כל ילד חושב אחרת מאת מל לוין

לפני מספר חודשים קראתי ספר של ריק לאבוי, פריצת דרך במוטיווציה, שהרשים אותי מאוד. בספרו, לאבוי מזכיר את העבודה של מל לוין. מאז תכננתי לקרוא ספרים של מל לוין. אחד מהם שקראתי הוא כל ילד חושב אחרת. הספר תורגם לעברית ע"י יעל זיסקינד קלר והיידי פלביאן היתה העורכת המדעית. הספר ראה אור ב-2006 בהוצאת מודן. במקור, באנגלית, הספר נקרא A Mind At A Time וראה אור בשנת 2003.



היידי פלביאן שערכה מדעית את הספר על הספר



 העיסוק העיקרי בספר הוא בהגדרה ובאפיון של- ובהדגמת השימוש בכישורים נוירו התפתחותיים שונים, ציון השפעתם על למידה ועל ביצועים של ילדים בתקופת בית הספר, דיון בזיהוי של קשיים שונים ושל חוזקות שונות אצל ילדים תוך הכרה בפרופילים הנוירו התפתחותיים השונים או "בחיווט המוחי" השונה אצל כל ילד וילד, כיצד עוקפים בעיות וקשיים תוך כדי כך שמנסים לשקם ולחזק חולשות, עצות למורים, עצות להורים וקריאה כללית להכיר בשונות על רקע של כישורים שונים ושל יכולות שונות כתוצאה משונות בפרופיל נוירו התפחתותי אצל ילדים.

התרומה העיקרית של הספר היא במודעות. המחבר לא ממש נותן כלים שימושיים ליום יום לא למורה ולא להורה כיצד לאבחן חולשות על הרקע המדובר וכיצד לחזק חולשות וכיצד להקל את ההתמודדות של ילדים שסובלים מליקויי למידה. לכאורה, הנושאים הללו מטופלים אבל באופן שטחי ועל קצה המזלג, המסר הוא בעיקר להיות מודעים ולפנות למקצוענים.

חלק לא מבוטל מהספר הוא שיר הלל למחבר עצמן ולארגון שהוא שייך אליו, All Kind of Minds ולתוכניות שונות שהוא מעורב בהן ובעיקר שיטות הטיפול שלו. יש לקרוא בעין ביקורתית ועירנית את הכתוב ולהבין מתי הדוגמאות משרתות את הנושא של הספר ומתי הן משרתות מטרות פרסומיות לטובת המחבר. לא תמיד קל להבדיל בין השניים.

בין הטענות שמשמיע המחבר כנגד שיטות הלימוד וההוראה:

• אין תקופה שבה בני אדם נמצאים בעומס מידע ובלוחות זמנים כה דחוקים ושכישורי הלמידה והחשיבה שלהם מאותגרים כל כל הרבה ובאופנים כל כל מגוונים ובשינוי כ"כ תכוף מנושא לנושא כמו תקופת בית הספר. אני אינני בטוח שאני מסכים עם הטיעון הזה. לי למשל התקופה העמוסה ביותר היתה תקופת הלימודים שלי בטכניון ובית הספר לא היה כזה לחוץ (היה לחוץ, אבל היו לי תקופות לחוצות יותר מבחינת לימודים, מבחינת אתגרי חשיבה ומבחינת הספקים).
• לא הוגן לצפות מהילדים כולם להצטיין בכל התחומים כשברור שלכל אחד ולכל אחת יש חוזקות שונות וחולשות שונות
• לא הוגן לבחון ולבדוק ילדים בכלים שנותנים יתרון לצורות חשיבה מסוגים מסויימים ומענישים ילדים שצורות חשיבה אלה דווקא חלשות אצלם אך מצטיינים בצורות חשיבה מסוגים אחרים שכלל לא באים לידי ביטוי או שבאים לידי ביטוי באופן שטחי בבחינות
• אין לתייג ילדים. לדוגמה, המחבר טוען שאמירה כגון "אני ADD" כמוה כמו האמירה "אני דלקת הסימפונות". המחבר מציע להסביר לילדים באילו צורות למידה וחשיבה יש להם לקויות וכיצד לחיות איתן וכיצד לחזק אותן ולא לקבל את עצמם ככשלון 
• המחבר מצביע על שורה של התנהגויות של תלמידים שמתפרשות כעצלנות בשעה שהן לטענתו במובהק תוצר של לקויות למידה. (בופן אישי לא הבנתי כיצד להבדיל בין השניים -- אולי עם עוד התעמקות בנושא אדע גם אני -- מהקריאה בספר, בכל אופן לא הבנתי -- רק קיבלתי את המודעות לנושא ולכן אזהר בעתיד כשאחשוב שמישהו נוהג בעצלות ואשקול את האפשרות שמדובר אולי בהתנהגות שמבטאת לקות למידה)

