קראתי את ספרם המעניין של גורדון ניופלד וגאבור מאטה, למה זה מסובך כל כך?!, ונותרתי עם הרהורים רבים.
הספר הוא תרגום מאנגלית לספרו של גורדון ניופלד Hold on to your kids.
הרעיונות בספר מקוריים, מרחיקי לכת, לטעמי, ומפתיעים.
הנושא העיקרי הוא התכוונות לחברים. המחבר מסביר מה זה, הגורמים והתנאים להווצאות התכוונות לחברים ובעיקר מפליג ומדגים את ההשלכות של התכוונות לחברים. הוא מרחיק ואף מנסה להסביר נגעים בחברה גכון שימוש בסמים, אלימות והפקרות מינית בקרב ילדים ובני נוער כתוצר לוואי או תוצר מתבקש של התכוונות לחברים.
רק בחלקים האחרונים של הספר, הרביעי והחמישי מתחילים גם להגיע הסברים מה כן אפשר לעשות ומה כן טוב לעשות וזאת אחרי שמרבית הספר הרגשתי שאני שוקע בתוך מרה שחורה ופסימית של גורל רע ומר לילדי ולמשפחתי ולכל החברה שבה אני חי.
סגנון הכתיבה בספר משונה בעיני כי לכאורה ישנם שני מחברים אבל בפועל הספר כולו נכתב בגוף ראשון מפיו של גורדון ניופלד ועמיתו מוזכר מפעם לפעם אבל לא ממש רואים טקסט שנכתב ע"י מאטה או בשיתוף עמו. אולי כך במקור? אולי בתרגום יצא כך? אינני יודע.
ישנן שגיאות עריכה לא מעטות בדפוס שנסתרו קרוב לוודאי בעריכה. בעיקר אני מתכוון למספרים הקטנים שמשמשים למראי מקום ולהערות. וודאי אלה יתוקנו בהדפסות עתידיות של הספר, אם המו"ל ישקיע בכך מחשבה וכוונה.
לכאורה נראה שהמחבר (אני כותב המחבר ולא המחברים שכן כאמור, נראה לי שהספר כולו מפיו של גורדון ניופלד) מתנגד לחברים לילדים. לא כך היא. הוא מסביר מתי שהות עם חברים מיטיבה או לא מזיקה ומתי היא הרסנית. הוא מסביר איך הורים יכולים לטפח את התלות של ילדיהם בהם ולעודד התכוונות אליהם תחת התכוונות לחברים ואין לבלבל זאת עם חבלה בעצמאותם. הוא מרחיב על כך רבות בספר והדיון מעניין מאד.
המחבר מסביר ששעמום הוא תוצא של ריקנות ולא מחסור בפעילויות זמינות, בגירויים או בפעילויות חברתיות. "אילו באמת הבנו את שורשי השעמום, זה היה משמש לנו אות לכך שילדינו עדיין אינם מוכנים ליחסי-גומלין עם אחרים. ככל שהם נוטים יותר לשעמום, הם זקוקים לנו יותר וחלק רב יותר של האני שלהם צריך להתפתח. ככל שהם יותר משועממים, הם פחות מוכנים ליחסי-הגומלין עם החברים. לילד כזה, לא יחסי-הגומלין עם החברים הם הנושא שאנחנו צריכים להקל עליו, אלא ההיקשרויות עם מבוגרים או זמן לעצמו".
הספר נושק במקרים רבים בתופעות שמוזכרות ומטופלות גם בספריו של חיים עומר, למשל בספרו האחרון הסמכות החדשה. האפייון של הגורמים לבעיות לא נושקים תמיד וכן גם לא הפתרונות. יחד עם זה מצאתי שיש דמיון רב בין מה שמציע חיים עומר לבין מה שמציע גורדון ניופלד, אולי ההבדלים הם בעיקר ברבדים השונים ובהגדרה של הסיבה והמסובב. חיים עומר גם מציע שיטה מובנית להתמודדות עם אלימות ילדים (מה שמכנה גורדון ניופלד בתור התוצאות של התכוונות לילדים). המשותף העיקרי לדעתי בין שתי הגישות הללו הוא שהמפתח הוא ביצירת קשר מחדש בין ההורים לבין הילדים, קשר שיש להשקיע בו ולבסס אותו.
הספר מעניין, ולא פשוט לקריאה (מייגע, אולי זה שם תואר מתאים...) אבל מאתגר וקורא תיגר על הנחות רבות שיש לי ואני חובב ספרים כאלה שגורמים לי להרהר מחדש ולסקור מחדש את מערכת ההבנות שלי ואת הערכים שלי ועל מה אני מבסס את ההשקפות וההחלטות שלי.
.
No comments:
Post a Comment