Tuesday, June 16, 2009

הברבור השחור מאת נסים ניקולס טאלב


קראתי בשקיקה את ספרו האחרון של נסים ניקולס טאלב שראה אור בעברית, הברבור השחור. המתנתי בציפייה לספר הזה לאחר שקראתי בהנאה את תעתועי האקראיות.

הספר יצא בהוצאת דביר.
475 עמודים.
תרגום מאנגלית: אורי שגיא.
במקור הספר נקרא The Black Swan וראה אור ב-2007.

על ספריו של טאלב קראתי בספרים של יעקב בורק, האם שימפנזים חושבים על פרישה? ו-רעש. כמובן שאחרי שקראתי את ספרו הקודם של טאלב, כבר קראתי על אודותיו באינטרנט וממאמריו בעתונות המודפסת והאלקטרונית.

אמנם יש בספר הזה מסרים מאד דומים לזה שבספרו הקודם, אבל הסיפורים והמעשיות מעניינים ומשעשעים והרעיונות המרכזיים לדעתי מתקרבים יותר ויותר לכדי זיכוך. לי יש את הרושם שטאלב מנסה בספר הזה להגיע ליותר מהתבטאות על המסרים שלו והוא גולש לא מעט לפילוסופיה. כדאי להקדים ולומר שלדעתי, אם צריכים לבחור בין קריאת הספר הקודם (תעתועי האקראיות) או הספר הזה (הברבור השחור) אני ממליץ יותר על הספר הזה. הרעיונות ממוקדים יותר כאן. (באופן אישי נהנתי לקרוא את שניהם והרגשתי את ההתפתחות של הרעיונות מהספר הקודם לספר הזה, אבל אולי לא כל קורא יעריך ויאהב את זה ואולי הרוב שקראו אחד מהם יתאכזב לגלות כמה רב המשותף בין השניים).

הספר הזה כמו הקודם כתוב בנימה מאד אישית, לא פורמלית, ביקורתית מאד, ואפילו חצופה וזה מאד משעשע ומרענן בספר עיון. טאלב "נכנס" בלא מעט דמויות מפורסמות ומוערכות לרבות זוכי פרס נובל בכלכלה למיניהם, פילוסופים ידועים וגם לא מעט מדענים ומומחים ("לכאורה", כדבריו). אני לא רוצה לקלקל את ההנאה שבקריאה אז אשתדל שלא להזכיר שמות. יחד עם זה יש לו גם כמה גיבורים שהוא מעריך (מעטים בהרבה מאלה שהוא בז להם...) ובראשם מנדלברוט (וגם פופר לא הרחק בעקבותיו).

הטקסט כולו רצוף התייחסויות לאישים בולטים במדע ובפילוסופיה, בפוליטיקה ובשוקי ההון וכן לתוצאות שונות של מחקרים.

הנה כמה דברים שזכרתי לסמן לי תוך כדי הקריאה ושזכורים לי במיוחד:

בעמוד 22 טוען טאלב בטענה נחרצת על אנשים: "איננו לומדים באופן ספונטני שאיננו לומדים שאיננו לומדים. הבעייה נעוצה במבנה המוח שלנו: איננו לומדים כללים וחוקים, אלא רק עובדות, ואך ורק עובדות. נדמה שאיננו טובים בהבנת חוקי-על (כמו החוק האומר שיש לנו נטייה לא ללמוד חוקים). אנו בזים למופשט; אנו בזים לו בלהט."

בעמוד 25 טוען טענה נוספת על אנשים: "כולם יודעים שאנו זקוקים למניעה יותר מאשר לטיפול, אבל מעטים מתגמלים פעולות מניעה."

בעמוד 26 יש תמצות של אחד טענות המרכזיות שטוען טאלב בספר(הטענה חוזרת על עצמה שוב ושוב בגלגולים שונים ובדוגמאות שונות לכל אורך הספר): "לעתים קרובות הנורמלי הוא חסר חשיבות. כמעט כל דבר בחיי החברה נוצר כתוצאה מקפיצות וזעזועים נדירים אך משמעותיים; בה בעת כמעט כל דבר שחוקרים בחיי החברה מתמקד ב''נורמלי'', במיוחד בשיטות פענוח של עקומת פעמון (התפלגות נורמלית) שאינן מגלות כמעט כלום. למה? כי עקומת הפעמון מתעלמת מסטיות גדולות, לא יכולה להתמודד איתן, אולם נוסכת בנו ביטחון כי אילפנו את אי-הוודאות. הכינוי של שיטות אלה בספר הוא... תרמית אינטלקטואלית גדולה."

בעמודים 26-29 יש הגדרה מעניינת של מקצועות סקלביליים לעומת כאלה שאינם סקלביליים ועל עניינים סקלביליים וכאלה שאינם כל זאת תוך כדי דיון מרתק. אני חושב שיש מקום לחשב על קווי דמיון משותפים בין מקצועות סקלביליים ושאינם סקלביליים לבין מקצועות שניתנים למיקור חוץ וכאלה שאינם ניתנים למיקור חוץ. אני מתאר לעצמי שמי שקורא את ההצעה שלי לקווי דמיון בין הנושאים הללו וודאי לא מבין למה אני מתכוון. אני מקווה שאמצא זמן להרחיב בנושא ולפרט את הרעיונות שלי בנושא בהודעה אחרת ביומן הרשת שלי, אולי כשאגיע לכתוב את ההתרשמות (המאד חיובית!!) שלי מספרו האחרון של תומס פרידמן, חם, שטוח וצפוף.

טאלב מדבר על בעיית האינדוקציה, על בעיה שמיוחסת לפילוסוף יום ועל מה שהוא מכנה בעיית תרנגול ההודו (כולם מופעים או כינויים שונים של אותה תופעה או בעייה): מה שהיה ומה שנראה מעיד על הבאות. זה משהו שטאלב טוען שמאפיין מאד מחשבה של אנשים והוא יוצא מגדרו בספר הזה כדי לנסות ולהפנות תשומת לב שזה שגוי ושזה בעייתי ומסביר ומדגים עוד ועוד מדוע והיכן.

