האטום החברתי מאת מרק ביוקנן

קראתי בספרייה את האטום החברתי מאת מרק ביוקנן (הוצאת עם עובד, 2007). "הרעיון המרכזי של הספר הזה הוא ששהדרך היחידה להבין התפרצות פתאומית של לאומנות אתנית, קשר תמוה בין השכלת נשים ובין הגבלת הילודה, הפרדה גזעית מושרשת ועוד כהנה וכהנה תופעות חברתיות חשובות, או סתם מעניינות -- בשווקים הפיננסיים, בפוליטיקה, בעולם האופנה -- היא לחשוב על תבניות ולא על בני אדם."
הפרק הראשון שממנו גם הבאתי את הציטוט גרם לי לחשוב שהתבנית המשמעותית ביותר או ה-מטה-תבנית שתקשור כחוט השני את הרעיונות בספר היא שבני אדם פועלים לרוב או פעמים רבות כעדר. אנשים יתקרנפוּ כי זה דורש פחות אנרגיה מאשר להסתדר אחרת.

אהבתי דימוי שקראתי בפרק השני: "חיזוי כוחו המגנטי של האלקטרון, הקרוי המומנט המגנטי שלו, מגיע לדיוק של אחד חלקי מיליון -- דיוק המשתווה ליריית מחט ממרחק 15 קילומטרים בשערת אדם ופיצולה לשתיים." (אף על פי שצרמה לי (אי) ההתאמה הדקדוקית במין בסוף המשפט כאילו השערה מתפצלת לשתי שערות ולא לשני חלקים...).

ההתעסקות בתבניות בכל מיני תחומים ובפרט בהתנהגות אנושית מזכיר לי את השיטות לחיזוי העתיד ואת ההנחות שביסודן שמציג דוד פסיג בספרו צופן העתיד. גם שם מרחיב דוד פסיג רבות על תבניות ועל הרציונל להתבונן בתבניות.אהבתי מאוד את התרגיל בחשבון שנותן המחבר כדוגמה לאינסטינקט לטעויות:"נניח שאומר לך שמחירם של מחבט וכדור ביחד הוא 1.10 דולר, והמחבט עולה דולר אחד יותר מהכדור. מה מחירו של הכדור?" -- מתברר שכאשר מביאים שאלה כזאת בפני קהל של סטודנטים מאוניברסיטת פרינסטון ומאוניברסיטת מישיגן ונותנים להם שפע זמן לחשוב (כך עשה הפסיכולוג שיין פרדריק מ-MIT) עונים כמחציתם תשובה שגוייה לרבות התשובה שמחירו של המחבט דולר אחד ושל הכדור עשרה סנט. התשובה הנכונה, דרך אגב, היא שמחירו של המחבט הוא דולר וחמישה סנט ומחירו של הכדור חמישה סנטים. המחבר מסביר את ההטייה הזאת לתשובה השגוייה והלא רציונלית שרבים מביאים באמצעות תאוריה של דניאל כהנמן (חתן פרס נובל בכלכלה, 2002) על "שתי מערכות" של המנגנון המנטלי: האחת רציונלית שפועלת מעל השנייה שהיא אינסטינקטואלית יותר, מהירה, אוטומטית וקשה לשליטה. המחבר מסכם ששתי המערכות של כהנמן מתאימות לשני עקרונות מהותיים שמסבירים הרבה מאוד בהתנהגותם של בני אדם, לפחות כאשר מדובר בפתרון בעיות: "ראשית, איננו מכונות חישוב רציונליות, אלא מהמרים ערמומיים. [...] שנית, אנחנו אופורטוניסטים מסתגלים."

על הסיפור של LTCM, עלייתה המטאורית בפיננסים וקריסתה האדירה (איבדה מעל 90% מערכה וזה עוד לאחר שלוותה מעל ל-125 מיליארד(!) דולרים) הכתה גלים.... בגלל "תנודתיות בלתי צפוייה" (השתמטות מתשלום חוב של רוסיה) קראתי בחיוך לאור הנפילות והמשבר האחרון שהיה (נו... ועכשיו יש את הסיפור של גוש האירוֹ...) -- הכי חייכתי בגלל ה"תמימות" ו-"ההפתעה" ונזכרתי בלגלוג של נסים ניקולס טאלב בספריו תעתועי האקראיות ו-הברבור השחור. בכלל טאלב היה משמין מנחת בדיון על עקומת הפעמון ועל מנדלברוט :-)

גם הדיון על תורת המשחקים (גם אם ללא שימוש בשם המפורש, תורת המשחקים) היה מעניין וההצגה היתה אפילו רעננה בשבילי. הדיון באלטרואיזם היה מעניין וזכור לי שקראתי תיאורים משעשעים על הנושא בספרו של חיים שפירא, שיחות על תורת המשחקים.

