הפרעת קשב וריכוז מאת אהוד פריס

ביריד ספרים שבו מכרו ספרים מוזלים ברשת סטימצקי קניתי במחיר סמלי (25 ש"ח) בין השאר את ספרו של אהוד פריס, הפרעות קשב וריכוז.

בגב הספר כתוב:

מה עושים כשהילד אינו מקשיב? האם גם מבוגרים סובלים מהפרעות קשב וריכוז? מהו אבחון דידקטי? האם קשיי למידה מעידים על אינטליגנציה נמוכה? מי צריך לקחת ריטלין?

שאלות אלו ורבות אחרות מעסיקות ציבור הולך וגדל של הורים, מורים, ילדים ומבוגרים הסובלים מלקויות למידה או חשופים להן. ספר זה מציג בפני הקוראים את התשובות לשאלות אלה, מתאר סוגים שונים של קשיי למידה והפרעות קשב וריכוז ומדגיש את חשיבותו הרבה של האבחון כצעד ראשון לפני קבלת טיפול. פרט למידע חיוני, הספר שלפניכם מציע מגוון דרכי התמודדות, עצות מעשיות ותרגילים לאבחון, לסיוע ולטיפול בילדים ובמבוגרים הסובלים מקשיי למידה.

אז מה יש בספר?

פרקים קצרים מאוד -- כל פרק הוא בעצם שאלה ותשובה מתוך טור של המחבר שפורסם בעיתון. יש לא מעט מידע שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב. מבחינה זו, לא נראה שהספר נערך מתוך כוונה לתת רצף ומסגרת אלא אולי לשמש מקור לעלעול ולעיון מהיר וממוקד.

הספר נותן לי תמונה כיצד מערכת החינוך והחברה בארץ רואים את תפקיד המאבחן ומה מצפים מלקויי למידה ומבעלי קשיי קשב וריכוז: נדמה לי שמצפים שמי שמתקשה יקבל פטורים והקהלות ושיסומם והכול בכדי שיגיעו לקו הגמר -- מה משמעות הגמר הזה? מה הטעם והאיכות שלו? על מה משלמים ב-(אי)התמודדות שכזאת? -- לא ברור לי -- אני סבור שהקהלות באופן שמקובל והציפייה מהורים שילדיהם יטלו תרופות כמו ריטלין כדי שיוכלו לקחת חלק במערכת חינוכית -- אינן הדרך הנכונה. אין לי פה ביקורת על המחבר -- הוא מציג את המציאות כמות שהיא.

בעוד שההמלצה לבדוק באופן מסודר ומעמיק חשדות לבעיות למידה שונות באמצעות אבחון דידקטי נשמעת לי רצינית והגונה --הקלות הבלתי נסבלת שבה מוצעות הקהלות לתלמידים כדי לעקוף בעיות וקשיים נדמית מרגיזה. נדמה שיש שוק שבו ההורים קונים הקהלות לילדים -- זה הופך להיות עוד אמצעי להורים להשיג לילדיהם יתרון יחסי. זה לא מה שמרגיז אותי ביותר: מה שמרגיז אותי יותר הוא שתחת להציג את הבעיות על השולחן ולהציע תוכנית מפורטת לעבודה להתמודדות עם הקשיים, להשלמת חוסרים ולהתמודדות עם המציאות -- הפתרון שמסתמן אצל הורים הוא שההקהלות הן הפתרון. רבותיי: הקהלות אינן פתרון -- זה אמצעי שעוקף את הבעיה ואין זאת התמודדות עם בעיה. אני מעריך הרבה יותר את הגישה שמציג ריצ'ארד לבוי בספרו פריצת דרך במוטיבציה שאומרת שלצד כל הקהלה שמקבל תלמיד עם ליקויי למידה או עם קשיי קשב וריכוז מגיעה גם מטלה ואחריות: עבודה נוספת אחרת -- כזאת שמעבירה את המסר לילד שאין מוותרים לו, אלא מתחשבים בו ושההתחשבות הזאת אינה הקהלה -- מעבירים גם מסר לשאר הכתה -- יש הוגנות -- מוותרים לו על X ואילו הוא בתמורה יעשה Y. הרעיון של לבוי הוא שעל בעל הקשיים והליקויים לעבוד עליהם -- זה באחריותו -- באחריות המערכת להתחשב ולתת לו את התנאים לעבוד על כך. זאת גם גישתו של מל לוין כפי שהציג אותה בספרו כל ילד חושב אחרת -- הוא מדבר על עקיפת הבעיה לזמן מה בעת שעובדים על פתרונות להתמודדות אמיתית עמה. בחזרה לספרו של פריס, נדמה לי שהתדמית של המאבחן כפי שנתפסת בעיניי היא כזאת של מי שמציע לכל דיכפין לקבל הקהלות מפה ומשם. דווקא ציפיתי ממנו לצד הגילוי על האפשרויות השונות להקהלות במערכת החינוך לתת את הדגש על התמודדות עם הליקויים ועם הקשיים. זה לא שאין דברים כאלה: חומר לימודי חסר אפשר להשלים, על בעיות מוטוריות אפשר לעבוד, יש ריפוי בעיסוק, יש הוראה מתקנת, ויש תוכניות התערבות מסודרות ומוכחות לטיפול ולתיקון פונקציות קוגניטיביות פגומות (בשלב הקלט, בשלב העיבוד ובשלב הפלט) כמו העשרה אינסטרומנטלית.

