קראתי את ספרו של ד"ר טל בן שחר, באושר ובאושר.
בספר יש מספר הבחנות מעניינות כגון:
ההבדל בין הצלחה לבין אושר. ההבדל בין השגים ומה נחשב בעינינו להישג לבין אושר.
כיצד מגדירים אושר?
כיצד חותרים לאושר?
יש גם דיון מעניין בנושא "הישגים נקנים בייסורים" ואהבתי את התיאור החל מעמוד 30, שבאופן אישי הזכיר לי בלקחים שלו ובנמשל שלו את חלק מהלקחים וחלק מהנמשל הסרט מצחיק וצובט של אדם סנדלר בשם Click.
מצא חן בעיני הרעיון לחשוב מה אנו מוכרחים לעשות, מה אנו רוצים לעשות, מה אנו רוצים באמת לעשות ומה אנו רוצים באמת באמת לעשות. ואז לחשוב כמה אנרגיה, זמן ומשאבים אנו משקיעים בכל אחד מהקטגוריות הללו, איך זה מוצא חן בעינינו ולנסות ולראות האם זאת אכן גזירה, או אולי אנו יכולים לנתב מחדש חלק מהמשאבים שלנו, לרבות זמן, מנושאים שמוכרחים לכאורה לעשות לכאלה שבאמת או באמת באמת רוצים לעשות. בקיצור, מבט מחודש על סדרי העדיפויות שלנו, אבל תוך שימוש בקריטריון של מוכרח מול רוצה.
בספר דן בן שחר גם בתדמית של עבודה ושל לימודים כדברים שאין בהם הנאה והם משמשים במקרים רבים כדוגמה הפוכה למה שגורם לנו להיות מאושרים. העצה שנותן המחבר לחפש בלימודים ובעבודה איזון בין עניין ואתגר לבין יכולת ומסוגלות נשמעת לי עצה טובה מאד. הוא משרטט תרשים ובו בקיצוניות אחת קשיים ומכשולים גורמים רבים וקשים מידי עלולים לגרום לנו לחרוג מיכולותינו ולהיות מתוסכלים ומדוכאים ומיואשים בעוד שחוסר בקשיים ובאתגרים או משימוש קלות מידי ליכולותינו גורמות לנו גם אם לא מייד אלא רק לאחר זמן מה לשעמום שוחק. שביל הזהב בין מה שאנו יכולים לעשות לבין מה שקשה לנו מידי יש בו כדי להגביר את האושר שלנו וכנראה גם במידה לא מבוטלת את ההצלחה שלנו. אם נהיה מאותגרים דיו מחד ומאידך נשמור את האתגרים לכאלה שהם במסגרת יכולותינו, גם לא נחוש שעמום וגם נחוש סיפוק ניכר על ההצלחה בביצוע.
המחבר מציע שיטה כדי להתכוונן על עיסוקים שיתרמו לאושרנו. הוא מציע לענות על שלוש שאלות: מה נותן לי משמעות? מה מסב לי הנאה? מה החוזקות שלי? לאחר מכן, הוא מציע לצייר תרשים וון ולאתר באמצעות השימוש בתרשים הזה מה נמצא בחיתוך. כנראה שהתכונות או הנושאים שמשותפים בתשובות לשלוש השאלות יש בהם לגרום לנו אושר אם נרחיב ונדגיש את עיסוקינו בהם.
המחבר עוד מציע לחפש הנאות בלימודים ובעבודה, לחתור להשפיע ולשנות את סביבת העבודה ולחתור להגיע לעמדה שמאפשרת שינוי בעבודה או באוירה בעבוד או בתנאים בעבודה כדרך להגשים סביבה שגורמת לי אושר. הכוונה היא לא רק לחלום על מקום העבודה האידאלי עבורי אלא באופן פעיל לפעול כדי להפוך את מקום העבודה שלי לכמה שיותר קרוב לזה.
הרעיון לכתוב ולנסח מפעם לפעם מכתבי תודה לאנשים שהיטיבו עמנו הוא רעיון מעניין. הטענה היא שעצם ההתעמקות והצורך לנסח מה בדיוק בקשר שלנו עם אותם אנשים הוא שהיטיב עמנו ומה בקשר אתם גורם לנו אושר תורם לנו להבין את הדברים שמביאים לנו אושר וטוב בחיים ועוזרים לנו להעריך אותם ועוד עוזרים לנו לחדד את היכולת שלנו למצוא עוד מזה ולחתור למצוא עוד מזה. בספרים של ד"ר סרוואן-שרייבר, למשל, ללא פרויד ללא פרוזאק, דומני שקראתי שהכרת תודה לאחר היא אחת הדרכים להיטיב עם עצמנו, לפהחית לחץ ולהגיע לרגיעה. פרט לכל אלה, ברור לי שאם הכרת התודה נעשית בכנות ובטוב טעם אז לטווח ארוך אנו גם משפרים באופן ניכר את הקשרים שלנו עם אותן אלה שהודנו להם ויצרנו לנו תדמית טובה של מי שיודעים להעריך ולהוקיר יחס מסוג שנתנו לנו.
