Tuesday, May 1, 2012

האם יש כזה דבר חינוך ליצירתיות?



גיל ונטורה כתב רשימה בעד שינוי נקודת מבט ונגד קפיאה על השמרים (די לשינון: למה חייבים ללמד חשיבה יצירתית בבי"ס?) אבל בלבל, לדעתי, את זה עם חינוך ליצירתיות. כתבתי תגובה ב-ynet, שטרם פורסמה. אני מביא אותה כאן.

לשון תגובתי:
אולי מדובר בעניין של הגדרה, אבל אינני סבור שאתה מדבר על חינוך-הוראה של יצירתיות אלא על שינוי בנקודת מבט. הבלבול בין השניים הוא נפוץ למדיי.


יצירתיות היא חריגה מהקו הכללי. כדי לחרוג ממנו צריך לדעת אותו. פירוש הדבר: צריך ללמד את הבסיס ולהדגיש את התהליך החשיבתי. כמו שצייר יכול להיות יצירתי רק אם ידע כיצד להשתמש בצבע. קודם צריך להקנות את הכלים הבסיסיים.

בעיקרון, יצירתיות היא תכונה אישית. אי אפשר להקנות יצירתיות, אפשר לעורר עניין, אפשר ללמד יסודות, אפשר לגרות את הדמיון באמצעים שונים, אבל ללמד יצירתיות זה כמו ללמד מישהו איך לשנות את ה-DNA שלו.

מורה טוב שיודע להיות מעניין ולהאיר את המשמעויות של החומר שאותו הוא מלמד, יכול לעורר עניין ולעורר את אלה שהם יצירתיים להוציא אל הפועל את תכונתם זו. ה"מרובעים" ילמדו יסודות ויקנו כלים לפתרונות ויצליחו (לפעמים אפילו יצליחו מאוד) , אבל לא ימציאו שום דבר ולא יהיו יצירתיים. ה"יצירתיים" יקנו את הכלים וימריאו איתם גבוה.

לחנך ליצירתיות זה אוקסימורון, זהו דבר והיפוכו: חינוך הוא הכנסה למסגרת, יצירתיות היא פריצת המסגרת. הדבר היחידי שחשוב לעשות והוא אינו פשוט, כי המורה עצמו צריך להיות יצירתי , זה לדעת להגיב נכון כאשר נחשפת היצירתיות בעת הלימוד ולעודד את הלומד להמשיך בדרכו בנוסף לרכישת הכלים הסטנדרטיים.


המורה הוותיקה תלמה גביש אומרת: 
"התבוננות על בעיה מזוויות שונות אינה חשיבה יצירתית. פגשתי בוגרים רבים של הקורסים ליצירתיות וראיתי איך הם מרבעים את היצירתיות והופכים אותה לשטנץ, שלא פעם גורם להם שהם יוצאים מהפוקוס של הבעיות שעליהם לעסוק בהן. עד שלא פגשתי זאת אישית לא חשבתי שיש בקורסים האלה משום נזק לחלק ניכר מהמשתתפים בהם. היה עלי לעמול די קשה כדי להחזיר את המיקוד לאותם ילדים. רק לאחר שהצלחתי בכך ניתן היה לבנות חשיבה מסודרת. חלק מהחבר'ה האלה הגיע לרמה מסוימת של יצירתיות ורובם נשארו מרובעים, למרות היותם מוכשרים מאוד. יצירתיות היא תכונת אופי. כל מה שאפשר לעשות למענה זה לא לעצור אותה כשהיא מתגלה."

והקישור לרשימה של גיל ונטורה:
מדי פעם נזכרים במערכת החינוך בארץ שיש דבר כזה "חשיבה יצירתית". אבל כשהבאזז יורד התלמידים נשארים עם נוסחאות, שינון ופתרון אחד נכון לכל בעיה. בסדרת כתבות חדשה מסביר הפסיכולוג גיל ונטורה למה חשוב ללמד אותם לחשוב באמת, ולא רק בשביל האקזיט הבא.






