Monday, July 14, 2008

הרהורים על ספרים קריאה והקניית אהבת הקריאה לילדים

אני זוכר את עצמי כחובב קריאה מאד ומעולם.
בחדר שבו גדלתי כפעוט, כילד וכנער היתה ספרייה ענקית ובה ספרים עבי כרס של הורי וכמה מדפים עם הספרים שרכשו עבורי ועבור אחותי במשך השנים. את הורי אני זוכר מידי יום יושבים לפעמים דקות מספר ולפעמים שעות רבות מול פרסומי מאמרים וספרים כשהם קוראים.
ספר גם היה סוג של מתנה שתמיד התקבלה בהתלהבות ובברכה.

עבורי, אחת ההתגלויות הגדולות כנער מתחנך הגיעה ממורה (במובן המקורי של המילה, של דמות ידענית, דמות סמכותית, דמות שיוצרת שינוי ומציתה את הדמיון -- דמות חינוכית! ולא באסוציאציה המקובלת היום של אדם כבוי, חסר אונים, חסר כבוד שמאמן את התלמידים בכתה, בין הפרעת משמעת אחת לאחרת, לשנן להאמין לכל כתורה מיסיני ולקדש את ההצלחה במבחן כאילו אין מדד להשכלה בלתו!). המורה המדוברת, שמה צילה כהן. מורה לגיאוגרפיה בחטיבת הביניים בן-גוריון בפ"ת. היא זכורה לי כאדם קשוח ותובעני. אבל אני זוכר אותה בראש ובראשונה ובעיקר כדמות הראשונה שממנה הבנתי שיש דבר כזה "קריאה ביקורתית" ו-"חשיבה ביקורתית", ושלא כל דבר שמורה אומר הוא בהכרח נכון והשיא, מבחינתי היתה ההתגלות ש"אין דבר שתרצו לדעת שלא תוכלו ללמוד עליו בספרים", וש-"גם המורים שלכם לא המציאו שומדבר והם רק מלמדים אתכם דברים שכתובים בספרים".

בזכות אותה מורה גיליתי שספרות ושירה הם לא הדבר היחידי שאפשר לקרוא (מלבד אנציקלופדיות ומילונים שאותם פגשתי בעיקר לצרכי שעורי הבית). מצאתי את עצמי נודד בספריות ממדפי הספורת והמדע הבדיוני, הרומנים ושאר הפרוזה אל מדפי ספרי העיון והלימוד ובעצם התחלתי פרק חדש בחיי שאני מאד נהנה ממנו והוא לימוד עצמאי, אוטודידקטיות.

בשעורים בכתה הייתי לומד להכיר מונחים או שומע דעות ובשעות הפנאי שלי הייתי מוצא עצמי בספריות ובחנויות ספרים מחפש אחד הרחבות והסברים.

השיא הבא היה מבחינתי עם תחילת הלימודים שלי בטכניון. בסיור שערכו לנו בין הבניינים גיליתי שלכל פקולטה יש ספרייה משלה והגישה חפשית לכל הסטודנטים. עוד גיליתי את ספריית הטכניון. הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים. אני מנחש שהייתי בין הבודדים שהגיעו למקסימום מספר הספרים שיכלו לשאול מספריות הטכניון. לא רק זאת אלא שהייתי מחליף שם ספרים בתדירות גבוהה מאד. עוד הייתי מנצל את אשראי ההשאלה של מיכל (לימים אשתי) ושל חברים נוספים שלי כדי לאזן את הצורך שלי להשיג ספרים שיועילו לי להבין את נושאי הלימוד ויחד עם זאת להשיג ספרים שאוכל לעין וללמוד מהם. אני גם מהמר שאני בין הבודדים שבכל קורס באמת קראו את רשימת הקריאה לקורס ועוד חיפשו מקורות נוספים.