אהבתי את הדיון על מגבירי אושר. בפרט, הזדהיתי מאד עם ההצעה לפנות זמן מידי שבוע בהתנסויות בעיסוקים שאנו חושבים שיגרמו לנו אושר, בתור בחן האם אכן אלה גורמים לנו אושר והאם נוכל להתמיד בהם. מעין בדיקת נכונות והתמדה. עוד יתרון של השיטה היא שגם אם אנו לא מצליחים למלא את רוב או את כל זמננו בעיסוקים שהגענו למסקנה שגורמים לנו אושר, עדיין אין לנו מניעה לנסות ולשבץ כמה שיותר זמן במהלך השגרה שלנו באותןם מגבירי אושר, ז"א באותם עיסוקים שגורמים לנו אושר. אפילו דגימות קטנות של אלה משפרים מאד את רמת האושר שלנו. למשל, את ההנאה והאושר שבקריאת ספרים ולימוד דברים חדשים כמגביר אושר עבורי הבאתי לידי ביטוי בכך שהוספתי לי שטחי אכסון לספרים בבית, אני רוכש באופן קבוע ספרים בתחומים שמעניינים אותי, אני מבקר תדיר בספרייה ואני משריין לי זמן במהלך השבוע מידי שבוע לטובת קריאה (בעיקר על חשבון פעילות פנאי אחרת שגיליתי שמביאה לי אושר באופן ניכר פחות מאשר פעילות הקריאה, ודוגמה טובה לפעילות טובה לוותר עליה, עבורי לפחות, היא צפייה בטלוויזיה).
בעמוד 91 יש ציטוט מאת עמיתה של המחבר, משהו בסגנון "לא לבזבז משבר טוב", והכוונה להבנתי היא להפיק את מירב התועלת מקשיים. להבין מה למדנו מההתמודדות עם הקושי או אולי אפילו איך הגענו למצב של הקושי מה אפשר לעשות בעתיד כדי להמנע מקשיים כאלה, ואיך נוכל בעתיד להתמודד טוב יותר עם קשיים מסוג זה.
ציטוט אחר שמביא המחבר הוא מפיו של מחבר הספר אינטיליגנציה רגשית, דניאל גולמן: "יתכן שבתחושה של שביעות רצון ניצול זמן הוא הגורם הקובע הרגיש ביותר לשיפורים". ואכן, ניהול זמן יעיל והתמקדות בדברים שמגבירים אצלנו את האושר, ניכר שהם עוזרים לנו לחוש סיפוק רב יותר והצלחה רבה יותר וזאת לדברי המחבר תוצאה של היותינו מאושרים יותר.
אהבתי עוד את הדעה כי פישוט (או הפחתת הסיבוך) בחיים שלנו יתרמו לאושרנו. כדי להעלות את שביעות הרצון, אין דרך אחרת, לדברי המחבר, אלא לפשט את החיים. זאת אומרת, לשמור על הזמן מכל משמר. ללמוד לומר לא גם לאנשים וגם להזדמנויות לעיתים קרובות יותר. זאת עיצה שיש בה מלכודת, כי באותה קלות גם יהיה לנו קל להפנות עורף לאנשים ולהזדמנויות שיש בהם כדי להגביר את אושרנו.
אולי ביקורת עישרית שלי על הספר היא שהמחבר מניח שאנשים שקוראים את הספר שלו ומנסים לפעול לפי עיצותיו והבחנותיו הם ישרים עם עצמם וגם יש להם את הכלים לשאול את עצמם שאלות נוקבות ולערוך חשבון נפש באופן אובייקטיבי ולנתח היטב את מצבם. הוא כנראה מניח יכולת של קוראיו להבין את מצבם בנקודה שבה הם נמצאים בחייהם ולהסיק מסקנות נכונות. אני לא בטוח שזה מתאים לכל אחד.
ספרו זה של המחבר הוא גרסה עברית להוצאה במקור של הספר בשפה האנגלית תחת השם: Happier: Learn the Secrets to Daily Joy and Lasting Fulfillment.
על אודות הספר באתר טקסט: http://www.text.org.il/index.php?book=0804012
עמית פכלר על אודות הספר בהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/953519.html
יוסף בודניק באתר mako על אודות המחבר והספר: http://www.mako.co.il/spirituality/self-improvement/soul/books-spirit/Articles/itemId=89a2ae900da58110VgnVCM100000290c10acRCRD
הספר קל לקריאה, ומעורר מחשבה. כדאי לקרוא. אם לא יועיל כנראה שלא יזיק.