בעמוד 137 מתייחס טאלב לאי לינאריות. הוא טוען שהיחסים הלא לינאריים רווחים בחיים ואילו היחסים הלינאריים הם אלה שיוצאי הדופן באמת. הוא מלין על כך שאנחנו מתמקדים ביחסים לינאריים בכתות ובספרי הלימוד רק משום שקל יותר להבין אותם והוא מרמז לכך שזה גורם לאנשים לטעות ולחשוב שזה משום שהם נפוצים מאד. זה מזכיר לי דיון שניסיתי להתחיל בקומונה של מתמטיקה יסודית בתפוז בנושא תרגילים של השלמת סדרה.

בעמוד 140 טאלב מלמד את הקוראים על אושר הדוניסטי. הוא מסביר שבעבור אנשים באופן פרדוקסלי גרוע יותר להרוויח עשרה מיליוני דולרים ואז להפסיד תשעה מתוכם, מאשר לא להרוויח דבר! אמנם בסופו של דבר במקרה הראשון נשארים עם מיליון (לעומת כלום), אבל ייתכן שאנשים היו חשים טוב יותר לו היו מקבלים אפס מאופס. טענה מעניינת.

בעמוד 190 יש עצה או מסר, שאני מזדהה אתו במידה רבה ואסביר לאחר הציטוט: "אני מציע... לכבות את מסך הטלוויזיה, להמעיט בזמן המושקע בקריאת עיתונים, להתעלם מבלוגים. אמנו את יכולות המחשבה שלכם לשלוט בהחלטותיכם; סלקו את המערכת היוריסטית או האמפירית אל מחוץ להחלטות החשובות. אמנו את עצמכם לזהות את ההבדל בין הסנסציוני לאמפירי... מעל לכל, למדו להמנע מתיעול, כלומר ראייה צרה של העולם." ועכשיו הפן האישי שלי: אני מנסה מאד להתייעל בניהול הזמן שלי ולמצוא אפנים חדשים לעשות יותר בפחות זמן ולהתמקד במה שחשוב לי (צריך גם לדעת לזהות מה חשוב ולא רק להתבלבל עם מה שדחוף וגם להקפיד שדברים לא יהפכו להיות דחופים כי דחוף למצער דוחק את רגלי החשוב פעמים רבות...). אז מצאתי שצפייה בטלוויזיה מבזבזת לי את הזמן. לפתע התפנו לו שעות רבות בכל שבוע. אני גם לא קורא עיתונים כלל, מתעלם מפרסומות ועושה מאמצים ניכרים למצוא כוחות כדי להפסיק ולכעוס ולהתעצבן (לא תאמינו כמה זמן מתבזבז לכם בגלל כעס ורוגז, לרבות ההשלכות השליליות שבעקבות דברים שעושים או שאומרים בשעה של רוגז ושל כעס).

בעמוד 287 למדתי על אפקט מתי ועל הסוציולוג רוברט קינג מרטון. הרעיון הכללי הוא שנקודת התחלה טובה מגדילה באופן משמעותי את הסיכויים להמשיך ולהצליח ולהצליח מאד בשעה שנקודת התחלה נחותה מגדילה מאד את הסיכויים לשקוע יותר ובמאד. מעניין היה לקרוא בעמוד 289 על ההשפעה ההדדית החזקה של ביקורות ספרותיות בביקורות ספרותיות אחרות. התופעה מזכירה את עדריות האנליסטים הפיננסיים.

בעמוד 366 ישנה טבלה שמסכמת יפה רעיונות רבים בספר וכותרתה שתי דרכים לגשת לאקראיות:

הגישה האפלטונית

אמפריציזם ספקני והאסכולה הלא אפלטונית

מתמקדת במה שנמצא בתוך המעטפת האפלטונית

מתעניינת במה ששוכן מחוץ למעטפת האפלטונית

"אתה כל הזמן מבקר את המודלים הללו. המודלים הללו הם כל מה שיש לנו".

מכבדת אנשים שיש להם אומץ לומר "אני לא יודע"

ד"ר ג'ון

טוני השמן

חושבת שתנודות רגילות הן מקור עיקרי לאקראיות, בצירוף קפיצות כבדרך אגב

חושבת שברבורים שחורים הם מקור עיקרי לאקראיות

מהמקרו למיקרו

מהמיקרו למקרו

אנשיה לובשים חליפות כהות, חולצות לבנות; מדברים בנימה משעממת

אנשיה לרוב אינם לובשים חליפות (למעט בלוויות)

טועה במדוייק

מעדיפה לדייק באופן רחב

כל דבר צריך להתאים לאיזה מודל סוציו-אקונומי גדול וכללי ול-"הקפדה המתמטית של התיאוריה הכלכלית"; מזעיפה פנים לעומת ה-"דסקריפטיבי"

מעט תיאוריות ככל האפשר, מתייחסת להעלאת תיאוריות כאל מחלה שיש להיאבק בה

כל המתקן בנוי על ההנחות שאפשר לחשב הסתברויות

לא מאמינה שאפשר לחשב הסתברויות בקלות

דוגמה: מכניקת לפלס, ראיית העולם והכלכלה כשעון

דוגמה: סקסטוס אמפיריקוס ואסכולת הרפואה האמפירית מבוססת הראיות והממעטת בתיאוריות

מסתמכת על מאמרים מדעיים, עוברת מספרים למעשה

מפתחת אינטואיציה מהמעשה, עוברת מתצפיות לספרים

בהשראת הפיזיקה, מסתמכת על מתמטיקה מופשטת

ללא השראה ממדע כלשהו, משתמשת במתמטיקה מלוכלכת ובשיטות חישוב

רעיונות המבוססים על אמונות, על מה שאנשיה חושבים שהם יודעים

רעיונות מבוססים על ספקנות, על הספרים שלא נקראו בספרייה

מניחה כנקודת התחלה את ממוצעיסטן

מניחה כנקודת התחלה את קיצוניסטן

מדע גרוע

אומנות מתוחכמת

מבקשת לדייק באופן מושלם במודל צר, בהנחות מדוייקות

מבקשת לדייק באופן כללי בטווח רחב של תוצאות

בעמוד 380 כותב טאלב, ואני מזדהה מאד: "אני דואג פחות מטרור מאשר מסוכרת." ועוד הוא אומר, ושוב אני מזדהה מאד: "אני מנסה לדאוג מנושאים שלגביהם אני יכול לעשות משהו"

ההספר שופע פנינים של עקיצות ומהווה בית משחטה לפרות קדושות, למרב השעשוע.

