מהכריכה האחורית:
הספר החדווה שבגילוי דברים מזמן לקורא עונג אינטלקטואלי משולב בהנאה מהרפתקה משעשעת. מקובצים בו מאמרים שכתב פיינמן, הרצאות שנתן וראיונות שהעניק, המשמיעים כולם את קולו המקורי. בצד זיכרונות ילדותו עם אביו, שלימד אותו לשאול, והסיפור איך פיתח שיטה לפיצוח קופות שהיתה מביישת את טובי הפורצים, או איך אירגן לעצמו חדר משלו במגורי המדענים בלוס אלמוס, מופיעים בספר זה רעיונותיו בתחומי המדע, החינוך והדת, ודיווּחוֹ איך גילה את התקלה שגרמה לאסון המעבורת צ'לנג'ר. המאמרים, ההרצאות והראיונות מנוסחים בלשון שווה לכל נפש, וההומור בסיפורי הזיכרונות מרנין לב.
המאמרים שבספר מוצגים כפרקים שונים. המסר הוא שמדע הוא דרך חיים ודרך חשיבה ושיש לחשוב ולבחור דברים בסקרנות ובחקרנות באופן מסודר ולא לבלבל נסיבתיות עם סיבתיות. מהספר למדתי על מחקריו ועל תגליותיו ועל הישגיו של פיינמן, על חלקו בפרוייקט מנהטן, על חלקו בחקר אסון הצ'אלנג'ר ועל גישתו לחינוך, למחקר ועל רעיונותיו הרבים, בין השאר בחזונו על מזעור, וכמובן קראתי על מעלליו ועל תעלוליו.
כל כך בקלות חיבבתי את הדמות ואת הגישה ואת הרעיונות שאני מתכוון לקרוא כל פיסת טקסט שכתב פיינמן (כל עוד אבין אותה -- לא סביר שאבין את הפיסיקה התיאורטית). אני כבר צובר את הספרים.
אני מצטט קטע מהביקורת על הספר באתר הידען:
ספר מאוד מגוון, החל מתיאור נוסף של חוויותיו בלוס אלמוס – האתר שבו פותחה פצצת האטום הראשונה, ותקופה שבה גם נפטרה אשתו הראשונה של פיינמן משחפת, שם גילה שובבות נעורים, פרץ כספות, הערים על הצנזורה ועוד, דרך דעותיו על תפקידו של המדע בחברה (ומאומה לא השתנה מאז הרצה על כך פיינמן בפני קהל מדענים באיטליה בסימפוזיון לרגל 400 שנה להולדתו של גלילאו ב-1964, להפך, המצב נהיה רק יותר גרוע. פיינמן כותב את דעתו על נפיצות האסטרולוגיה והאמונות התפלות האחרות, וכן את הרצון של השלטונות לבקר את המדע ולכוונו להיבט היישומי) ועד למאמרים שבהם מסביר פיינמן בלשון עממית פחות או יותר (תלוי במאמר) את תגליותיו המדעיות הן בפיסיקה של חלקיקים, וכמובן מופיעה בו הרצאתו המפורסמת "יש המון מקום בתחתית" שהניחה את התשתית לננוטכנולוגיה.
אפשר לקרוא על הסיגנון ועל הרעיונות שלו בפרק 4 בספר שמופיע באתר טקסט.
את הספר, או חלקים ממנו אפשר לקרוא ברשת דרך גוגל ספרים.
מומלץ ביותר.
No comments:
Post a Comment