בספר יש מספר הבחנות מעניינות כגון:
ההבדל בין הצלחה לבין אושר. ההבדל בין השגים ומה נחשב בעינינו להישג לבין אושר.
כיצד מגדירים אושר?
כיצד חותרים לאושר?
יש גם דיון מעניין בנושא "הישגים נקנים בייסורים" ואהבתי את התיאור החל מעמוד 30, שבאופן אישי הזכיר לי בלקחים שלו ובנמשל שלו את חלק מהלקחים וחלק מהנמשל הסרט מצחיק וצובט של אדם סנדלר בשם Click.
מצא חן בעיני הרעיון לחשוב מה אנו מוכרחים לעשות, מה אנו רוצים לעשות, מה אנו רוצים באמת לעשות ומה אנו רוצים באמת באמת לעשות. ואז לחשוב כמה אנרגיה, זמן ומשאבים אנו משקיעים בכל אחד מהקטגוריות הללו, איך זה מוצא חן בעינינו ולנסות ולראות האם זאת אכן גזירה, או אולי אנו יכולים לנתב מחדש חלק מהמשאבים שלנו, לרבות זמן, מנושאים שמוכרחים לכאורה לעשות לכאלה שבאמת או באמת באמת רוצים לעשות. בקיצור, מבט מחודש על סדרי העדיפויות שלנו, אבל תוך שימוש בקריטריון של מוכרח מול רוצה.
בספר דן בן שחר גם בתדמית של עבודה ושל לימודים כדברים שאין בהם הנאה והם משמשים במקרים רבים כדוגמה הפוכה למה שגורם לנו להיות מאושרים. העצה שנותן המחבר לחפש בלימודים ובעבודה איזון בין עניין ואתגר לבין יכולת ומסוגלות נשמעת לי עצה טובה מאד. הוא משרטט תרשים ובו בקיצוניות אחת קשיים ומכשולים גורמים רבים וקשים מידי עלולים לגרום לנו לחרוג מיכולותינו ולהיות מתוסכלים ומדוכאים ומיואשים בעוד שחוסר בקשיים ובאתגרים או משימוש קלות מידי ליכולותינו גורמות לנו גם אם לא מייד אלא רק לאחר זמן מה לשעמום שוחק. שביל הזהב בין מה שאנו יכולים לעשות לבין מה שקשה לנו מידי יש בו כדי להגביר את האושר שלנו וכנראה גם במידה לא מבוטלת את ההצלחה שלנו. אם נהיה מאותגרים דיו מחד ומאידך נשמור את האתגרים לכאלה שהם במסגרת יכולותינו, גם לא נחוש שעמום וגם נחוש סיפוק ניכר על ההצלחה בביצוע.
המחבר מציע שיטה כדי להתכוונן על עיסוקים שיתרמו לאושרנו. הוא מציע לענות על שלוש שאלות: מה נותן לי משמעות? מה מסב לי הנאה? מה החוזקות שלי? לאחר מכן, הוא מציע לצייר תרשים וון ולאתר באמצעות השימוש בתרשים הזה מה נמצא בחיתוך. כנראה שהתכונות או הנושאים שמשותפים בתשובות לשלוש השאלות יש בהם לגרום לנו אושר אם נרחיב ונדגיש את עיסוקינו בהם.
המחבר עוד מציע לחפש הנאות בלימודים ובעבודה, לחתור להשפיע ולשנות את סביבת העבודה ולחתור להגיע לעמדה שמאפשרת שינוי בעבודה או באוירה בעבוד או בתנאים בעבודה כדרך להגשים סביבה שגורמת לי אושר. הכוונה היא לא רק לחלום על מקום העבודה האידאלי עבורי אלא באופן פעיל לפעול כדי להפוך את מקום העבודה שלי לכמה שיותר קרוב לזה.
הרעיון לכתוב ולנסח מפעם לפעם מכתבי תודה לאנשים שהיטיבו עמנו הוא רעיון מעניין. הטענה היא שעצם ההתעמקות והצורך לנסח מה בדיוק בקשר שלנו עם אותם אנשים הוא שהיטיב עמנו ומה בקשר אתם גורם לנו אושר תורם לנו להבין את הדברים שמביאים לנו אושר וטוב בחיים ועוזרים לנו להעריך אותם ועוד עוזרים לנו לחדד את היכולת שלנו למצוא עוד מזה ולחתור למצוא עוד מזה. בספרים של ד"ר סרוואן-שרייבר, למשל, ללא פרויד ללא פרוזאק, דומני שקראתי שהכרת תודה לאחר היא אחת הדרכים להיטיב עם עצמנו, לפהחית לחץ ולהגיע לרגיעה. פרט לכל אלה, ברור לי שאם הכרת התודה נעשית בכנות ובטוב טעם אז לטווח ארוך אנו גם משפרים באופן ניכר את הקשרים שלנו עם אותן אלה שהודנו להם ויצרנו לנו תדמית טובה של מי שיודעים להעריך ולהוקיר יחס מסוג שנתנו לנו.
