אמש לפני השינה קראתי את הספר השלישי שהגיע בחבילת הספרים של של חודש סיוון התשס"ט (יוני 2009) מהוצאת ידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים, סיפורים מאליס איילנד מאת ז'ורז' פרק עם רובר בובר.
בספר 178 עמודים.
הוא ראה אור בהוצאת בבל.
נורית פלד-אלחנן תרגמה מצרפתית.
באתר מכונת קריאה אפשר למצוא דף על אודות הספר שמכיל קישורים רבים (לא אחזור ואקשר אותם כאן) לכתבות ולביקורות על הספר. זה מעניין ושווה קריאה.
זה היה ספר מוזר מאד לקריאה.
מעט מאד טקסט. תמונות רבות מאד.
ערבוב של הסברים של הכותבים מדוע ולמה הם כותבים את הספר יחד עם ראיונות של מהגרים לאמריקה שבעבר הגיעו לאמריקה דרך אליס איילנד.
שלושה צילומים שבו את לבי
במהלך הקריאה נדמה לי שהספר הוא מעין הוצאה לאור של פנקס השרבוטים שבו נכתבו רישומי שיחות, סטטיסטיקות של כמויות אנשים ליחידות זמן, תאריכים, רשימות מכולת, רשימות של אנשים לפגוש ושל אנשים שלא נפגשו עמם וכיוצא באלה שהוכלא יחד עם אלבום תמונות מאולתר. זה מעין מסמך כתוב שאמור לתת הצצה, כך נדמה לי, של מאחורי הקלעים של סרט תיעודי ושל סדרת כתבות שפרק ורובר הכינו על אודות אליס איילנד ועל האנשים שעברו שם.
סיפורים האנשים היו קצרים ומתומצתים למדי וככל שניסיתי להשאב לתוך סיפורו של זה או לתוך סיפורה של זאת זה לא הצליח לי. הכל קצר מידי, מתומצת מידי ולא מעמיק ולא מקיף. הסיפורים בספר הזה לא ממריאים, לדעתי.
כמה דברים בתרגום עוררו אצלי שאלות ואשמח מאד אם יהיה אפשר לקבל את תגובתה של המתרגמת:
הספר הזה לא מוצלח בעיני. אני סקרן מאד ומלא ציפייה לקרוא את תגובות הקוראים האחרים ולראות מה הם רואים מנקודת מבטם.
בספר 178 עמודים.
הוא ראה אור בהוצאת בבל.
נורית פלד-אלחנן תרגמה מצרפתית.
באתר מכונת קריאה אפשר למצוא דף על אודות הספר שמכיל קישורים רבים (לא אחזור ואקשר אותם כאן) לכתבות ולביקורות על הספר. זה מעניין ושווה קריאה.
זה היה ספר מוזר מאד לקריאה.
מעט מאד טקסט. תמונות רבות מאד.
ערבוב של הסברים של הכותבים מדוע ולמה הם כותבים את הספר יחד עם ראיונות של מהגרים לאמריקה שבעבר הגיעו לאמריקה דרך אליס איילנד.
שלושה צילומים שבו את לבי
- בעמוד 33, תמונת המשפחה שעומדת על רציף ומביטה אל האופק שם ניצב פסזל החירות, מודפסת ונשענת על גבי חצובה ומצלמה שעומדים על גבי רציף שנראה שהוא לשפכו של נהר ההדסון. התמונה שמונחת על החצובה בתמונה שאהבתי הוגדלה, כך נדמה לי, ושימשה בכריכת הספר.
- תמונת הבדיקה הרפואית לילדים כשהתגלה החשש למגיפת טיפוס (1911) בעמוד 84. מבטי הילדים שממתינים בתור נוקבים מאד. סקרן אותי מאד לדעת מהו גליון הנייר שנשמט על הרצפה מתחת לספסל שעליו יושב הילד שמצד ימין בתמונה ומהם גליונות הנייר שעליהם הוא יושב. תנוחת הרופא שמציץ ללועו של הילד הראשון בתור ועמידתו של הילד יחד עם השניים שממתינים מאחור ומביטים מבטים חודרים אל עדשת המצלמה מהפנטים בעיני.
- בתמונה שנפרשת בעמודים 104 ו-105 הבטתי דקות ארוכות ומצאתי את עצמי הבוקר שב ומביט בה ארוכות. בתמונה מ-1979 רואים מעבורת מוזנחת והרוסם. לפי הכיתוב בתחתית התמונה המעבורת עברה יותר ממיליון מייל, הולך ושוב בין חוד קצהו של מנהטן לאליס איילנד, והובילה בכל פעם כאלף נוסעים. המסגור של דרידי המעבורת בתוך גבולות רציפים מהצדדים, מורד מספנה מלמטה ועדורן מלמעלה מיוחד מאד בעיני.
במהלך הקריאה נדמה לי שהספר הוא מעין הוצאה לאור של פנקס השרבוטים שבו נכתבו רישומי שיחות, סטטיסטיקות של כמויות אנשים ליחידות זמן, תאריכים, רשימות מכולת, רשימות של אנשים לפגוש ושל אנשים שלא נפגשו עמם וכיוצא באלה שהוכלא יחד עם אלבום תמונות מאולתר. זה מעין מסמך כתוב שאמור לתת הצצה, כך נדמה לי, של מאחורי הקלעים של סרט תיעודי ושל סדרת כתבות שפרק ורובר הכינו על אודות אליס איילנד ועל האנשים שעברו שם.
סיפורים האנשים היו קצרים ומתומצתים למדי וככל שניסיתי להשאב לתוך סיפורו של זה או לתוך סיפורה של זאת זה לא הצליח לי. הכל קצר מידי, מתומצת מידי ולא מעמיק ולא מקיף. הסיפורים בספר הזה לא ממריאים, לדעתי.
כמה דברים בתרגום עוררו אצלי שאלות ואשמח מאד אם יהיה אפשר לקבל את תגובתה של המתרגמת:
- בעמוד 17 יש שימוש בביטוי עולים חדשים ואילו בכל שאר הספר מדובר במהגרים. מה ההסבר? מדוע דווקא בהקשר שם האנשים מתוארים כעולים חדשים?
- בעמוד 44 פתאום מופיעה המילה פאדומים בהקשר של יחידת אורך והנה אני למד שמדובר ביחידת עומק. האם אפשר להסביר?
- בעמודים 94 ו-95 יש ערבוב של שמות ושל מושגים בעברית ובאנגלית. לא הבנתי מה הביא לכתיבה של חלקם בעברית באותיות עבריות, חלק אחר באנגלית אך באותיות עבריות ואחרים באנגלית באותיות לטיניות. קשה היה לי מאד לנחש את הכלל שעמד מאחורי ההחלטה הזאת שהפכה את הקריאה למאד לא נוחה ולמסורבלת.
- בעמוד 112 מזכירים את בתו הבכירה של קאזימוב. מדוע לא בתו הבכורה? במה מתבטאת בכירותה?
- בעמוד 147 נכתב פלשתינה ואילו בעמוד הבא כבר מזכירים את ישראל מספר פעמים. מה לאי האחידות?
הספר הזה לא מוצלח בעיני. אני סקרן מאד ומלא ציפייה לקרוא את תגובות הקוראים האחרים ולראות מה הם רואים מנקודת מבטם.
No comments:
Post a Comment