מצאתי בספריית בית ברל ספר חדש שנכתב ע"י מדריכה של פרחי הוראה. כתבתי לא מכבר על ספר אחר כזה, צרור מפתחות להוראה מאת אורה רבר. הפעם מדובר בספרה של מירה קרניאלי, סקרנות וחקרנות -- אבני היסוד בהתעצמות המורה. המחברת טוענת ש-"המורים [...] אינם מצליחים להקדיש מחשבה לצורכיהם החברתיים והרגשיים של התלמידים, ליצירת אווירה לימודית ואקלים חינוכי מותאם." היא מוסיפה עוד "המורים [...] למדו בעיקר את תחום הידע וכמעט לא ניתנה הדעת לחינוך חברתי ומוסרי." -- בעצם תכליתו של הספר להדריך מורים כיצד להתעלות מעל תחום הדעת ולהביא את תפקודם ואת תפקידם להיות "מלא יותר" -- כיצד להפוך את המורה מעוד מורה למורה משמעותי!המחברת כותבת בסיכומו של הפרק "מהי הוראה?" את הדברים הבאים: "התפיסה התיאורטית המוצגת בספר זה מכוונת לשילוב הין הידע והמומחיות בתחומי הדעת (ידע דיסציפלינרי) לבין הידע הפדגוגי-דידקטי ולידע האדם וסביבת חייו הטבעית. על בסיס תפיסה זו תוצע תכנית יישומית אשר מטרתה לסייע בידי המורה הבודד ובית הספר כמערכת, להתעצם כאנשי מקצוע חושבים ורגישים; הפועלים מתוך הכרות עם התלמיד הבודד ותלמידי הכיתה כולה; תוך ראיית בית הספר כמערכת לימודית תרבותית-חברתית שלמה. מטרות אלו, המגלמות בתוכן פיתוח, העצמה ושינוי באופיו של התפקוד המקצועי, ניתנות להשגה אם המורים יהיו נכונים ליצור מערכי חשיבה חדשים, לבנות בסיסי ידע עדכניים ולבצע שינויים בפעולות היומיומיות."
בסיכומו של הפרק "למה חשוב לנו לשנות ולהשתנות?" כותבת המחברת "מטרת הספר היא להביא להתעצמות המורה כאדם וכאיש מקצוע. לטפח מורה סקרן, תאב דעת, חקרן, רחב אופקים ובעל אחריות מרבית למרחב עבודתו." אכן מרשים -- אבל אם תחליפו את המילה "מורה" בכל שם של מקצוע אחר -- לא נראה לי שהטקסט ייראה מרשים פחות או מתאים פחות. נראה לי שהמחברת בוחרת תבנית שבלונה כללית מידיי...
יש רעיונות שיפים לכל מקצוע ולכל תחום לדעתי, כמו להרבות בקריאה של ספרות מקצועית רלוונטית, לעבוד בצוות, לבצע רפלקציה, להשהות תגובה (קודם חושבים ורק אז פועלים), לנמק על סמך עובדות וכו'... -- הכל יפה וטוב ונכון אבל מדוע נדמה מהכתוב שדברים אלה יפים דווקא למורים ולא באופן כללי לבני אדם?
בתוכנית הפעולה מציעה המחברת למורה להיות מורה-חוקר ולבצע מחקר בסביבת עבודתו. היא מביאה בתמצות פרטים על מחקר איכותני. תהליכי העבודה במחקר, שלבים, שיטות מחקר, ניתוח נתונים וכו'. בפיתוח החשיבה מעלה המחברת על נס את שיטותיו ואת הצעותיו של דה בונו (רעיונות מתוך הספרים שלו על כובעי החשיבה, למד את ילדך לחשוב וכו'...).
לדעתי הספר הזה יפה למורים שלא מרגישים סיפוק ומחפשים משמעות ודרך להעצים (או הנה מילה שהשורש שלה עצ"מ מופיע פעמים רבות בספר בנטיות ובנגזרות שונות...).
חביב... לא דורש זמן קריאה רב (ספר קצרצר כ-165 עמודים). אבל לא מגלים את אמריקה... אלא אם אתם לא אנשים משכילים וקוראים שעושים את הדברים הללו ממילא... אני חושב שלו המחברת היתה מכלילה את קבוצת המקצוע ממורים לעובדים בכלל -- היתה יכולה לקבל קהל גדול יותר שיכול להפיק תועלת מרעיונותיה. זה לא היה פוגם בדוגמאות שלה על הוראה.
No comments:
Post a Comment