הכול משנה מאת רון קורי

קראתי את הספר הכול משַנֶה מאת רון קורי שקיבלתי בחבילת הספרים של אוקטובר מידיעות ספרים. הספר ריתק אותי ונהנתי ממנו מאוד. מצאתי הרבה בהתרגשות שליוותה אותי במהלך הקריאה ובמחשבות שליוו אותי תוך כדי הקריאה ומאז שסיימתי לקרוא בספר, הרבה במשותף עם ספר עם גיבור גאון אחר שאת חייו ואת חיי משפחתו מלווים ויש לו חלק בהצלת העולם, אני מתכוון ל-המשחק של אנדר מאת אורסון סקוט קארד.

הספר מתורגם מאנגלית בתרגום טוב מאוד לטעמי ע"י דנה אלעזר-הלוי. במקור הספר נקרא Everything Matters.

הנה מה שכתבתי על אודות חוויית הקריאה שלי בספר בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים:

הכול משנה (הורסן!!) שלמה יונה






השילוב הזה של דיון בקורותיה של משפחה קטנה עם ילדים כולל הבעיות הנפוצות (באמת או נפוצות בסיפורים ובסרטים) בהתאם (יריבות בין אחים, אלימות במשפחה,בני משפחה חולים בנפשם או בגופם, אלכוהוליזם, חשיפה לסמים, עצירות רגשית, חרטות, התבגרות.... ועוד...) יחד עם העובדה שהילדים במשפחה הזאת הם יוצאי דופן: ג´ון ג´וניור הגאון, גיבור הספר ואחיו הגדול רודני שהיה עילוי ואליל בכדור-בסיס -- היה מרתק בפני עצמו, וכשמוסיפים לזה את הקול ששומע ג´וניור ומלווה את הספר בפרשנויות ובתחזיות ויחד עם הידע על "מחריב העולמות" הפך את הספר למיוחד והוסיף לו קורטוב של תבלין שגרם לנושא שגרתי לכאורה לרומן או לסאגה משפחתית להפוך לסדנה בפילוסופיה מעשית. נהנתי כשגיליתי שבנקודת תפנית נוסף לתבשיל המתובל עוד מרכיב שטלטל את ההבנה של המציאות הייחודית והמעניינת שנפרשת בספר -- היכולת לבחור בעולם מקביל וברגע מסויים בו -- היכולת לבחור מה לשנות בעולם, או באחרים או בעצמך.



לא פחות מעניינת ומרתקת עבורי היתה הבחירה עצמה של ג´וניור והאופן שבו בנחישות חיי הוא את חייו לאחר הבחירה.



הדימויים בספר עבדו עליי.

המשלים בספר הצליחו איתי.

העקשנות על גווניה והאופן שבו היא מתבטאת בדמויות השונות (האם, האב, ג´וניור, איימי, אבל לא רק, יש גם את הבוס של ג´ון האב לאחר הזכייה ומקרים נוספים), הדבקות במטרה (בין אם היא הרס עצמי שמתבטא גם הוא בדרכים שונות בדמויות השונות, או ריפוי האב ממחלת הסרטן... כולן זכו בספר לטיפול ולפירוט מרגשים בעיניי, ודווקא הנחישות למצוא פתרון להציל חלק מהאנושות ולהשיגו -- דווקא פה לא נאמר הרבה ולא נכתב הרבה כאילו לרמוז שזה היה דבר של מה בכך בשביל ג´וניור ואף על פי שהוא מצא רגע להכיר בחשיבות ובגדולה של מעשיו ושל תרומתו, זה לא מה שהביא לו שינוי ולא הביא לו מזור ואת ההקהלה שביקש לעצמו).