רשימת ההערות בסוף הספר מרשימה ומאד מחכימה ורשימת הקריאה וההפניות מועילה ביותר ומשמשת לי בסיס יציאה טוב להרחבת האופקים שלי בנושאים שעליהם דובר. הערות השוליים גם היו מאירות עיניים ומשעשעות.

נהנתי מאד מהקריאה בספר ולמדתי דברים רבים. הרגשתי שהזמן שהשקעתי בקריאתו היה מנוצל היטב ונהנתי להרהר במה שלמדתי ולחפש לי דוגמאות משלי כדי לחזק או כדי להפריך טענות שונות ומשונות שהועלו בספר.

אני ממליץ מאד על הספר. אגב, ביקורת מועילה מתוך רבות ומעניינות שקראתי על הספר באתר אמזון היתה מוצלחת במיוחד, לטעמי והנה קישור אליה.






הורי בשוייץ

הורי ביקרו בשוויץ וצילמו לא מעט.
הנה שתיים שמצאו חן בעיני:

Sunday, June 14, 2009

רכישות חדשות לאוסף הקריאה

רכישות אחרונות:
וכמובן בימים הקרובים תגיע החבילה של חודש יוני מהוצאת ידיעות ספרים במסגרת מועדון הקוראים הראשונים ויהיו לי עוד שלושה ספרים לקרוא. אז יש לי לא מעט לקרוא בינתיים... :-)

ממבט ראשון מאת מלקולם גלדוול


קראתי את ספרו של מלקולם גלדוול, ממבט ראשון, במשך כמה שעות ונהנתי מאד.
הספר קליל לקריאה, זורם ומעניין. היו לא מעט פרטי מידע מפתיעים ומסקנות מפתיעות.

הוצאה: עברית הוצאה לאור (כתר הוצאה לאור)
תרגום מאנגלית: יהב זוהר
200 עמודים
אין רשימת מקורות, אין הערות עריכה, אין רשימת קריאה נוספת.

הספר, כאמור, מעניין ובו מקרים אשר מראים מתי אינטואיציה ורושם ראשוני עוזרים ומתי מפריעים. עוד אפשר ללמוד בספר על כמה מהאופנים שבהם אנו מקבלים רושם ראשוני (למשל, די לנו בטון הדיבור ובנימת הקול של רופא, אפילו מבלי לדעת עליו דבר, מבלי להבין מילה ממה שהוא אומר, וללא כל הקשר, כדי לנבא לא רע אם הוא בהסתברות גבוהה יואשם ברשלנות רפואית!! מפתיע, לא?!). פרט לדוגמה על טון הדיבור יש כמובן גם דוגמאות על מראה, אסוציאציות בין צמדי מילים או הקשר ועוד ועוד.

המקרים מעניינים ומחכימים בפני עצמם בתור סיפורים ולא רק כדוגמאות.

ההסברים בדיעבד בחלק מהנושאים הם אלה שהפריעו לי. בעוד שמסקנות שמגובות בתוצאות ניסויים קבילות וסבירות בעיני יש גם פה ושם נסיונות להסברים בדיעבד ככה כיריות מהמותן שמוצגות כמסקנות מתבקשות מהניסויים וזה לא מוצא חן בעיני. הרי לא ברור כלל שההסבר בדיעבד לתוצאות (שלא באמצעות ניסויים מסודרים) יש בהם אמת או תוקף. אולי יש ואולי אין. מי שלא קורא בספקנות ובעירנות יכול בנקל לבלבל בין מסקנה מתוצאת ניסוי לבין העלאת השערה על סיבתיות כלשהי.

בפרק 4 ישנה הקבלה מעניינת בכל הקשור לקבלת החלטות תחת לחץ בין אנשי צבא לבין חסרנים בבורסה. מעניין מה היה אומר על זה נסים ניקולס טאלב...

הנה לקט קצרצר מתוך הדברים הזכורים לי ושזכרתי לסמן לי בספר בעת הקריאה:
בעמוד 28 למדתי שהסימן המובהק ביותר לצרות בנישואים הוא אם אחד מבני הזוג או שניהם מתייחסים לאחר בבוז.
בעמודים 30-33 למדתי שאפשר לנחש לא רע ובהסתברות גבוהה באופן מפתיע (אותי זה מפתיע בכל אופן) על המשמעת העצמית, על היציבות הנפשית ועל הפתיחות לחוויות חדשות של אנשים מתוך חיטוט ושיטוט בחדר השינה שלהם או במעונות שלהם. וזאת הרבה יותר מאשר לשאול את חבריהם הקרובים על כך.
בעמוד 35 מודגשת החשיבות של התייחסות הולמת של רופא לחולה לרבות במקרים של אבחון שתוצאותיו רעות. יש להקדיש למטופל זמן, להסביר מה קורה ולענות על שאלותיו ולהתייחס אליו כאל בן אדם (אני חושב שבכל מקרה רופאים חייבים לעשות זאת, קל וחומר במקרה של דיאגנוזה שהמסקנות ממנה עגומות לחולה). אלה שלא נוהגים כך הם לרוב אלה שמוגשים נגדם תביעות.
בעמוד 36: האופן הפשוט ביותר שבו משודר כבוד הוא בטון הדיבור, וטון הדיבור המזלזל ביותר שרופא יכול לאמץ לעצמו הוא טון דומיננטי.
בעמוד 56: יש לנו נטייה, בעייתית, לספר סיפורים. אנחנו ממהרים למצוא הסברים לדברים שאין לנו הסבר להם. זה מסתדר יפה מאד עם ההטפות של נסים ניקולס טאלב בספרו הברבור השחור. (בקרוב, אולי עוד היום, אכתוב גם על ספרו של טאלב).
בעמוד 63: אנחנו מקשרים בין זוגות של רעיונות שכבר מקושרים בתודעה שלנו, הרבה יותר מהר משאנחנו קושרים בין זוגות חדשים.
בעמוד 94: ההומור נוצר רק מתוך הציות המוחלט של המשתתפים לכלל הקובע שלא דוחים שום הצעה.
בעמוד 108: אנחנו רגילים להניח שככל שלמקבלי ההחלטות יש יותר מידע, כן ייטב. האמת היא שלא תמיד ולא בהכרח כך הוא! למומחים ( או לכאלה שנתפשים על ידינו כמומחים) אין יותר יכולת בהכרח לפתור כל בעייה בתחומם. יותר ידע לא תמיד עוזר לפתור בעיה, במקרים רבים יותר ידע רק מפריע. מצאתי את המוטיבים הללו: "מומחים לכאורה" ו-"יותר ידע == יותר רעש" מוסברים ומודגמים היטב בספרים של בורק (רעש ו-האם שימפנזים חושבים על פרישה) וטאלב (הברבור השחור ו-תעתועי האקראיות).
בעמוד 109: רופאים טועים בזיהוי התקפי לב כי הם לוקחים בחשבון יותר מידי מידע. וראו על זאת ועוד בספר מעניין מאד על הנושא של הטיות בקבלת החלטות וטעויות אצל רופאים, הגורמים להם ועוד ועוד בספר מצויין ומעניין מאד: רופאים איך הם חושבים מאת ג'רום גרופמן.