גם כמה מהרעיונות הכלכליים כבר ידועים ועל חלקם קראתי תאורים והסברים םוםולריים מוצלחים לא פחות למשל בספרו של טים הרפורד, הכלכלן הסמוי.

מעניין לקרוא על מרשל שמעלה קשר מעניין בין רגולציה (והעדר רגולציה) בתעופה האזרחית לבין הבטיחות: "כשהיתה רגולציה, חברות התעופה הגדולות קנו כל הזמן מטוסים חדשים וחסכוניים בדלק, והדבר תורגם למחירי כרטיסים נמוכים יותר לנוסעים. אך כשהוסרה הרגולציה, רק לעיתים רחוקות יכלו החברות שסבלו מבעיות פיננסיות להסתכן בהוצאת מיליארדי דולרים על מטוסים חדשים שיסופקו שנים לאחר מכן. זו הסיבה שמטוסים רבים שטסים היום הם ישנים ומסוכנים. אני חושד שזו גם הסיבה שחברת בואינג מידרדרת בעשורים האחרונים, ואילו תאגיד אירבוס האירופי משגשג. לפני הדרגולריזציה קנו חברות התעופה של ארצות הברית צי מטוסי בואינג חדשים אחת לכמה שנים -- מה שנתן לבואינג את החופש לחדש ולהתחרות מסחרית."

הרעיונות בספר לא חדשים לי. קראתי עליהם ועל המחקרים שמאחוריהם (וגם על חלק מהקוריוזים) במקורות אחרים. הרעיון לקחת מודלים כאלה ולעטוף אותם במשלים שבהם המונחים הם מתחום הפיסיקה ולנסות להסביר אותם בתוך מסגרת אחת הוא זה שנותן את הקסם לספר, לדעתי (התוכן עצמו מעניין מאוד אבל ההגשה חשובה גם היא).

המחבר מציע: "קחו תמונה כללית של האטום החברתי ושל הדרך שבה בני האדם פועלים פעולת גומלין זה עם זה, ואז השתמשו בכל מה שיש לכם -- מתמטיקה, המחשב, כל דבר, ללמוד את סוגי התבניות שסביר שיופיעו ומה עשויות להיות תוצאותיהן. כך פועלים כל תחומי המדע, חוץ מהעולם החברתי. ואירוני הדבר שעדיין אין זו הדרך שבה פועלים רוב מדעי החברה. מפני שעל כך בדיוק חשבו ההוגים החברתיים הגדולים בעבר." בספרו של סטיבן לוויט, פריקונומיקס, יש גישה שנדמה לי שהיא שונה: עזוב אותך מתאוריות על אנשים -- קח את הנתונים ולעס אותם וחפש תבניות. ז"א שאם אני מבין נכון המחבר כאן מציע קודם כל להבין אנשים ואז לחפש תבניות בנתונים בשעה שלוויט אומר שהנתונים יספרו לו כבר את כל הסיפור (זה שלא ברור בקורלציות מה גורר את מה או אם יש בכלל קשר של גרירה... זה כנראה לא מבלבל אותו מלבלבל את המוח -- לוויט מבלבל לדעתי... שלא יהיה ספק).
רשימת ההערות המפורטות בסוף הספר מעניינת מאוד ומרחיבה מאוד.

ביקורת בבלוג קונונסנס על הספר.

למחבר היה יומן רשת כשם הספר -- מעניין לקרוא שם (באנגלית).

ספר נחמד לקריאה וגם לא ארוך (פחות ממאתיים עמודים כולל כל התוספות...) -- מוזר לי שרק עכשיו נתקלתי בו -- זה נראה לי ספר שהיה לי כדאי לקרוא כבר לפני כמה שנים. טוב. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. צריך רק שלא להתבלבל ולא לערבב את הפיסיקה עם מדעי החברה או עם רעיונות חברתיים.