אהבתי את הדיון על מגבירי אושר. בפרט, הזדהיתי מאד עם ההצעה לפנות זמן מידי שבוע בהתנסויות בעיסוקים שאנו חושבים שיגרמו לנו אושר, בתור בחן האם אכן אלה גורמים לנו אושר והאם נוכל להתמיד בהם. מעין בדיקת נכונות והתמדה. עוד יתרון של השיטה היא שגם אם אנו לא מצליחים למלא את רוב או את כל זמננו בעיסוקים שהגענו למסקנה שגורמים לנו אושר, עדיין אין לנו מניעה לנסות ולשבץ כמה שיותר זמן במהלך השגרה שלנו באותןם מגבירי אושר, ז"א באותם עיסוקים שגורמים לנו אושר. אפילו דגימות קטנות של אלה משפרים מאד את רמת האושר שלנו. למשל, את ההנאה והאושר שבקריאת ספרים ולימוד דברים חדשים כמגביר אושר עבורי הבאתי לידי ביטוי בכך שהוספתי לי שטחי אכסון לספרים בבית, אני רוכש באופן קבוע ספרים בתחומים שמעניינים אותי, אני מבקר תדיר בספרייה ואני משריין לי זמן במהלך השבוע מידי שבוע לטובת קריאה (בעיקר על חשבון פעילות פנאי אחרת שגיליתי שמביאה לי אושר באופן ניכר פחות מאשר פעילות הקריאה, ודוגמה טובה לפעילות טובה לוותר עליה, עבורי לפחות, היא צפייה בטלוויזיה).
בעמוד 91 יש ציטוט מאת עמיתה של המחבר, משהו בסגנון "לא לבזבז משבר טוב", והכוונה להבנתי היא להפיק את מירב התועלת מקשיים. להבין מה למדנו מההתמודדות עם הקושי או אולי אפילו איך הגענו למצב של הקושי מה אפשר לעשות בעתיד כדי להמנע מקשיים כאלה, ואיך נוכל בעתיד להתמודד טוב יותר עם קשיים מסוג זה.
ציטוט אחר שמביא המחבר הוא מפיו של מחבר הספר אינטיליגנציה רגשית, דניאל גולמן: "יתכן שבתחושה של שביעות רצון ניצול זמן הוא הגורם הקובע הרגיש ביותר לשיפורים". ואכן, ניהול זמן יעיל והתמקדות בדברים שמגבירים אצלנו את האושר, ניכר שהם עוזרים לנו לחוש סיפוק רב יותר והצלחה רבה יותר וזאת לדברי המחבר תוצאה של היותינו מאושרים יותר.
אהבתי עוד את הדעה כי פישוט (או הפחתת הסיבוך) בחיים שלנו יתרמו לאושרנו. כדי להעלות את שביעות הרצון, אין דרך אחרת, לדברי המחבר, אלא לפשט את החיים. זאת אומרת, לשמור על הזמן מכל משמר. ללמוד לומר לא גם לאנשים וגם להזדמנויות לעיתים קרובות יותר. זאת עיצה שיש בה מלכודת, כי באותה קלות גם יהיה לנו קל להפנות עורף לאנשים ולהזדמנויות שיש בהם כדי להגביר את אושרנו.
אולי ביקורת עישרית שלי על הספר היא שהמחבר מניח שאנשים שקוראים את הספר שלו ומנסים לפעול לפי עיצותיו והבחנותיו הם ישרים עם עצמם וגם יש להם את הכלים לשאול את עצמם שאלות נוקבות ולערוך חשבון נפש באופן אובייקטיבי ולנתח היטב את מצבם. הוא כנראה מניח יכולת של קוראיו להבין את מצבם בנקודה שבה הם נמצאים בחייהם ולהסיק מסקנות נכונות. אני לא בטוח שזה מתאים לכל אחד.
ספרו זה של המחבר הוא גרסה עברית להוצאה במקור של הספר בשפה האנגלית תחת השם: Happier: Learn the Secrets to Daily Joy and Lasting Fulfillment.
על אודות הספר באתר טקסט: http://www.text.org.il/index.php?book=0804012
עמית פכלר על אודות הספר בהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/953519.html
יוסף בודניק באתר mako על אודות המחבר והספר: http://www.mako.co.il/spirituality/self-improvement/soul/books-spirit/Articles/itemId=89a2ae900da58110VgnVCM100000290c10acRCRD
הספר קל לקריאה, ומעורר מחשבה. כדאי לקרוא. אם לא יועיל כנראה שלא יזיק.
No comments:
Post a Comment