חבל מאד שאין רשימת מקורות מסודרת לספרות המדעית בפרט ולפרסומים בכלל שעליהם מבוסס הספר. גם רשימת קריאה להרחבת הידע בנושא לא היתה מזיקה והיתה מתקבלת בברכה על ידי. אבל, אין.

רשמתי לפני לנסות ולהשיג את FACS, מה שמכונה Facial Action Coding System וללמוד עוד על הנושא שנראה לי מרתק ביותר. אולי ע"י למידה מעמיקה על הבעות פנים ומשמעותן אוככל לשפר את האופן שבו אני מבין את הזולת.

ספר מעניין, קולח ומרתק (סיימתי לקרוא תוך פחות מארבע שעות). מומלץ.




יש לי כמה ספרים בתור לכתוב עליהם רשמים מהקריאה

יש לי כמה ספרים בתור לכתוב עליהם רשמים מהקריאה:
אבל יש לי כ"כ הרבה דברים חדשים לקרוא וכ"כ מעט זמן פנוי לכתוב עליהם... נראה מתי יהיה זמן לכתוב.

ציורים חדשים של הילדים

הילדים ציירו לי ציורים חדשים וציידו אותי בהם לעבודה:

אביב:















































סיון:





































ניר:

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי

הורים יקרים,

יום א מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + חוויות השבת:

אורי ספר לנו חוויות בסוף השבוע המשפחתי באילת, ובעיקר במצפה התת ימי.

ערן סיפר על חוף הים בבית ינאי עם המשפחה המורחבת.

שחר ספר בהתחלה על הטיול ביום שישי עם קבוצת הצעירים ברפת במושב ירחיב ולאחר מכן על רחצה בים עם עידו מהגן והמשפחות. שחר גם הביא שקדים ישר מן העץ לחלק לחברים, ודאג לשים לכל ילד במגירה כמה שקדים טריים!

נעם ספר על ביקור בלונה פארק וכן על רחצה בחוף הים בהרצליה עם עידו ועם עמית מהגן! שלושתם סיפרו על ההבדלים בין דגל אדום לבין דגל שחור בחוף הים.

דן ספר על סוף שבוע מקסים בצפון המדינה באכזיב http://www.parks.org.il/BuildaGate5/general2/data_card.php?U=no&SiteName=parks&ItemID=315529539&ValuePage=Card1 ובנחל כזיב http://www.tiuli.com/track_info.asp?track_id=8 עם קבוצת מטיילים איתה עם יוצאים לטייל כמה פעמים בשנה.

עדן סיפרה גם היא על החוויה ברפת במושב ירחיב ביום שישי, וכולנו נהננו מהתמונות שהמחישו הכל.

מפגש הבוקר: היום התקדמנו לכיוון החודשים "כסלו" ו"טבת", והמשכנו בנוסטלגיה לגביהם ולגבי הנושאים שלמדנו והכרנו באותם החודשים: חנוכה, חורף וביאליק.

שרנו ורקדנו כמה משירי חנוכה האהובים, ולאחר מכן עברנו לנושא החורף, והצגנו בצורות שונות את העונה הקרירה, שהיתה אנטיתיזה לחום השרבי השורר בחוץ. לפחות בזמן המפגש הרגשנו קרירות נעימה ש"נשבה" אלינו מהשירים ומההפעלות ...

נזכרנו במושגים השונים המלווים את החורף, כגון: ברק ורעם (מה נשמע ומה נראה), סוגי העננים השונים.

השתמשנו בנעימה המוסיקלית היפה שהכרנו עוד לפני כמה חודשים, והשתמשנו בה שוב כדי לחדד את השמיעה המוסיקלית שלנו (אנו הרי עובדים על כך כבר כמה שבועות) ושמנו דגש על דיוק.

אנו לומדים להנות מכל יצירה מוסיקלית – מושרת או מנוגנת –

ולומדים לעקוב אחרי כל צליל והסיפור שעומד מאחוריו.

שוחחנו בסוף המפגש על ביאליק ועל השירים שכתב, אבל לצערי לא הספקנו להציגם. במקרה זה הצטערתי פחות, מאחר ואנו באמת מאזינים כמעט כל יום לשיריו, והילדים אוהבים להציג אותם בכל הזדמנות שיש!

זמן חצר ויצירה: היום נהננו לצייר בדבק, ו"להחיות" את התמונה בעזרת חול פשוט מהחצר. היצירות יצאו מרהיבות, ושוחחנו ממושכות בזמן ארוחת הצהרים על כל תמונה ותמונה. התייחסתי לתמונות כאל תמונות אקספרסיוניסטיות, ולאחר שכולנו הבענו מה אנו חושבים שאנו רואים בתמונה, הסביר ובאר הילד שציירה מה הוא בעצם צייר. היה מקסים!

היצירות מפארות את לוחות הגן להנאת כולנו!

מפגש הצהרים: המשכנו עם הצגת חורף וסיימנו עם הצגת הספור האהוב מחנוכה: "גברת קרש ומר מערוך" בליווי הדמויות.

יום ב מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר (מפתח, ספירה עד ומ- 20, בדיקת מצב מזג האויר, בחירת תורני בוקר, לוח נוכחות, תאריך עברי ומיספורו במספרים) + אוריינות מילים מתוח התוכן וכן מילים חדשות לגמרי!

יעלי היתה אמיצה מספיק כדי להתנסות באיות המילה "יתוש" ובסידור האותיות המתאימות להשלמת המילה!

