Sunday, February 27, 2011

הורים טובים מדי מאת אורלי פוקס שבתאי ושולמית בלנק

קראתי היום על מכשיר הקורס טריינר את ספרן של אורלי פוקס שבתאי ושולמית בלנק, הורים טובים מידיי. הספר הזה הוא בהחלט ספר הדרכה להורים שבועט במוסכמויות שבאופנות החינוך של השנים האחרונות. ולדעתי, טוב שכך!!

בספר הזה הקצרצר והקולע מביאות המחברות דעות פופולריות מהשנים האחרונות בנוגע לחינוך ילדים ובעיקר בעל הקשור לסמכות הורית תוך נקיטת עמדה נחרצת כנגע אי-סמכות הורית. המחברות מתארות עמדות שונות ומנמקות מדוע הסמכות הכרחית ומדוע גישה שהיא אלימה ונוקשה מחד היא בעייתית ומזיקה ומאידך כיצד גישה ליברלית מידיי, כזאת שנותנת לילדים לעשות כרצונם ורק מלטפת ומשבחת ואינה מתנגדת -- כיצד דרך חינוך זאת מזיקה לא פחות. המחברות מגבות את עמדותיהן בקטעים מהעיתונות, בציטוטים מספרות מדעית ומכתביהן ומדבריהם של מומחים שמטפלים במשפחות.

אני מתפלא שהספר לא הכה גלים ולא עשה כותרות ולא הפך לחלק מהשיח לא פחות מה-"סופר נני" ומעמוס רולידר. חיים עומר שממנו הגיעה לשיח הציבורי הביטוי "סמכות הורית" בעקבות ספרו "שיקום הסמכות ההורית" -- הסביר יפה במשך השני בספריו השונים את הנושא והדגים ברמות שונות וברבדים שונים את הנושא על צדדיו הרבים. ראו, למשל, את ספרו של חיים עומר, הסמכות החדשה. ספרים נוספים שנוגעים בנושא מהבטים דומים אך מתמקדים בצדדים שעומר נוגע בהם פחות וגם המחברות כאן נוגעות בהן פחות הם: הורים כמנהיגים מאת חיים עמית ו-למה זה כל כך מסובך מאת ניופלד ומאטה.

המוטיב המרכזי הוא: לעמוד איתנים בפני הילדים. אנחנו לא חברים שלהם. אנחנו ההורים. הילדים צריכים מסגרות וגבולות. העדר גבולות מביא לבעיות קשות וביניהן אלימות. אני חושב שבביקורות על הספר שמצאתי מהתקופה של פרסומו נטו המבקרים  להתמקד ב-"פליק בטוסיק" ולא בעיקר. העיקר הוא שילדים צריכים ללמוד להתמודד גם עם גבולות ועם תסכול ועם כישלון ועם סמכות -- זה יכין אותם לחיים בצורה מהימנה ומציאותית יותר מאשר התחנחנות מתמדת וגוננות יתר. אני סבור שאין צורך להגיע לכדי פליק בטוסיק, במיוחד עם מקפידים על גבולות ועל סמכות מגיל צעיר. יחד עם זאת אינני סבור שהביקורות על הספר (שמצאתי באינטרנט) שמתארות את המחברות כמפלצות ובגישה שמוצגת בספר כ-דיעה בלבד הן הוגנות. המחברות דווקא מנמקות יפה את עמדתן, מצטטות ומביאות מקרים רבים ומחקרים רלוונטיים. הן לא עשו זאת רק לתמוך בעמדתן אלא אף הביאו את הצד שמנגד עם מראי מקום. הן גם הציגו איך לדעתן הדעות ה"ליברליות" בחינוך האופנתיות הגיעו למעמדן ומניין שאבו את תוקפן -- המחברות מסבירות שדווקא בעניין הזה רב הביסוס על דעות ועל מקרים פרטיים ועל הצהרות ללא אחיזה במציאות. כדי לקרוא את הספר בעיון ובקפידה לפני שנופלים שבי בביקורות פשטניות.

ביקורת על הספר בעיתון הארץ.
על הספר באפוק טיימס.

אני דווקא ממליץ לקרוא את הספר ולהתעמק. הספר אינו ארוך, פחות ממאה עמודים (ויש עוד כארבעים עמודים של הערות ורשימות ומראי מקום והסברים -- מעניינים ביותר!!).

מהכריכה האחורית:

"חשוב להציב גבולות לילדים" אומרים תדיר להורים, אבל מה הם גבולות? כיצד מציבים אותם? מה המחיר שאנו כולנו משלמים בהיעדרם? שאלות אלו ואחרות עולות לדיון אמיץ בספר, ובתוך כך נחשפים מסריה הכפולים של החברה, שיש בהם משום בלבול של ההורים וסירוס סמכותם.בתרבות שלנו, קשה להורים להציב גבולות לילדיהם.הספר חותר להגיע לשורשיו של קושי זה. בשפה מובנת לכול הוא מסביר כיצד חיזקו הפסיכולוגיה, רוח הזמן והמאבק לזכויות הילד את תפיסת החינוך הרך והסלחני המקובל בימינו.סיפורי המקרים המובאים בספר מגוללים בפני הקוראים עולם של רגשות סוערים ומאבקים בזירת המשפחה, הנוגעים לכל ההורים.בגישתו השונה, הקוראת תיגר על רבות מההנחות המוצגות כיום כאמיתות שאין לערער עליהן, מצליח הספר להסביר מדוע סלחנות מעודדת אלימות, ואיך ניתן להיות הורים טובים מבלי להיות טובים מדי. ד"ר שולמית בלנק היא רופאת ילדים ומומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. במסגרת עבודתה בבית החולים "קפלן" ברחובות פיתחה ד"ר בלנק שיטות מתקדמות לטיפול בהפרעות אכילה ובהפרעות התנהגות חמורות אחרות.
בשנת 1993 הקימה את "בני ארזים", מרכז טיפולי-חינוכי-שיקומי בקהילה, לצורך מניעת אשפוז פסיכיאטרי של ילדים ומתבגרים ומנהלת אותו עד היום. אורלי פוקס-שבתאי היא פסיכולוגית קלינית. עבדה כפסיכותרפיסטית למבוגרים. היום מתמקדת בייעוץ להורים. אורלי פוקס-שבתאי היא אם לשלושה ומתגוררת עם בעלה וילדיה בתל אביב.

No comments:

Post a Comment