המחבר מסביר בספר על שמונה מערכות נוירו התפתחותיות ואז מתעמק בכל אחת מהן כשהוא מרחיב בדוגמאות רבות כדי להסביר על תפקיד על מערכת בלמידה, על הכישורים שמושפעים מאותה המערכת לטוב ולרע וגם על קשרי גומלין בין מערכות. המערכות המדוברות הן (בעמוד 38 מתואר תרשים ולאחריו דיון קצר בכל מערכת ומערכת -- מעין סקירה לצורך ההעמקה בהמשך הספר):

• מערכת הזכרון
• המערכת הלשונית
• מערכת ההתמצאות במרחב
• מערכת ההתמצאות ברצף הזמנים 
• המערכת המוטורית
• מערכת החשיבה הגבוהה
• מערכת החשיבה החברתית
• מערכת בקרת הקשב

 בעמוד 54 המחבר מפרט את הכוחות הפועלים שיוצרים במשולבאת הפרופיל המוחי, לפי המחבר:

• גורמים גנטיים
• השפעות סביבתיות
• גורמים משפחתיים
• ערכים תרבותיים
• התנסות חינוכית
• בריאות גופנית
• השפעת חברים בקבוצת הגיל
• שינויים וגורמים רגשיים

המחבר מפרט ומדגים ומסביר לגבי כל אחד מהגורמים הללו.

הספר ערוך באופן הבא:

• הקדמה ובה בעיקר מניין בא המחבר
• פרק על דרכי למידה שם מסביר המחבר על עיקרי הדברים, מסביר מושגים כלליים ומדגים ופורש את הרעיונות המרכזיים שבהם הוא עושה שימוש בהמשך הספר, זה מעין מיני ספר בפרק אחד
• אח"כ באים שמונה פרקים כאשר כל אחד מהם מתמקד במערכת אחת מתוך שמונה המערכות הנוירו התפתחותיות בכל פרק כזה יש שלל דוגמאות ומקרים, יש הרבה מאוד טענות וטיעונים של המחבר לפי דעתו ולפי נסיונו יש בסוף כל פרק סעיף הנקרא "שיקולים מעשיים" שם לכאורה יש עצות מעשיות איך תכלס מתמודדים ומה אפשר לעשות. לפעמים זה אכן נראה לי מעשי מה שכתוב שם ולפעמים זה נראה לי קצת מסתורי ותלוש ומעורפל. אולי אם רוצים להציץ לטענות ולמסקנות עיקריות בכל אחד משמונת הפרקים הללו אז הסעיף הזה הוא השימושי ביותר למי שאין לו פנאי רב ורוצה לתמצת.
• פרק 10 כבר דן בשילובים של מערכות ויחסי גומלין בין מערכות ודיונים על אבחונים מבחנים וכיצד הורים ומורים יכולים לזהות בעיות. בשלב הזה של הקריאה כבר היה לי הרושם שאין מי מאיתנו שאינו סובל מלקויות כאלה ואחרות במידה כזאת או אחרת ושלא ייתכן שאין לנו פגמים ואפילו ליקויים חריפים ואלה מאיתנו שמסתדרים טוב יותר מהאחרים פשוט היה להם מזל שהם הצליחו עם חוזקותיהם לפצות על חולשותיהם ושעלינו כחברה לסייע לאחרים לעשות זאת גם כן.
• פרק 11 דן בטיפול ובהתייחסות ובמודעות לפרופיל נוירו התפתחותי, השפעתן של תרופות (רמז: המחבר לא ממש אוהד את השימוש הגורף בהן, אבל לא מכחיש את יעילותן במקרים מסויימים), הדרכה וייעוץ ועוד
• בפרק 12 נותן המחבר דוגמאות רבות לטיפוח נכון של ילדים לפי הפרופילים הנוירו התפתחותיים שלהם אצל מורים ואצל הורים, העקרון שהעיקר הוא שלא לגרום נזק (מזכיר למישהו את שבועת הרופא?), העקרונות של טיפוח אופטימיות וראייה חיובית של העתיד אצל ילדים ועוד.
• בפרק 13 האחרון מנסה המחבר להסביר כיצד לפי תפיסתו תפקידם של הורים ושל מורים ושל מוסדות חינוך ושל קהילה וכיצד אלה יכולים לקבל, להעריך, לטפח ולגדל כראוי ילדים שיגדלו להיות מבוגרים עצמאיים ומסוגלים ומוכשרים. "בתי ספר לכל צורות החשיבה" קורא לזאת המחבר. מעניין לקרוא.
• הפרק האחרון הוא מעין רשימה של מקורות נוספים לקריאה. אינני בטוח עד כמה הם רלוונטיים למי שאינו חי בארה"ב ואינו מעורב בהוראה ובלמידה בשפה האנגלית ובתרבות אמריקנית. יש שם גם הרבה יותר מידי הפניות לחומר ולמוסדות שהמחבר מעורב בהם והתמהיל של המקורות שהוא מעורב בהם לעומת השאר עלול להשאיר אצל מי מהקוראים רושם שאכן המחבר הוא מאושיות המטפלים בלקויות למידה ואינני בטוח שזאת אכן המציאות (עם כל הכבוד למפעלו של האיש)