והנה תגובות לתגובה שלי כפי שהופיעו ב-ynet, ב-facebook:


מ-וואינט:

מהפייסבוק:

  • Gili Ilani מעולה
    12 hours ago via mobile ·  ·  1
  • Ilana Dotan יש הרבה טוקבקיסטים שמסכימים איתך
    11 hours ago ·  ·  1
  • Ilana Dotan זה מזכיר לי את התאור של גישות לתיקון אופנועים מ"זן ואומנות אחזקת האופנוע" . בין כאלו שחוזרים כל הזמן על אותו דבר שלימדו אותם, גם אם זה לא עבד בפעם הראשונה, לכאלו שעוצרים ומנסים משהו אחר לפתרון הבעיה, כנראה מתוך הבנה עמוקה יותר של המערכת. טוב, אל תתפוס אותי במילה בכל זאת קראתי את הספר לפני 25 שנה בערך. אבל עכשיו כשנזכרתי בו, אני אקרא שוב :-)
    11 hours ago ·  ·  1
  • אופירה דיק פנסו גם לדעתי יצירתיות היא "תכונת אופי",שניתן בגיל מאד צעיר להבחין בפעוטות אם הם ניחנו בה או לא, ודיכוייה לדעתי מגיע גם בגיל מאד צעיר עוד לפני שבכלל מעלים על הדעת על ההשלכות לעתיד. מגיל צעיר רואים ילדים ,שמטיבעם מנסים "לרצות",ילדים "מחונכים" הפועלים בהתאם למסגרות. ומנגד ילדים עם "בעיות קשב",המנסים לפרוץ את המסגרת ,שלעיתים מדוכאים עוד לפני שמצליחים להוציא ולבטא את יכולתם .ברור שהקצנתי כאן...מסכימה עם כל מילה ומסכימה גם עם העובדה שכדי להיות יצירתיים יש לדעת את הבסיס,לשנן ורק אז לקחת את זה צעד קדימה.
    2 hours ago · 
  • Shlomo Yona לא כל דבר שווה לשנן. במתמטיקה, למשל, יש מעט מאוד דברים שכדאי מאוד (אפילו אומר חובה) לשנן (אבל רק אחרי שמבינים ולא לפני) כדי להעביר את הפעולות הללו לאוטומטיזציה כדי לפנות את החשיבה המודעת לרבדים שנשענים על המיומנויות הללו. אחרת מתעכבים כ"כ עם הבסיס (כמו השלמה ל-עשרת וכמו לוח הכפל) עד שמאבדים את הדיון ואת היכולת לעקוב אחרי הנושאים הבאים.
    51 minutes ago · 

  • נועז גולן קראתי את תגובתך,
    שתי תשובות יש לי.
    1. גם אם אין חינוך ליצירתיות משום שאם אינה קיימת לא תילמד, יש דיכוי יצירתיות והוא נפוץ מידי.
    2. כמו שכתבתי מעלה, יש המון סיבות לא להיות יצירתי, השאלה אם יש אפשרות להיות כן יצירתי.
    גם כלים מרובעים אפשר ללמד בצורה יצירתית ומעניינת.


  • Shlomo Yona אין לי ויכוח עם זה :-) אני אפילו מסכים. רק לזכור שכשמלמדים באופן יצירתי, לא לשכוח ללמד את היסודות -- משום מה ישנה אופנה בחינוך לאחרונה שבה מצפים מהתלמידים שיגלו לבד את העקרונות כשכל מה שנותנים להם היא בעיה שאין להם כלים להתמודד איתה בכלל. גישה שכזאת אינה מעודדת יצירתיות -- היא מעודדת חרדה ומעכבת התפתחות.