לליב היתה גם כן אמיצה כדי להתנסות באיות המילה "חול" ובסידור האותיות המתאימות להשלמת המילה, וכמותן היה גם בן, שהתעסק עם המילה "נדנדה" בהצלחה רבה! כל הכבוד למנסים!! (כי מי שמנסה בסוף מצליח!!!).

מפגש הבוקר: היום הגענו בנוסטלגיה שלנו לחודש "שבט" המכיל בתוכו את חג ט"ו בשבט : שרנו, הצגנו ורקדנו את השירים האהובים ביותר על ידי הילדים בנושא וכן משירי הבוקר שהכרנו באותה התקופה:

"לרצפה... לתקרה", "בוקר טוב להתעורר", "פעלולי גן", "2 ציפורים", "פרדס בחודש שבט", "בתשרי נתן הדקל", "מחרוזת שירי טו בשבט", וכמובן הלהיט של כל השנה: "בערוגת הגינה" (זו היתה הזדמנות להזכר בביאליק).

שמנו כרגיל דגש על האזנה פעילה, על דיוק מוסיקלי ועל היכולת להפריד בין הצלילים כדי להרכיב מהם סיפור שלם.

האזנה פעילה ודיוק מוסיקלי מאפשרים האזנה נכונה לצלילי האותיות, דבר המאפשר מאוחר יותר לילדים לכתוב מילים (או במקרה של ילדיכם – כבר בגיל זה ...).

מפגש הצהרים: סיפרנו שוב את הספור האהוב: "החור הכחול" מאת סמדר שמשון, וסיימנו את המפגש עם משחק זיכרון מרתק בנושא הפרדס. הילדים ביקשו להמשיך במשחק גם מחר ... כך שלמרות שמחר נעסוק בחודש אדר, נחזור בנוסטלגיה שוב למשחק הזיכרון הזה ...

יום ג מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + אוריינות שמות הילדים לפי האות האמצעית (אמרתי מילה שמתחילה באחת מהאותיות האמצעיות, והילדים זיהו אותה, ומי שיש לו בשמו אותה אות אמצעית – קם להדביקו מתחתיה).

הילדים במהלך שגרת הבוקר מתרגלים בכל הזדמנות שאני מאפשרת להם אוריינות:

בין אם בחשבון ובין אם בשפה.

למשל: כשאנו בוחרים תורני בוקר, מוזמנים ילד אחד או שניים לעבור על רשימת הילדים שכבר השתתפו בסבב הזה, עליהם לעבור בכל פעם מחדש על הרשימה, ובעצם "לקרוא" את השמות, וכך לזהות אם הילדים שביקש להשתתף כבר היה בסבב או לא. כך גם בבחירת המפתחן של היום ובבחירת חזאי הבוקר. והם עושים זאת לבד!!! העזרה היחידה שהם מקבלים היא מחבר בן גילם.

מפגש הבוקר: עוד בזמן ארוחת הבוקר הדבקתי על גבי לוח השמות (שהתפנה לגמרי לצורך העניין) 2 מילים: "פורים" (היום נזכרנו בקורותינו בחודש אדר, קרי בחג פורים וביום המשפחה) ו"משפחה". את המילה "פורים" הילדים זיהו מייד, מאחר והכירו אותה, ולהפתעתי ולשמחתי (אמנם עברו מספר שניות ...) בסופו של דבר הצליחו כמה ילדים לקרוא גם את המילה "משפחה". אין ספק שהתרגול הקבוע שלנו של קריאת מילים וכתיבת מילים על פי השמיעה – הביא אותם לנקודת ההבנה! מה שנקרא: "האסימון נפל". מכאן כל הדרכים לזיהוי מילים ולקריאה בכלל סלולות בפניהם! הכל תלוי בתרגול.

לאחר זיהוים התבקשתי לכתוב להם על גבי הלוח המחיק מילים נוספות, ולכן הראיתי להם את המילים "אבא", "אמא", "סבא" ו"סבתא", ואת כולם הילדים זיהו לבד!!!!!

ראינו מה דומה ומה שונה בין כל אותן מילים, והיה באמת נפלא!

לאחר שכולם הוזמנו למפגש ערבבתי את המילים "פורים" ו"משפחה" באופנים שונים, ובכל פעם הוזמנו 2 ילדים שונים כדי לסדרם (יכלו להעזר זה בזה).

לאחר מכן התחלנו עם שיר המתאים ליום המשפחה, ושהיה חביב מאוד על הילדים בחודש אדר: "כלבלב קטן לטייל יצא".

ובהמשך – שירי פורים עליזים אותם רקדנו במרץ.

היה לא יאמן, אבל מהרגע שהזכרתי את חודש אדר ("משנכנס אדר מרבין בשמחה") – רבתה השמחה בגן!

שוחחנו מעט על מושגים מחג פורים, וסיימנו מפגש פעיל ושמח עם "קדימה...אחורה" המתרגל האזנה פעילה להוראות מושרות ודיוק בהן. הילדים אוהבים שיר זה מאוד, וגם למדו להקפיד על הכללים הנאמרים בו.

ואז יצאנו לטיול מיחזור הבקבוקים – ושוב תודה לכולכם על שיתוף הפעולה! גם למדנו שוב על חשיבות המיחזור – וגם הילדים נהנו להיות חלק פעיל מכל זה!

מפגש הצהרים: רוב המפגש הוקדש למשחק זיכרון בנושא הפרדס (הבטחה מאתמול), ובהזדמנות זו ספרנו את כמות זוגות הקלפים, והקבלנו את המספרים השונים לאותיות (תרגול שאנו רגילים בו בעדכון לוח השנה העברי).

היום השתמשנו בט"ו זוגות קלפים (הלא הם 15 זוגות קלפים...).

סיימנו עם משחק "ים-יבשה" קצר אבל מהנה.

איתי זלוטניק וגיא רוזן מסתמנים כאלופי "ים – יבשה" חדשים! נראה בהמשך ואעדכן בהתאם!

יום ד יום חופשי

יום ה מפגשון הבוקר: שגרת הבוקר + ספריה

מפגש הבוקר: היום הגענו לחודשים "ניסן", "אייר" ו"סיון", הלא הוא החודש הנוכחי.

שרנו והצגנו משירי פסח, ל"ג בעומר, יום העצמאות וכמובן שבועות.