ההבנה שהאהבה והיכולת להיות אהוב ומקובל ולחוש בטוח בזוגיות שלו וכמובן כל קורותיו בחיים הראשונים שלו שנחשפנו אליהם עוד מהיותו עובר ברחם אמו באים לידי ביטוי חריף בחיים החדשים שלו עד לסופם (וסוף העולם) -- הסוף שבאופן מפתיע מוצג בעבורו כמשחרר, כנקודת שיא של אהבה והשלמה גדולה וקבלת העובדות באהבה. המפתיע והמקורי פה שהקבלה באהבה של סוף חייו, חיי אהוביו, וכמעט כל החי והצומח בעולם במוות אלים אינה בגלל נטיות לאובדנות ומיאוס בחיים או של זילות בחיים ותחושות כבדות ששום דבר בחיים לא משנה כי הקץ יגיע בוודאות (רגשות שמשלו בחייו הראשונים) -- הפעם ההשלמה באהבה עם הקץ באה מתוך הכרה שהכול מסתיים כשאהוביו לצידו, חבוקים עמו במיטתו כשהם הגיעו מיוזמתם כדי לחוש בקרבתו -- הוא לא התנכר לרגשות ולא הצטער על כול הטוב שהביא במו ידיו לעולם (וגם באמצעות ביתו הגאונה) בחייו החדשים -- הוא הגשים את אחד מההבנות שהאב ג´ון התוודה (אמנם בינו לבין עצמו -- שזה בינו לבין הקוראים של הספר) -- שיש להכיר בעובדות ובמציאות ולשאת באחריות בבחירות שעושים בחיים ולא להשחית זמן בחרטות ובדיונים על הדברים שלא היו בעבר ועל הדברים שלא יהיו בעתיד בעקבות ההחלטה) -- ולהשלים עמם ולקבלם ולמצוא את הטוב והנעים ואת המיוחד והיפה בכל דבר שקורה, כי הכול משנה.



האופן שבו הסיפור מתרחש, המנייה לאחור של הקטעים בספר (אהבתי את הרעיון לתקן מחדש את הספירה לאחור לאחר הבחירה בעולם המקביל), הסבב בין נקודות המבט השונות על המציאות (פעם "הקול" שעבורינו הקוראים דובר בלשון רבים ולא בלשון יחיד, פעם ג´וניור, פעם איימי, פעם האם, פעם האב, פעם רודני ומתחלפים שוב ושוב...), הסיפורים עצמם, המיזוג של סיפור שיכול בהחלט להיות סיפור אמיתי יחד עם הקרבה לחיים של אליל ספורט יחד עם השלכות של גאונות, דיונים על רעות-חולות בחברה כמו אלימות, התמכרויות, אך גם מחלות או של יחסים בין אנשים -- כל אלה ביחד עם הקורטוב העל-טבעי והבדיוני -- יצרו כר פורה להביא את הקוראים להכרה בפרטים הקטנים ובחשיבותם -- להבנה שהתמסרות לאובדנות ולבריחה או כניעה להם היא בזבוז ושיש אפשרות להשפיע ולשנות גם כשברור שהסוף בוא יבוא, ואפילו כשברור מתי וכיצד הוא יבוא -- הסוף הטוב של הספר הוא כזה אולי בגלל ההכרה שהסוף הוא בלתי נמנע אבל האופן שבו הוא יתקבל והתוכן שניצוק בחיינו ובחיי אחרים עד לבואו של הסוף הוא בידינו ולכן יש לנו שליטה.



מוזר אבל יש עוד רובד שחשבתי עליו לאחר סיום הקריאה בספר והוא שלכאורה לכול הדברים המשמעותיים שקרו בחיים השניים של ג´וניור לא יהיה תיעוד ולא יהיה המשך אבל משום שמלכתחילה צפינו בחייו מהצד כקוראים ומשום ששותפנו אפילו בקול (או בקולות) שמלווים אותו -- יש את הקוראים שחייו ומשמעותם ישארו בזכרונם.



נהנתי מאוד מהספר הזה.

ספר אחר שהותיר בי רגשות דומים והתלהבות דומה מהקריאה בו היה המשחק של אנדר.





שלמה יונה

אני ממליץ מאוד על הספר. ספר זה מעורר מחשבות והוא בשבילי מהסוג הנדיר שנשאר איתי ומשאיר בי חותם. אהבתי!