אייזק ניוטון מאת ג'יימס גליק

שאלתי בספרייה וקראתי את הספר אייזק ניוטון מאת ג'יימס גליק.

מיקי אלעזר סוקר את הספר בגלילאו, מפורסם באתר הידען -- גם בוואינט.
באתר טקסט אפשר לקרוא גם את הפרק הראשון של הספר.
ביקורת על הספר של אבשלום אליצור.

מהכריכה האחורית:

אייזק ניוטון נולד בבית חווה בכפר נידח באנגליה, בשנת 1642. תינוק לא רצוי לאמו ובן לאיכר נבער מדעת שלא ידע קרוא וכתוב, שנפטר לפני הולדת בנו. העולם סביבו היה אפוף בערות, תעלומה וכישוף.ובלב החשיכה הזאת, ניוטון פתח לרווחה דלת שהוליכה ליקום חדש, קבוע במקום וזמן מוחלטים, ניתנים למדידה וכפופים לחוק הטבע. הוא הגדיר מושגים כ"מסה", "כבידה", "מהירות", שהיו מאז למונחי יסוד של המדע.שמו של ניוטון נותר עד היום סמל לשיטה ולסדר בעולם, ומה שגילה, הוא עדיין תמצית הידע שלנו, האינטואיטיבי כביכול, על היקום. 
ואולם, האיש שחשף, יותר מכל אדם אחר לפניו או אחריו, את לב הדעת האנושית, האדריכל הראשי של העולם המודרני, היה אדם בודד, מר-נפש ומהיר חמה, שמעולם לא התקרב לאישה.
תורתו של אריסטו, גילוייו של גליליאו והפילוסופיה של דקארט שימשו לו השראה, אבל הוא רב בגסות עם אישים דגולים שנקלעו על דרכו. ניוטון, אשר הראה כיצד ניתן לנבא את מסלולם של גרמי השמים וכך קבע את מקומנו ביקום, היה גם דתי אדוק, אלכימאי בסתר ולא ויתר על משיכתו למיסטיקה. הוא עטף את עבודתו במעטה של סודיות והתנודד לפחות פעם אחת על סף השיגעון. 
ניוטון זכה לתהילה עוד בימיו. כאשר נפטר בלונדון בגיל 84, בשנת 1727, כיבדה אותו אנגליה בהלוויה ממלכתית. זו הייתה הפעם הראשונה שהממלכה הבריטית העניקה כבוד כזה לנתין שלה בעבור הישגיו בתחום הרוח. על המצבה שהוקמה לזכרו חרוטה כתובת בלטינית המהללת את עוצמת רוחו האלוהית כמעט, ואת העקרונות שניסח, ומכתירה אותו כגולת כותרת דגולה למין האנושי. 
אנו הטמענו את התורה הניוטונית, והיא משמשת בסיס לתפיסתנו את היקום עד עצם היום הזה. ואולם, ניוטון עצמו, שביקש להשליט שיטה וסדר בעולם, היה אדם מיסטי, מסתורי, קדחתני ונסער. הוא היה, יותר מכל אדם אחר, לא ניוטונאי. 
ג'יימס גליק, עיתונאי וסופר המדע מהמפורסמים בימינו. מחבר הספר כאוס והביוגרפיה של ריצ'רד פיינמן. כתב מדעי של הניו-יורק טיימס. הביוגרפיה שכתב על ניוטון מסתמכת בין השאר על תעודות ומסמכים היסטוריים ועל למידה מעמיקה של התקופה. הוא עוקב בדקדקנות אחר פרטי חייו והגותו של ניוטון, ומתאר אותם כסיפור מרתק.

נושא הספר מעניין אותי מאוד. חיפשתי לקרוא על האדם, על התקופה ועל התהליכים של היצירה של התיאוריות. למדתי מהספר רבות ובאתי כל סיפוקי בכמה מובנים. יחד עם זה הניסוח טרחני והתרגום (שכנראה נאמן למקור) מייגע. למעשה השפה מייגעת. יש כאילו ניסיון ליצור הילה בתיאורים במקום לכתוב לקורא בגובה העיניים. אין צורך בשפה נמוכה אך אין גם צורך בהתפלפלות. הכתיבה משעממת -- לולא היה לי עניין רב בנושא ובאיש וודאי הייתי זונח את הקריאה כבר אחרי פרק או שניים ולכל היותר ממשיך לרפרף.

מעניין היה לי לקרוא את הכתוב לאור מה שקראתי בספרו הקצר והקולע והמחכים של זאב בכלר, תולדות המחשבה המדעית. פרק ח' מעניין. עוד ספרון של האוניברסיטה המשודרת שהכתוב בו השלים לי את מה שקראתי בספר הזה הוא מבוא לתולדות המתמטיקה (חלק ב') מאת שבתאי אונגרו. גם נקודת מבט מעניינת מספרו של פאלק, היקום על חולצת טריקו.

על האישיות של ניוטון למדתי שמצד אחד לא שש לפרסם ומצד אחר נלחם בעוז עם אחרים על מי גילה מה ומי טען מה ומי הוכיח מה.

בעמוד 64 מוזכר כבדרך אגב  מושג חשוב "למטה" וגם "למעלה" ולהתייחסות אליהם -- למטה זה לכיוון הכבידה ולמעלה זה בכיוון ההפוך לכבידה. זה משהו שלא מלמדים במפורש ילדים בבית הספר. נדמה לי שמושגים כמו למעלה ולמטה מוצגים לפי דוגמה ואין דיון מעמיק בהם כדי לשרש בעיות חשיבה שקשורות בכך. 

למדתי מהספר שסיפור התפוח הוא למעשה אגדה ואין אמת בכך. מעניין לקרוא את הדיון בנושא.

בעמודים 76-77 כשקראתי כיצד הוק תיעד את קורותיו (עד כדי כמה חתיכות של קקי יצאו לו...) חשבתי על טוויטר ועל פייסבוק ועל בלוגים ואפילו נזכרתי בכרזה שהסתובבה ברשתות החברתיות. 

הספר שופך אור על דמות חשובה ומעניינת. כמה מריבות על החדו"א (מול ליבניץ) על אופטיקה, על כבידה... דברים רבים ניסח ותיאר. חלק לא מבוטל מההצגה המודרנית של הרעיונות של ניוטון מנוסחים דווקא ללא שימוש באינסוף כגודל מתימטי -- דיון מרתק ומעמיק בנושא זה, שנדמה לי שהוזכר באופן חפיפניקי למדיי בספר הזה אפשר למצוא בצורה קריאה ומרתקת, לפחות לחובבי מתמטיקה, בספרו של ארנון אברון, משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה בהוצאה האוניברסיטה המשודרת. הדיון שם בבעיות של החדו"א ובדוגמאות מתוך תורת ניוטון והזכרת התקופה משלימים דיי הרבה על הכתוב בספר הזה של גליק.

בסה"כ נושא מעניין, שפה טרחנית ופומפוזית לפעמים. הייתי שמח על פירוט והעמקה של עקרונות ושל מושגי יסוד או לפחות על סקירה היסטורית מסודרת יותר. קראתי ספרים טובים יותר על היסטוריה של המדע. זה לא רע אבל לא מצטיין.