  • Daniella Zveda קראתי את מה שכתב גיל ונטורה על היצירתיות וגם את ההערה של שלמה יונה. אשמח אם תתעניינו בתורתו של צ'רלס סנדרס פירס. ולצורך זה אני מעבירה לכם קישור אל שיר שכתב Stephen C Rose: How about no war in Iran?http://shortformcontent.blogspot.com/2012/02/how-about-no-war-in-iran.html החשיבה עפ"י פירס היא חשיבה בשלושב שלבים.
    shortformcontent.blogspot.com
    The more bedside tables this unique work is on, the more the world will gravitat...See More

  • Daniella Zveda החשיבה עפ"י פירס היא לא חשיבה דואלית- כן/לא, נכון/לא נכון - אלא חשיבה בשלושה שלבים. הוא מדבר על תהליך אינסופי, כלומר אחרי שהבנת והגעת להפנמה ( ל-Interpretant בשפתו של פירס) אתה מוכן לתהליך הבנה נוסף, עם הוספת מידע כל שהוא וכך הלאה. הוא מדבר על תהליך סמיוזיס אינסופי המאפשר כיווני התפתחות של ההבנה. היות שהוא הרבה מדבר על חשיבה תהליכית, הוא מתאים מאוד לחינוך ולהוראה כיום שהם מטבעם תהליכיים מאוד ומסתעפים .
    5 hours ago · 
  • Shlomo Yona תודה על הקישור. זה מעניין אבל איך זה משפיע את הדיון?

  • Daniella Zveda תורתו של צ'רלס סנדרס פירס רחבה מאוד והיא גם עוסקת ביצירתיות. הרחבת המסגרת של הלמידה בעזרת הכלים העכשוויים היא למידה המאפשרת יצירתיות במובן של גילויי הקשרים חדשים הן על ידי המורה והן על ידי התלמיד. אין לדעתי מקום לשיעור של יצירתיות אלא ליצירתיות התורמת להתעניינות בלמידה בכל מסגרת לימודית שהיא.

  • Shlomo Yona ניסיתי לקרוא קצת על פרס ועל הקשר של סמיוטיקה בחינוך המתמטי ולא הצלחתי להבין דבר (ובדרך כלל אינני קשה תפיסה). אולי יש לך קישור לדוגמאות בשפה ברורה שאוכל לקרוא? עוררת את סקרנותי.


6 comments:

  1. ממיטב היכרותי את המחקר בנוגע ליצירתיות - אין שום הסכמה או ראיות גורפות לכך שיצירתיות זו תכונת אישיות או אופי.
    מנסיוני כמורה ומדריך, אני חושב שהסתכלות כזו על יצירתיות מגבילה ואולי אף מסוכנת לתהליך החינוכי. אסור להציב "תגים" של "לא יצירתי" לתלמידים.
    עוד מנסיוני, שאפשר לעודד וללמד לחשוב באופן יצירתי. אם כי קשה לעשות זאת בקבוצות גדולות. יותר קל באחד על אחד.

    יצירתיות היא תוצר של אוסף מגוון של הרגלי עבודה וחשיבה. כיוון שמדובר בהרגלים זה נראה כמו תכונת אופי - זה חוזר על עצמו אצל אלה שיש להם את ההרגלים, ולא קורה בכלל אצל אלה שלא רכשו את ההרגלים. מצד שני, כיוון שמדובר בהרגלים, הם נרכשים. רכישת הרגלים אין דינה כרכישת ידע, ולכן לא ניתן ללמד אותה בסדרה פשוטה וממוסגרת של שיעורים. מה שאפשר הוא לזהות ולעודד התנהגויות במסגרת רחבה של התנסויות, ולוודא שהן חוזרות על עצמן והופכות להיות מוטמעות בהתנהגותו של אדם. באופן נקודתי אפשר ללמוד וללמד חלק מההתנהגויות האלה, אך העיקר הוא הטמעה של התנהגויות אלו לתוך שגרת החיים, החשיבה והעשייה של הילד, וזה יכול לקרות רק במסגרת רחבה של תמיכה להתנהגות יצירתית.
    לעתים רחוקות מאד בית הספר הוא המסגרת המתאימה לפיתוח הרגלים שכאלה

    ReplyDelete
  2. שלום, עמית ותודה על תגובתך.
    גם אני אינני יודע על הסכמה או על ראיות גורפות.

    שוב, אני סבור שיש לנו מחלוקת על ההגדרה של יצירתיות.
    אני מכנה את מה שאתה קורא לו יצירתיות בתור שינוי נקודת המבט. זה בהחלט משהו שאפשר ללמוד ולרכוש ולשכלל.