אותו סיפור היה לי בלימודים לתואר שני אלא שאז השתכללתי. כבר עם סיום הלימודים לתואר ראשון הגעתי במידה רבה לעצמאות כלכלית. אבי נתן לי עיצה יקרה מפז לקראת סיום הלימודים -- מצא לך כתבי עת מדעיים בתחומי העניין של והמקצוע ועשה לך מנהג לקרוא בהם באופן קבוע. כך התחלתי לקרוא מאמרים שפורסמו ב- IEEE, ACM, ACL ואחרים, אבל אז גם גיליתי את אמאזון ואת הפוטנציאל למצוא ספרים שאזדקק להם בלימודים וגם לידע כללי שלי בנושאי עניין שלי, והתחלתי לקנות מידי פעם ספרים ולבנות לי ספרייה משלי. התפשטות חנויות הספרים המקוונות והקלות היחסית היום לאתר ספרים במנועי חיפוש רק תרמו להוסיפו לקצב הגעת הספרים הביתה. אני באמת קורא את כל הספרים הללו. חלקם זוכים לעיון חוזר ונשנה.

ההתלהבות שלי מקריאה לא פסקה ואני מנסה להדביק את הילדים שלי בהתלהבות הזאת.

גם אותי הילדים ראו מאז שנולדו כל הזמן עם ספרים ומאמרים -- כל הזמן קורא.

גם הילדים שלי משחקים בחדר משחקים שחלק ניכר ממנו הוא ספרייה המכילה ספרים שלהם וספרים בשבילם. ליד חדר השינה שלהם יש ספרייה גדולה אחרת עמוסה בספרים שלי (ועוד כמה ספריות שמפוזרות בבית). אז גם הם נחשפים לספרים.

מהיום שנולדו הילדים שלי זוכים להקראת סיפורים מידי יום ולא רק ממני ומאשתי, גם הסבים והסבתות משתפים פעולה.

על שאלות רבות שהילדים שואלים אותי ואינני יודע לענות כראוי אני מסביר שאחפש תשובה בספרים (וגם באינטרנט) ואחזור אליהם עם תשובה לעניין.

בני הבכור, אביב סיים זה עתה את כתה א' שם החל ללמוד קריאה. לשמחתי, אני מוצא אותו מתעניין בדברים רבים ואני לא מסרב לעולם לבקשות שלו לרכוש עבורו ספרים. מהחביבים עליו הם מגדירי בעלי חיים וצמחים, וספרים שמסבירים תופעות ומדע.

אני גם לעולם לא מסרב לקרוא לילדים, לא משנה כמה עסוק אני ברגע הבקשה.

הילדים מנויים בספריה המקומית ואנו מקפידים לבקר שם תדיר. למעשה, אחד הבילויים שלי עם הילדים הוא ביקור בספרייה. ביקור טיפוסי הוא בן שעה עד שעתיים ובו הילדים בוחרים ספרים ואני קורא להם בספרים בזה אחר זה עד שנגמר לנו הזמן. אז הילדים בוחרים להם ספרים לקחת הביתה
(יש לנו מנויים שמאפשרים לקחת חמישה ספרים לכל מנוי, זה המקסימום שהספרייה מתירה). אנו מחליפים בדלפק והולכים.

לשמחתי הרבה, אביב החל לגלות ברגעים של חסד רצון לקרוא לאחותו הקטנה ולאחיו הקטן ספרים שזמינים בבית. זה ממלא אותי באושר רב. לצערי, רגעי החסד הללו נדירים. יחד עם זאת אני אופטימי ומקווה שרגעים כאלה ירבו.

לסיום, אחתום בקישור למאמר קצר שכתבה ביומן הרשת שלה ורד שלאוזר אידה, שמציגה עצמה כמומחית לעידוד אהבת הקריאה, יועצת ומכשירה מנחי קבוצות.

איך מגדלים ילדים שאוהבים לקרוא?

2 comments:

  1. על המאמר של ורד:
    לקרוא ספרים לעוברים? מה זה עוזר? העובר מסוגל להבחין בין שיחה לסיפור? אני בספק.
    כנ"ל לתינוקות. עדיף לדבר ולשיר להם.
    ומהצד השני, להמשיך להקריא עד כיתה ה'?
    ביזארי.

    שמואל.

    ReplyDelete
  2. להקריא לעוברים לדעתי זה מיותר.
    אבל אני לא המומחה. היא המומחית. חבל שההסבר מדוע זה רעיון טוב לא מספק.

    לגבי הקראה אני דוקא חושב שזה דבר נכון ומועיל אם כי גם לא הכרחי.

    לגבי ההקראה אני דווקא כן רואה יתרונות. הגייה, חיתוך דיבור, הטעמה ועוד תכונות שיועילו מאד לילד הלומד במיוחד אם יקפיד לעקוב אחרי הטקסט בעת ההקראה.

    ReplyDelete