קראתי את ספרו של ליאונרדו פדורה, אדיוס, המינגוויי, ולא נהנתי. למען האמת, השתעממתי מאוד. ספר המתח לכאורה הזה ממש אינו מותח.
מה שכן החזיק אותי בקריאה זה שגם הספר הזה כמו גם שני האחרים שקיבלתי החודש מידיעות ספרים: הקוראת המלכותית וסיפורים קצרים, מדבר על ספרים, סופרים ועל תהליך הכתיבה והיצירה הספרותית. הפעם מדובר בבלש המשטרתי לשעבר וגיבור סדרתי של המחבר, פַּדוּרָה, שמנסה כוחו בכתיבה לאור הערצתו את המינגוויי שגר באותו אזור שבו התגורר ופעל הוא בעצמו. בסיפור עצמו יש גם את המוטיב של מושא הערצה שמתגלה באדם כמו כולם וזה מוריד אותו בעיני המעריץ מאלוהיותו ומזה שהוא גדול מהחיים.
הספר יצא אומנם בסדרה איכותית של ספרי עליית הגג אבל לא עשה לי את זה.
חבל.
הצחיק אותי המתרגם כשלפעמים שינה את התעתיק העברי כדי להדגיש את המבטא הקובני, למשל, חמינגוואי.
מה שכן החזיק אותי בקריאה זה שגם הספר הזה כמו גם שני האחרים שקיבלתי החודש מידיעות ספרים: הקוראת המלכותית וסיפורים קצרים, מדבר על ספרים, סופרים ועל תהליך הכתיבה והיצירה הספרותית. הפעם מדובר בבלש המשטרתי לשעבר וגיבור סדרתי של המחבר, פַּדוּרָה, שמנסה כוחו בכתיבה לאור הערצתו את המינגוויי שגר באותו אזור שבו התגורר ופעל הוא בעצמו. בסיפור עצמו יש גם את המוטיב של מושא הערצה שמתגלה באדם כמו כולם וזה מוריד אותו בעיני המעריץ מאלוהיותו ומזה שהוא גדול מהחיים.
הספר יצא אומנם בסדרה איכותית של ספרי עליית הגג אבל לא עשה לי את זה.
חבל.
הצחיק אותי המתרגם כשלפעמים שינה את התעתיק העברי כדי להדגיש את המבטא הקובני, למשל, חמינגוואי.
No comments:
Post a Comment