    אינני טוען שבית הספר במתכונתו הנפוצה מעודד יצירתיות (וגם לא יוזמה ועוד הרבה דברים אחרים שהייתי מצפה שיעודד).

    אני טוען שיש בלבול בין המושגים.

    ReplyDelete
  3. אגיב רק כאן (למרות שהצורך באישור התגובות מתסכל). דווקא לא התייחסתי להגדרה ספציפית כזו או אחרת של יצירתיות, וקשה לי לראות איך מתוך דברי הבנת דווקא את מה שהבנת. מכל הדברים דווקא "שינוי נקודת מבט?" ואני עוד מאמין שאפילו אין צורך ב"לחשוב מחוץ לקופסה" כדי להיות יצירתי, אלא שחשיבה מחוץ לקופסה היא תוצר של יצירתיות בסיטואציות מסויימות, לא תנאי מקדים ולא תנאי מגדיר.

    מה שכן, אני לא יודע למה אתה קורא יצירתיות. המשפט שהתיחס להגדרה - "יצירתיות היא חריגה מהקו הכללי", היא אמורפית ולא ברורה. לי לפחות. וגם מאד לא מקובלת. האם כל חריגות היא יצירתיות? נראה לי שלא לכך אתה מתכוון. בגלל אי בהירות ההגדרה דווקא ניסיתי להימנע מדיון בהגדרות (שהרי לא אני ולא אתה הגדרנו את המושג), אלא להתייחס לשאלה האם זו תכונת אישיות או לא, האם זו תכונה שניתן לרכוש, והאם אפשר, איך ובאיזה מסגרת ניתן ללמד יצירתיות.

    אגב, בספרות המחקרית ליצירתיות יש הגדרה שאותי באופן אישי היא מעצבנת, אבל מסתבר שהיא מקובלת מאד מאד: משהו הוא יצירתי אם הוא חדשני ומועיל. זהו. אגב, ישנה בספרות המחקרית הפרדה בין big C ו little C, כשהראשונה (הגדולה) מתייחסת ליצירתיות מהסוג של איינשטיין, מוצרט ופיקאסו - יצירתיות קיצונית שתוצריה משנים סדרי עולם - לבין השניה הקטנה יותר, יצירתיות יומיומית, תלמיד שפותר שאלה בדרך יוצאת דופן, מהנדס שפותר בעיה מעשית תחת אילוצים קשים באופן מעורר השתאות, וכו'.

    ReplyDelete
  4. שלום, עמית
    לצערי האישור הכרחי בגלל כל מיני זבלנים שמקשרים לאתרי מוצרים או לאתרים עם תוכן פוגעני.

    עמית, אם לשיטתך הכול ילמדו להיות יצירתיים, האם גם אז תכונה ההתנהגות שלהם יצירתית? או שאולי דברים הם יצירתיים כי הם חורגים מהמקובל?

    אני כן סבור שאפשר לתקן ושאפשר לשפר (כמעט) כל דבר במידה מסויימת (בחלק מהמקרים יותר ובחלק כמעט ולא) בחשיבה ובהתנהגות אבל בנוגע למה שאני מבין כיצירתיות, אני ספקן.


    לעניינו של הדיון אני מגלה גם בעצמי ובסביבתי שההכשרות למיניהן בכל הקשור ליצירתיות ולפיתוחה מלאות בגימיקים וברדידות ואינן מוציאות ילדים יצירתיים יותר, אלא סתם חקיינים שלרוב אפילו אינם מבינים מה הם עושים ומדוע.

    אם יש לך דוגמאות שכן עובדות ותוכל לקשר אליהן, אודה לך מאוד ואגש לקרוא ולהרחיב את ידיעותיי.

    תודה רבה על הדיון.

    אשמח להמשיך אותו.
    שלמה

    ReplyDelete
  5. קודם כל בוא נהרוג פרה קדושה אחת. אני לא הראשון שעושה את זה, אבל האם יצירתיות היא באמת דבר טוב באופן אבסולוטי שראוי שיהיה לכולם (בהנחה, לרגע, שאפשר) או שאולי הוא דבר טוב כל עוד הוא קורה במידה?