שוחחנו על סימני הפסח, האזנו שוב להכרזת המדינה, ונזכרנו מיהו דוד בן גוריון.

מפגש הצהרים: הילדים החליטו לבלבל 3 מילים ולתת לי לסדרן נכון על גבי הלוח ... המילים שנבחרו ושאותיותיהן פוזרו על גבי השטיח היו: "שבועות", "ירושלים" ו"לג בעומר".

מלבד העובדה שהאירוע עצמו היה משעשע למדי, היה לי חשוב להסביר לילדים כי התרגיל אינו הוגן כל כך, מאחר ואני קוראת כמעט 30 שנה, בניגוד אליהם שרק התחילו להתנסות בכך.

בכל מקרה היה נחמד לקבל מחיאות כפיים על הצלחותיי, ולהקרא על ידם מהשירותים לאחר שהאותיות פוזרו ...

כמובן המשכנו וסיימנו את המפגש כנהוג בימי חמישי – בסיפור תורה:

נזכרנו בקורותיה של משפחתו של יעקב אבינו, בשמות ילדיו, הפרדנו בין ילדיה של לאה לבין ילדיה של רחל, והמשכנו לספר על קורותיו של יוסף.

הורי השבת יהיו: עידו ולליב

חוזרים לחגוג ימי הולדת, והראשונה היא הדר, לה נחגוג מחר יום הולדת 4!

מזל טוב והדר ולמשפחתה!

בשבוע הבא נתחיל נושא שיימשך שבועיים: ניקיון ובריאות הגוף והשיניים.

הילדים ילמדו על חשיבות ניקיון הגוף בצורה מוחשית באמצעות בובה שתלווה אותנו לכל אורך הנושא.

אנו נקלח אותה, נחפוף לה את השיער, נצחצח לה שיניים, נסרק אותה, נשטוף לה ידיים בסבון ובמים ונגזוז לה ציפורניים.

בנוסף הילדים יערכו הכרות עם האביזרים הדרושים לנו לשמירת ניקיון גופנו: שמפו, סבון, ספוג, מגבת, מגבונים לחים, נייר טואלט, מברשת ומשחת שיניים, מברשת שיעור ומסרק, גוזז ציפורניים ועוד...

אנא רישמו ביומנים כי מסיבת הסיום תתקיים ביום א, ה- 9/8 בשעות אחה"צ.

פרטים יימסרו בסמוך לאירוע.

Sunday, June 7, 2009

יש הגיון בחיים מאת טים הרפורד


קראתי בהנאה את ספרו האחרון של טים הרפורד שראה אור בעברית, יש הגיון בחיים. נהנתי ולמדתי כמה דברים חדשים.
הוצאה לאור: כנרת, זמורה-ביתן.
עמודים: 312.
תרגמה מאנגלית: מיכל גרינפלד.
הספר במקור נקרא Logic Of Life ואפשר לקרוא ביקורות עליו באתר אמאזון.


מדובר בספר חדש של אותו המחבר שכתב את הספר המחכים והמשעשע שהסביר לי יפה נושאים מספר בכלכלה, הכלכלן הסמוי.

מעמודים 12 ו-13 בספר אפשר לצטט כמה משפטים שמסכמים יפה לדעתי את הרעיונות המרכזיים שבספר. בספר נטען כי:
  1. התנהגות רציונלית רווחת הרבה יותר מכפי שנדמה, ומתרחשת גם במקומות הכי פחות צפויים, ואפילו במוחותיהם של מתבגרים שטופי הורמונים.
  2. הוא טוען שאמונתם של הכלכלנים ברציונליות הכרחית להבנה אמיתית.
המחבר מאמין כי מבלי לרדת לסופן של הבחירות המושכלות העומדות ביסוד חלק גדול מהתנהגויותינו, לא נוכל להבין את העולם שבו אנו חיים. השקפת העולם שהמחבר מציג מנסה להיות מורכבת יותר מה-"ימין הכלכלי" שמציג, למשל, ארז רפאלי בספרו כלכלה רומנטית, ויחד עם זה מצליחה להסביר נושאים רבים גם מתחום הזוגיות בדומה לספרו של רפאלי. הרפורד מדגיש כי "עולם המוסבר בידי כלכלנים אינו עולם נטול אהבה, שנראה או כל רגש אחר". ועם זאת, הוא ממשיך, "זהו עולם שבו אנשים צפויים על פי רוב להחליט החלטות באורח שכלתני ומקום שבו החלטות שכלתניות אלה מציעות לפעמים הסברים מסעירים לרבות מתעלומות החיים."

אז למה הוא מתכוון כשהוא משתמש במילה רציונלי? בעמוד 16 ניתן הסבר בסיסי: "אנשים רציונלים פועלים לפי שקלולי תמורות ותמריצים משתנים. כשהעלות והתועלת של תבר מסויים משתנות, אנשים משנים גם את התנהגותם. אנשים שכלתנים חושבים - לא תמיד במודע - על העתיד לא פחות מאשר על ההווה, ומנסים לחזות את ההשלכות הצפויות של מעשיהם בעולם של חוסר וודאות."

בעמוד 22 מסביר המחבר את הנחת הרציונליות שלו: "אמונתם של כלכלנים ברציונליות של אנשים מוצדקת על פי רוב. אינני טוען שאנשים הם רציונליים בכל עת ובכל מקום, אך אני בהחלט מקווה לשכנע אתכם שלעתים קרובות למדי אנשים הם רציונלייםדיים להפוך את הנחת הרציונליות לשימושית."

בפרק 2, לאס וגאס, הרפורד מנסה לשכנע או להוכיח כי גם התנהגות לא רציונלית לכאורה, למשל, כזאת שבאה לידי ביטוי במשחקי פוקר היא בבסיסה ניתנת לתיאור מתמטי ולחיזוי רציונלי. הוא מפליג בסיפורים על אודות פרגוסון, "ישו", הידוע, שיחד עם סיפורים רבים על פוקר ועל הקשר של פון ניומן לפוקר עייפו אותי מאד בקריאה. זה לא היה הפרק הכי מעניין לטעמי...