המחבר טוען מספר פעמים בספרו שריטלין ותרופות דומות ניתנות על ידי פסיכיאטרים ועל ידי נוירולוגים פעמים רבות מאוד רק על סמך מילוי שאלון ולא לאחר בדיקה מעמיקה. טענה זו מדאיגה ביותר, במיוחד לאור תופעות הלוואי הרבות והקשות שיש לתרופות פסיכוסטיציולנטיות (תרופות ממריצות, מעוררות בעיקר את החלק הקדם-קדמי במוח) שבהן החומר הפעיל הוא מטילפנדיט.

השאלות והתשובות בספר מאורגנות כך שהן מקובצות לפי החלוקה הבאה:

* ליקויי למידה

* קשב וריכוז

* הורים לילדים לקויי למידה

* מחלות נפש

בעמודים 95-97 מספק המחבר למורים אמצעים להבחנה האם תלמיד שלהם סובל מקשיי קשב וריכוז. בעמודים 98-101 יש המלצות למורים לתלמידים בעלי הפרעות קשב וריכוז. ההמלצות מעניינות. על חלק ניכר מהם שמעתי מהמדריכה הפדגוגית שלי בהתנסות המעשית בהוראה. מדהים כמה כשרון ויכולת נדרשים ממורה (בנוסף לכל שאר הכשרונות והיכולות שנדרשים ממנו) להתמודד כראוי עם בעלי קשיי קשב וריכוז ובעלי לקויות למידה וכמה מעט כלים יש למערכת לתת לו.

הספר מלא בפרטי מידע שמאפשרים לקורא הסקרן להבין מושגים ולפתוח אשנב למתרחש.

ספר מעניין. בהחלט עורר אצלי את הסקרנות על אבחון דידקטי, כיצד מתבצע, על סמך אילו יסודות מדעיים מבוסס ומה הפערים בין התאוריה לפרקטיקה. מעניין אותי גם להבין מה בין מה שיכול לעלות באבחון דידקטי לבין סל האפשרויות שמציע מאבחן דידקטי הלאה.

אני ממליץ מאוד למי שעוסק בהוראה לקרוא את ספריה של תלמה גביש שפותחים אשנב להעשרה אינסטרומנטלית ומביאים שימושים חשובים של התנסות בהעשרה אינסטרומנטלית בהכשרת מורים וגם שימוש בהעשרה אינסטרומנטלית כדי לטפל בבעיות יסודיות חמורות בהבנה וביכולת מתמטית. ספריה בנושא: ללמוד לחשוב (1996) ו-לחשוב להבין להצליח (1998).

אני סבור שלא רק קוראים סקרנים ובעלי עניין בנושא ישכילו מהספר. חושבני שמורים יכולים לקבל בקלות יחסית מידע רב ושימושי מהקריאה בספר הזה.