    אני חושב שאפשר, באופן תאורטי, ללמד את כולם להיות יצירתיים. כן, אני חושב שנקרא לזה יצירתיות עדיין. אבל אני חושב גם שאז נגלה שבעצם יותר מדי יצירתיות שכזו לא עוזרת לנו (כבודדים, כחברה, כקהילה) ופתאום יצוצו לנו צרכים אחרים בחברה - למשל אנשים שעושים דברים בדיוק בזמן, או באופן צפוי לחלוטין, שנלמד אז להעריך, לתגמל, ללמד ולעודד.

    במילים אחרות אפשר, אולי, ללמד את כולם להיות יצירתיים, אבל לא בטוח שכדאי או צריך. אני אגב פחות ספקן ממך ומגלה כמעט בכל אינטראקציה שלי עם תלמידים, כמה קל להוציא מהם התנהגויות יצירתיות. קשה לרתום זאת יחד להתנהגות יצירתית עקבית אבל כמו שאמרתי בתגובה הראשונה, מדובר בהרגלים שצריך לפתח, ללמוד ולעשות את זה פעם פעמיים זה לא מספיק. צריך מערכת שתומכת בכך באופן עקבי מסביב.

    אגב, אני מסכים איתך לגמרי שרוב ההכשרות בנושא יצירתיות הן מביכות ובעצם לא מלמדות או מפתחות כלום, אבל אני לא חושב שזה בגלל שהן עוסקות ביצירתיות. אני רואה הרבה הכשרות ותוכניות לימודים בנושאים מגוונים, וכולם מביכים וגימיקיים ושטחיים במידה כזו או אחרת, זו לא מנת חלקה של היצירתיות, ולא בגלל שקשה באופן מיוחד ללמד יצירתיות יותר מאשר דברים אחרים.

    דווקא אתה בבלוג שלך מראה כל הזמן כמה הוראת המתמטיקה בבי"ס יסודי היא קלוקלת, וכמה ניתן במעט מחשבה והרבה השקעה (כמו אותם דברים מבורכים שאתה עושה) לשפר אותה בהרבה. ואני מניח שאפשר לעשות כך בכל נושא, ויצירתיות הוא לא יוצא דופן בהקשר הזה.

    כיוון שהתחום העיקרי שלי זה ארגונים ולא חינוך, הדוגמאות שיש לי הן בעיקר מהתחום הזה וסיפורים על ארגונים שהצליחו להפוך ליצירתיים יותר באמצעות פעולות ברמה הארגונית והאישית מול העובדים. גם זה סוג של "הכשרה". אני לא מספיק מכיר מה שקורה היום במערכת החינוך, אבל לא אופתע אם אין שם שום דבר משמעותי בהקשר הזה.

    ReplyDelete
  6. שלום, עמית

    אני מסכים שיצירתיות בכל מצב אינה דבר חיובי או מיטבי.

    רצית הגדרה? אז אולי הגדרה טובה ליצירתיות תהיה "יצירתיות היא שימוש בידע קודם והעמדתו בדרך שונה מהמוכר."

    בחינוך, לדעתי, חשוב לתת כלים בסיסיים לחשיבה וכלים להתמודדות עם בעיות (כאלה שראינו כבר וכאלה שטרם פגשנו). כל אחד זקוק לכלים האלה. חלק מהאנשים ייצור מהם משהו חדשני - זו תהיה היצירתיות. יצירתיות היא בנייה חדשה של יסודות קיימים.זו תכונה מולדת - אישיותית.

    ממה שאתה מתאר, אולי מה שאתה עושה בארגונים הוא לעבוד על הכלים להתמודדות עם בעיות -- עבודה על הבנה, על תקשורת וכלים לפתרון בעיות -- היצירתיות, אם קיימת ואם יש סביבה שמעודדת אותה, תבוא אולי לידי ביטוי כתוצאה מכך.

    תודה רבה על הדיון, עמית. בהחלט מעניין.

    ReplyDelete