קראתי בימים האחרונים את E=MC2 -- סיפורה של התגלית הגדולה בהיסטוריה מאת דיוויד בודאניס, במקביל לספרו האחר של בודאניס, היקום החשמלי ועם ספר על אנריקו פרמי. הספר מתורגם מאנגלית. מסופר על המשוואה עצמה ובאמצעותה על ההתפתחויות בפיסיקה ועל הסיפורים של המדענים שגרמו לזה לקרות (לא רק אלברט אינשטיין). אני מתעניין ונהנה לקרוא ולהרחיב דעת, אבל אני חייב להתוודות שלא מצאתי את עצמי מבין את המשוואה הזאת יותר מאשר הבנתיה קודם (לא מי יודע מה, ד"א... ואינני מצגאה בזאת). ופה אני חושב שיש פספוס.
אני תולה תקוות רבות בספרה של נטלי אנג'יר, הקנון המדעי, שאם לשפוט על פי ההקדמה שלו, הוא ככל כנראה נכתב מראש בכוונה שלא רק להנגיש את המדעים לקורא המשכיל בקהל הרחב אלא גם להתעכב ולהבין את מושגי היסוד ש-איכשהו- ברוב המקרים מניחים שאנשים מבינים אותם, ולא היא.
לכאורה מטפל המחבר בכל מרכיב של המשוואה, אפילו בסימון השיוויון ובהעלאה בריבוע. זה יפה. אבל... זה לא היה מעמיק מספיק, לטעמי.
נהנתי מאוד מהסיפורים ומהתיאורים על האנשים ועל מה שהם עברו כדי להגיע לתוצאות הללו. אני מרגיש שהספר הזה לבדו אינו נשאר אצלי בתודעה בפני עצמו אלא רק משום ההקשר של שאר הספרים בנושא שאני קורא בימים האחרונים.
ספר חביב ונחמד. מלמד מאוד. נהנתי יותר מהספר היקום החשמלי של אותו המחבר (שלצערי לא הרחיב דיו על טסלה -- אני מחכה שיצא לאור ספר ראוי על טסלה, על פועלו ועל תקופתו).
קריאה לא רעה. חשוב לקרוא ספרים כאלה, שהם הנגישים יותר, כדי להתקרב כמה שאפשר כדי להבין את המושגים ואת האנשים שעסקו במדעים הללו כדי להעריך את התקדמויות במדע ובטכנולוגיה בימינו ובעתיד.
No comments:
Post a Comment