קראתי את ספרה של ליליאן גלס, כיצד לקרוא אנשים. מדובר בתרגום של ספרה I Know What You're Thinking: Using the Four Codes of Reading People to Improve Your Life.
הדבר החשוב ביותר בספר לדעתי, והמחברת גם מזכירה את זה בתחילת הספר הוא להיות מודע הבעות לפנים, לתנועה, לטון דיבור ולתוכן הדיבור. פשוט להתבונן. הדבר הבא הוא להיות מודע לרגשות שמתעוררים כשמודעים למשהו שרואים ועם הזמן לשכלל את ההבחנות שלנו לגבי הקשר בין מה שאנו רואים בהתבוננות שלנו לתוצאות מנסיוננו.
אני לא הזדהיתי עם חלק לא מבוטל מההצהרות והטענות בספר. אבל אני לא איש מקצוע בתחום וניכר שהיא כן, ואפילו אדם משופע במוניטין חיובי. אולי אני חושב כך בגלל שאין לי די כישורים בתחום ואולי כי היא מאד טובה בהערכת אנשים מהתרבות שלה ופחות אנשים מהתרבות שלי... אולי... אני לא יודע.
בסה"כ, אני למדתי את מה שהיא מלמדת בעיון, ואנסה להתבונן ועם הזמן לבדוק מה באמת מתאים ומה לא מתאים.
התחום חשוב לדעתי כדי להצליח ולתקשר טוב יותר עם אנשים. אני מקווה למצוא עוד ספרות בנושא, ולנסות להתעמק.
הפריע לי שטענות לא זכו להפניות לספרות המקצועית שעליה הן מבוססות. הפריע לי קביעות נחרצות על אופי של אנשים ע"פ מאפיין חיצוני, בלי נימוקים והסברים מדוע. גם כשהיו הסברים הם לא היו משכנעים לטעמי.
היתה לי הרגשה בזמן הקריאה שאני קורא כתבה במגזין לנשים... משהוא קליל ולא מחייב במקום משהו מבוסס.
דבר נוסף שהפריע לי היה אולי תלוי בתרגום: מצד אחד תרגום לעברית שלא עושים בה שימוש ומאידך סלנג לא מעודכן ותרגום רדוד. כמה דוגמאות:
לסיכום, טוב לדעת גם את הגישה הזאת אבל אני לא ממליץ על הספר. לפי מה שאני קורא עכשיו בתגובות על הגרסה המקורית, אני כנראה לא היחיד שחושב שהספר לא מי יודע מה... ומעבר לזה, גם התרגום לא להיט, לטעמי.
הדבר החשוב ביותר בספר לדעתי, והמחברת גם מזכירה את זה בתחילת הספר הוא להיות מודע הבעות לפנים, לתנועה, לטון דיבור ולתוכן הדיבור. פשוט להתבונן. הדבר הבא הוא להיות מודע לרגשות שמתעוררים כשמודעים למשהו שרואים ועם הזמן לשכלל את ההבחנות שלנו לגבי הקשר בין מה שאנו רואים בהתבוננות שלנו לתוצאות מנסיוננו.
אני לא הזדהיתי עם חלק לא מבוטל מההצהרות והטענות בספר. אבל אני לא איש מקצוע בתחום וניכר שהיא כן, ואפילו אדם משופע במוניטין חיובי. אולי אני חושב כך בגלל שאין לי די כישורים בתחום ואולי כי היא מאד טובה בהערכת אנשים מהתרבות שלה ופחות אנשים מהתרבות שלי... אולי... אני לא יודע.
בסה"כ, אני למדתי את מה שהיא מלמדת בעיון, ואנסה להתבונן ועם הזמן לבדוק מה באמת מתאים ומה לא מתאים.
התחום חשוב לדעתי כדי להצליח ולתקשר טוב יותר עם אנשים. אני מקווה למצוא עוד ספרות בנושא, ולנסות להתעמק.
הפריע לי שטענות לא זכו להפניות לספרות המקצועית שעליה הן מבוססות. הפריע לי קביעות נחרצות על אופי של אנשים ע"פ מאפיין חיצוני, בלי נימוקים והסברים מדוע. גם כשהיו הסברים הם לא היו משכנעים לטעמי.
היתה לי הרגשה בזמן הקריאה שאני קורא כתבה במגזין לנשים... משהוא קליל ולא מחייב במקום משהו מבוסס.
דבר נוסף שהפריע לי היה אולי תלוי בתרגום: מצד אחד תרגום לעברית שלא עושים בה שימוש ומאידך סלנג לא מעודכן ותרגום רדוד. כמה דוגמאות:
- בעמוד 52 "יחידה כילולית" ובעמוד 54 "מכללת"... בתור נסיונות להטות ולגזור את הפועל כלל.
- בעמוד 53 "גרייה" כאשר הכוונה כנראה לגירוי
- "מונוטוני" בעמוד 153, למשל, בשעה שעוד באותו העמוד המילה היותר שימושית לתאור אותה התכונה היא "חד גוני".
לסיכום, טוב לדעת גם את הגישה הזאת אבל אני לא ממליץ על הספר. לפי מה שאני קורא עכשיו בתגובות על הגרסה המקורית, אני כנראה לא היחיד שחושב שהספר לא מי יודע מה... ומעבר לזה, גם התרגום לא להיט, לטעמי.
No comments:
Post a Comment