חסרים לי מראי מקום של עבודות רפואיות, פסיכולוגיות, של עבודות ממדעי המוח, של עבודות מחינוך והוראה ועוד... מציק לי שהתוקף המדעי הוא משום שהד"ר אמר ואין כלים לקורא למצוא את המקור שעליו נשען המחבר כאשר הוא טוען כך או אחרת  או כשהוא טוען שממחקרים עדכיים ידוע ש... -- זה גם פוגע ביכולת של מי מהקוראים שרוצים להעמיק ולהבין למצוא מקורות מידע סמכותיים ומהימנים. לבסוף העדר ביבליוגרפיה מסודרת כאמור, בעייתית מאוד כי לא ניתן להעריך את האיכות של המקורות שעליהם נשען המחבר.


הספר כולו מתבסס על ההנחה שיש לקבל ולהעריך שונות על רקע של הבדלים בפרופילים נוירו התפתחותיים. יש להשכיל ולזהות קשיים והגורמים האפשריים לכך ולטפל בהתאם. עקרונות הפוליטיקלי-קורקט ועקרונות ברוח ריבוי האינטליגנציות של הווארד גארדנר ניכרים היטב בספר. רעיון מוביל נוסף הוא שפתרונות מסוג  one size fit all לא מתאימים בגידול ילדים ובמוסדות חינוך. הרעיון הוא לתת ולדרוש מילדים לפי יכולתם, לפי כישוריהם ולפי הפרופיל הנוירו התפתחותי שלהם. באותו האופן גם לסייע להם ולתמוך בהם בהתאם.
 

לסיכום, הספר משכיל ומחכים ופותח עיניים לתופעות שקל לתייג אותן באופן כזה או אחר (עצלנות, ADD, ADHD, חוסר מוטיבציה, חוסר רצינות ועוד...) אך בהחלט ייתכן שמדובר בלקות נוירו התפתחותית ומודעות לכך אפילו המודעות כשלעצמה יש בה תרומה. אני חוזר ומדגיש שבאופן אישי לאחר הקריאה המעמיקה בספר אינני חש שיש לי יותר כלים מבעבר לזהות נכון או לתמוך ולעזור למי שיש לו בעיות מתוך שלל הבעיות שמתוארות בספר ומודגמות היטב -- הקטע של "תכלס, איך לעזור?" או של "תכלס, מה עושים?" הוא לוקה משהו בספר הזה. יחד עם זאת אני חושב שהרעיונות מעניינים וחשובים אם כי לא מנומקים ולא נתמכים כפי שהייתי מצפה מאדם בשיעור קומה כמוהו ועם השכלה של רופא בעיקר שמדובר בנושא שהוא מדעי.

שווה קריאה, מעניין ומחכים. אין פתרונות קסם, אז מי שרוצה לקרוא בשבילם, מוטב לו שישקיע את זמנו בדברים אחרים. למי שרוצה להרחיב דעת זה ספר מוצלח.