בפרק שלוש מנסה להצדיק, הרפורד את הכלכלה ככלי להסביר את ההגיון החבוי מאחורי האהבה וענייני זוגיות. הפרק כולו הזכיר לי, כאמור, חלקים מספרו של רפאלי. בסקירה שלי על ספרו של רפאלי ביומן הרשת שלי כתב מעיר אלמוני כי יש ביקורת על הספר, וחושבני שטים הרפורד פה נותן מענה יפה לרבות מהטענות שנטענו לרעה על ספרו של רפאלי (בלי להכיר, כנראה את ספרו של רפאלי כלל). אני חושב שישנה גם ביקורת רבה על השימוש בתורת המשחקים בכלל בכלכלה לרבות זאת שקראתי בספרו של אריאל רובינשטיין, אגדות הכלכלה.

בעמוד 88 היה מעניין לקרוא על ההצגה של הזמנת נשים לפגישות רומנטיות ע"י גברים לפי חוקי "היצע וביקוש" או לפי "תנאי השוק". הוא מתאר ניסוי שממנו ניתן לראות כי אנחנו יותר בררנים כאשר אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות כאלה, ופחות בררנים כשאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. מעניין היה לראות את המסקנה שב-98% מהדייטים מתאימים עצמם המזמינים ל-"תנאי השוק". עמוד אחד מאוחר יותר אומר המחבר "תחושת הבטן שלי היא שהיות שאנו מתאימים את דרישותינו למצאי כשמדובר בדייטים, אנו מתאימים עצמנו למצאי גם כשמדובר ביחסים ארוכי טווח." עוד הוא טוען "אהבה אינה עניין רציונלי -- אבל האוהבים בהחלט כן."

מודל סופרמרקט הנישואים הפשטני יש הנחת יסוד שכל שעלינו לדעת הוא שנשים וגברים מעדיפים להיות נשואים מאשר להיות רווקים. הניסוי המחשבתי היה מעניין במיוחד כי הוא נעשה כשברקע נשאלות שאלות על קארי בראדשו, מהתכנית סקס והעיר הגדולה, ואכן השימוש בדמות מתכנית הטלוויזיה עזר, לי לפחות, להבין מדוע הדיון אינו מופרך ואולי אפילו מתאים לדמויות שכל רבים מעולם מזדהים עמן. הרפורד נוגע גם בביולוגיה אבולוציונית ומסביר איך ביולוג אבולוציוני הראה שההעדפה של גברים למיןמזדמן ולעומתה בררנותן של הנשים, הן התנהגות רציונלית שאינה תולדה של בחירה מודעת של האבולוציה. פתרון התעלומה של קארי הראדשו שהועלתה מוקדם יותר באה על פתרונה בחסות הביולוגיה האבולוציונית כשנראה כי נשים רבות החליטו שמוטב להן להתחרות על לבם של גברים עשירים, גם אם מעטים, מאשר לעבור ולחיות במקום שיש בו גברים למכביר, אך עניים יותר. מהמודל הפשטני של הסופרמרקט לנישואים דרך סקס והעיר הגדולה מגיע בטבעיות הרפורד לנושאים מעמיקים הרבה יותר תוך שימוש בתשתית שכבר הניח בסיפורים הקלילים יותר והוא מעמיד שאלות מעניינות ומסביר יפה ובפירוט ומדגים יפה מספרות מקצועית. למשל, קשר מעניין בין אחוז הגברים השחורים בכלא לבין נשים שחורות צעירות נשואות. ""תרבות שחורה" אינה מסבירה מדוע מספרן של החד הוריות גבוה לאין שיעור במדינות שבהן צעירים שחורים רבים מאד יושבים בכלא. הכלכלה דוקא כן מסבירה זאת: כוח המיקוח של נשים נפגע קשות כתוצאה ממאסרם של בעלים פוטנציאליים. הבחורים המשכילים יותר אינם מגיעים לכלא, והם חכמים דיים להבין שכאשר מתחריהם נמצאים מאחורי סורג ובריח, הם אינם צריכים להתחתן כדי ליהנות מהחיים. "תרבות" היא הסבר מאד בלתי מספק. נשים שמגיבות באופן רציונלי על נסיבות קשות, הוא הסבר סביר הרבה יותר."

בעמוד 102 מצאתי עוד הבחנה חברתית מעניינת: "דור הגברים המשכיל ביותר בארצות הברית נולד מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, וסיים את לימודי התואר הראשון באמצע שנות ה-60. לאחר מכן החל שיעור הגברים בין בוגרי האוניברסיטאות לרדת ולא חזר מאז לאותו שיא. מנקודת המבט של הנחת הרציונליו אפשר לומר שקרוב לוודאי אין זה צירוף מקרים גרידא שירידה זו התחילה פחות או יותר בזמן שהנשים קיבלו לידיהן את הגלולה". (והוא מתכוון לגלולה למניעת הריון...)

בעמוד 110 עוד הבחנה מעניינת: "נשים בסכנת גירושים נוטות יותר לצאת לעבוד."

בעמוד 120 מסקנה מעניינת מניסוי שערכו על קופאיות במרכולים: "כשעובד זריז יושב לידנו, מיד גם אנחנו מתחילים לסרוק את המוצרים מהר יותר. ואנו עושים זאת לא מפני שאנו מקבלים השראה מזריזותו, אלא משום שאיננו רוצים שיאשימו אותנו בעבודה איטית.... הקופאיות אינן מאיצות את הקצב כשהן מביטות בגבן של קופאיות זריזות -- זה לא יהיה רציונלי מבחינתן. הן עובדות מהר יותר רק כשעובדות זריזות מביטות בגבן שלהן."

בפרק 4 בכלל והחל מעמוד 127 בפרט מתחילים להבין מדוע הבוס שלכם משתכר יותר מידי... וההסברים מעניינים ומחכימים מאד לטעמי. השיא הוא שהם ממש... נו... רציונליים!!

הרפורד לא עוצר שם והוא נוגע בנושאים רבים נוספים, למשל אנשים מתחת לקו העוני שמקובצים בגטאות. עליהם הוא אומר בין השאר (לאחר דיונים רבים והצגות ניסויים ומחקרים ודיונים בתוצאות ובמסקנות): "זה מוכיח כי לשכונה שאנו גרים בה יש השפעה על בריאותינו ועל אושרנו, אולם היא לא תוריד את ציוני הבחינות שלנו, או תוביל אותנו לפשע, או תמנע מאיתנו למצוא עבודה. השכונה שלנו חשובה, אבל היא לא הגורל שלנו."

