קראתי בהנאה את ספרה המעניין ומאיר העיניים של מיכל דליות (סופר נני), אין ילדים רעים.
שהם סציט בביקורת לא מחמיאה על הספר בהארץ.
אני, לעומתו, חושב שהספר מוצלח מאד. מאד מאד אפילו.
קל לקרוא בו, הוא איננו ארוך, והחלוקה לשמונה עשרה סיפורים שונים עוד מקל על הקריאה.
אהבתי את האופן שבו הסיפורים הם חלק מנקודת מבטה של המחברת, חלק מפי ההורים הבאים להתייעץ איתה ולעיתים גם חלק שמנסה להציג את הדברים מנקודת מבט הילדים.
המחברת נוגעת בנושאים שהם מוקדים לחיכוכים ולבעייתיות וכר פורה לעימותים בין הורים לילדים ודליות באופן מאד מרגיע מסבירה מניעים אבל בעיקר מסבירה תוצאות. ז"א היא מסבירה מה מחפש ילד להשיג בהתנהגות כזאת או אחרת ואיך לספק את הצורך ואיך לנתב את האנרגיה לאפיקים מועילים יותר לכל הנוגעים בדבר.
הספר עוזר לשים דברים בפרופורציה ונותן תקווה רבה לפתרון טוב לבעיות שנראות להורים לפעמים כמו סוף העולם. מאד קל להכנס למעגל קסמים של בעייתיות (לינה של ילדים במיטות ההורים, פחדים, שפה גסה, אלימות, בלאגן, יריבות בין אחים ועוד) ולא לצאת ממנה ורק להחריף את הבעיות ודליות מאירה את העניינים בצורה ברורה ונותנת אמצעים לפתור את הבעיה ולטפל במקור ולא רק בסימפטומים.
אהבתי מאד!
ראיתי הרבה מאד במשותף עם הנושאים שמוסברים ומנומקים בספרים המצויינים של מייזליש ופרבר (ראו פה וגם פה כמובן שיש את הספרים שלהם "איך לדבר..." ו-"איך ללמד...") המחכימים שקראתי של חיים עומר (המאבק באלימות ילדים ו-הסמכות החדשה) ושל חיים עמית (הורים כמנהיגים). דליות קושרת יפה את כלל הרעיונות והעצות ומביאה שימוש מעשי שלהם בספרה. אהבתי.
אני חושב שלא יזיק להורים רבים לקרוא את הספר ולנסות וליישם את הרעיונות שמובאים, לטובתם ולטובת הילדים שלהם. אם לא יועיל כנראה שגם לא יזיק.
עכשיו אני מקווה שגם מיכלי, אשתי, תקרא את הספר ותבין ממה אני מתלהב.
אני חששתי מהמסחור של הדמות הטלוויזיונית של סופר נני הישראלית (וגם נחרדתי כשראיתי שהיא מפרסמת מרגרינה בטענה שזה בריא) וגם פחדתי שהספר יהיה מלא בקלישאות ופלקטי ולא מעשי. זה ממש לא המצב. אני חושב שהכתיבה מאד מוצלחת, העברית יפה (לא יודע אם בזכות הערכיה הלשונית או שכך כמקור) והסגנון מאד מצא חן בעיני. אהבתי את האופן שבו דליות מספרת על המראה החיצוני לרבות שפת הגוף. לאחר שקראתי כמה ספרים על שפת גוף (על אחד לא מוצלח כ"כ דווקא כתבתי רק אתמול, יש אחרים מוצלחים יותר שאולי אכתוב עליהם בפעם אחרת...) אני יודע להעריך את הערך המוסף של מידע שכזה ועל חשיבותו ואני מעריך אנשי מקצוע שיודעים להבחין ולשקלל את המראה ואת שפת הגוף (וגם תוכן הדברים ואופן הדיבור כמובן) בהערכתם את האדם שעומד לפניהם.
מומלץ.
שהם סציט בביקורת לא מחמיאה על הספר בהארץ.
אני, לעומתו, חושב שהספר מוצלח מאד. מאד מאד אפילו.
קל לקרוא בו, הוא איננו ארוך, והחלוקה לשמונה עשרה סיפורים שונים עוד מקל על הקריאה.
אהבתי את האופן שבו הסיפורים הם חלק מנקודת מבטה של המחברת, חלק מפי ההורים הבאים להתייעץ איתה ולעיתים גם חלק שמנסה להציג את הדברים מנקודת מבט הילדים.
המחברת נוגעת בנושאים שהם מוקדים לחיכוכים ולבעייתיות וכר פורה לעימותים בין הורים לילדים ודליות באופן מאד מרגיע מסבירה מניעים אבל בעיקר מסבירה תוצאות. ז"א היא מסבירה מה מחפש ילד להשיג בהתנהגות כזאת או אחרת ואיך לספק את הצורך ואיך לנתב את האנרגיה לאפיקים מועילים יותר לכל הנוגעים בדבר.
הספר עוזר לשים דברים בפרופורציה ונותן תקווה רבה לפתרון טוב לבעיות שנראות להורים לפעמים כמו סוף העולם. מאד קל להכנס למעגל קסמים של בעייתיות (לינה של ילדים במיטות ההורים, פחדים, שפה גסה, אלימות, בלאגן, יריבות בין אחים ועוד) ולא לצאת ממנה ורק להחריף את הבעיות ודליות מאירה את העניינים בצורה ברורה ונותנת אמצעים לפתור את הבעיה ולטפל במקור ולא רק בסימפטומים.
אהבתי מאד!
ראיתי הרבה מאד במשותף עם הנושאים שמוסברים ומנומקים בספרים המצויינים של מייזליש ופרבר (ראו פה וגם פה כמובן שיש את הספרים שלהם "איך לדבר..." ו-"איך ללמד...") המחכימים שקראתי של חיים עומר (המאבק באלימות ילדים ו-הסמכות החדשה) ושל חיים עמית (הורים כמנהיגים). דליות קושרת יפה את כלל הרעיונות והעצות ומביאה שימוש מעשי שלהם בספרה. אהבתי.
אני חושב שלא יזיק להורים רבים לקרוא את הספר ולנסות וליישם את הרעיונות שמובאים, לטובתם ולטובת הילדים שלהם. אם לא יועיל כנראה שגם לא יזיק.
עכשיו אני מקווה שגם מיכלי, אשתי, תקרא את הספר ותבין ממה אני מתלהב.
אני חששתי מהמסחור של הדמות הטלוויזיונית של סופר נני הישראלית (וגם נחרדתי כשראיתי שהיא מפרסמת מרגרינה בטענה שזה בריא) וגם פחדתי שהספר יהיה מלא בקלישאות ופלקטי ולא מעשי. זה ממש לא המצב. אני חושב שהכתיבה מאד מוצלחת, העברית יפה (לא יודע אם בזכות הערכיה הלשונית או שכך כמקור) והסגנון מאד מצא חן בעיני. אהבתי את האופן שבו דליות מספרת על המראה החיצוני לרבות שפת הגוף. לאחר שקראתי כמה ספרים על שפת גוף (על אחד לא מוצלח כ"כ דווקא כתבתי רק אתמול, יש אחרים מוצלחים יותר שאולי אכתוב עליהם בפעם אחרת...) אני יודע להעריך את הערך המוסף של מידע שכזה ועל חשיבותו ואני מעריך אנשי מקצוע שיודעים להבחין ולשקלל את המראה ואת שפת הגוף (וגם תוכן הדברים ואופן הדיבור כמובן) בהערכתם את האדם שעומד לפניהם.
מומלץ.
No comments:
Post a Comment