסעד חתרו תחת ההתגייסות העצמית. אנשים פטרו עצמם מעבודה למען רווחת משפחתם. קבלת נדבות נעשתה לדרך חיים. ההידרדרות הייתה בלתי נמנעת ככל שירדו המוטיבציה והיצרנות. אנשים איבדו את הדחף להישגים מכיוון ששילמו יותר מדי מסים. הם נעשו תלויים במדינה לסיפוק צורכיהם הבסיסיים.
... מיסדנו מנגנון של עזרה אך כזה שרק מי שאין לו ברירה יבקש אותה ממנו...לי קואן יו מכיר בכך שאחד הגורמים להצחה הגדולה היתה הצוות שעבד לצידו -- הוא הצליח לאסוף צוות מוכשר, נקי כפיים, נאמן ומקצועי. זה אכן אחד מהתכונות החשובות למנהל מצליח -- לאסוף ולהוביל צוות מוכשר ומוצלח.
הספר פורש דמות של מנהיג מלא איכויות ותכונות שהייתי מייחל למצוא במנהיגים של מדינת ישראל.
הספר הוא ראשי פרקים של אסטרטג מדיני שניהל רפורמות אדירות בעם רווי קבוצות אתניות שונות ותרבויות שונות, דל במשאבים והביא את המדינה לעליונות בחינוך, בכלכלה באיכות הסביבה, בנקיון כפיים ובתחומים רבים ונוספים. הספר הוא לא רק פרקים ביוגרפיים שקוראים אותם בתור הסטוריה או כפרקים במדעי המדינה של מדינה אחרת אלא, לדעתי, ממש ספר ניהול שמסביר כיצד ראוי לנהל מדינה.
הספר מאיר עיניים ובקוראי בו לא הפסקתי לקוות שיימצאו המנהיגים בשיעור קומה כזה שיובילו את ישראל כמשרתי ציבור ולא כחולבי הציבור ולא כמנצלי ציבור. מנהיגים ועובדי ציבור צריכים להבין שתפקידם לשרת את האזרחים ולא ההפך הוא הנכון.
על הספר:
הספר מומלץ ביותר!
No comments:
Post a Comment