פרק 6 ריתק אותי בדיון על "גזענות רציונלית" ובניסויים שמאששים אותה. "גזענות אישית" זוכה לעונש מכוחות השוק ואינה רווחית. "גזענות רציונלית" לעומת זאת היא כלכלית ולכן הסיכוי שתעלם מעצמה נמוך מאד. מעניין היה לקרוא גם מנקודת מבט של ילדים: "לשאול ילדים בני 12 עד כמה הם מקובלים, זה כמו לשאול אותם על חיי המין שלהם... אתה עומד לקבל תשובה, אבל סביר להניח שזאת לא תהיה התשובה הנכונה." הפרק המרתק בעצם מראה 3 דברים עיקריים:
  1. גזענות יכולה להיות שכלתנית -- וזה אומר שעל אף שהיא מזעזעת, היא רווחית בעבור מעסיקים
  2. גזענות רציונלית מובילה באופן רציונלי לכך שילדים שחורים ילמדו פחות
  3. על פי ההגיון של קבוצה מקופחת ששואפת באופן רציונלי להשאר ביחד, אותם ילדים שבכל זאת לומדים ייענשו על כך על ידי חבריהם.
בעמוד 208 למדתי כי ערים בעצם תורמות לאיכות הסביבה (הפתעה!). "ערים אכן מייצרות יותר זיהום לכל קילומטר מרובע. אבל מבחינת רמת זיהום לאדם -- זה כבר סיפור אחר. תושבי מנהטן יוצאים לקנות את מצרכי המכולת שלהם ברגל. הם גרים בדירות קטנות, ויש להם מעט מאד מקום לצבור בו דברים. הם מתשמשים בתחבורה ציבורית הרבה יותר מאמריקנים אחרים, צורכים דלק בשיעור קטן יותר משצרכה אמריקה לפני השפל הגדול, נוסעים על פני אין ספור בתים ומשרדים תוך שימוש בתחבורת ההמונים החסכנית ביותר באנרגיה: המעלית." ובעמוד 209 נטען כי השקעות בפריפריה ובחקלאות הן ללא פרופורציה בתרומתן לייצור, להכנסות ולאיכות הסביבה... ומוסבר מדוע זה כך בכל זאת ומדוע זה רציונלי!

הדיונים בספר רבים ומרתקים והצגת הנושא כובשת (טוב, פרט אולי, לנושא הפוקר, שאלי באופן אישי לא רק שלא דיבר אלא אף העיק ועייף אותי...).

הספר מחזיר מלחמה שערה לטיעונים רבים שמצאתי בספרו של רובינשטיין, כאמור, אגדות הכלכלה. המתח בין גישתו של רובינשטיין כפי שמוצגת בספרו לבין זאת של הרפורד כפי שמוצגת בספר זה בעיני רוחי מפרה, מעניין ומחכים מאד. כנראה שאין אמת אחת שאין בלתה ושישנם צדדים רבים לנושא ושהאמת ככל הנראה מורכבת בהרבה מזאת שמוצגת הן בגישתו של זה והן בגישתו של זה.

נהנתי מאד מהקריאה ולמדתי דברים רבים. שפע המאמרים ומראי המקומות והניסויים גירו אותי רבות להוסיף עוד ועוד לרשימות הקריאה ההולכות ומתארכות שלי.

ספר אחר (ולא דווקא מאמר) שוודאי אחפש לקרוא בקרוב יהיה פריקונומיקס מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר.

אני ממליץ מאד על ספרו של טים הרפורד, יש הגיון בחיים.








Friday, June 5, 2009

רעש מאת יעקב בורק




את הספר רעש מאת יעקב בורק קראתי (גמאתי, בכל רגע פנוי) ונהנתי ממנו מאד. זה ספרו השני שאני קורא (וחושבני, שזה גם ספרו השני שראה אור). מספרו הראשון, האם שימפנזים חושבים על פרישה, נהנתי מאד גם כן.






כמה קישורים מחייבים:

הספר, בשבילי, הוא אוסף אבחנות והבחנות כתוצאה מקריאת מאמרים מדעיים, קיום ראיונות עם אנשים מקצוע ומקריאת ספרים. הספר כתוב באופן קולח ושנון ומשעשע. חוט השני בין כל הסיפורים, התיאורים, הדיונים והמסקנות שבספר הוא נושא הרעש, מהותו, מופעיו השונים, אופנים לצמצם או להגביר את השפעותיו על חיינו ומשמעותו בחיינו.

הספר מציג שלושה (יש גם רביעי, אבל הוא נראה לי יותר פולמוס מול הקורא או עקיצה או רמיזה כלפיו...) חוקי רעש:

מי שאצה לו הדרך יכול לנסות ולקרוא רק את חוקי הרעש ואת הטקסט הקצר שנלווה לכל אחד מהם בעמודים 171-172 כדי להבין את הרעיונות בספר (אבל אז מפסידים את כל ה-"דרך"...):
  1. חוק הרעש הראשון: אנו מעדיפים תמיד את הרעד המסיח את דעתנו מהרעש המטריד יותר
  2. חוק הרעש השני: הרעש שאנו נחשפים אליו הוא מכפלה של האות החיצוני בשיעור ההגברה האישי שמאפיין כל אחד מאיתנו
  3. חוק הרעש השלישי: עודף מידע רועש יותר מחוסר מידע משום שלמידע יש מחיר - הרעש
  4. חוק הרעש הרביעי: אתם קובעים את המחיר
בורק לא רק מזהה בעבורינו בספר מקורות רעש, סוגי רעש ואת השפעתם עלינו לטובה ולשלילה אלא גם מציע כללים לשיפור פרופיל הרעש שלנו (וראו בעמודים 290-293 הרחבה לגבי כל כלל וכלל):
  1. אמצו אסטרטגיית אמון
  2. "אל תאבד ילד", התבגר!
  3. אינכם יכולים לנצח תמיד
  4. שלטו בזבל שבחייכם
  5. רגש חשוב, אך לא במקום שבו נדרש ההגיון
  6. לימדו סטטיסטיקה
  7. התמסרו לאקראיות
  8. סייעו לרופא שלכם לא ליטול סיכונים מיותרים
  9. הזהרו מן המומחים
  10. כבו את בטלוויזיה
לגבי כלל מספר 10, אני יכול להעיד על עצמי שמאז שגזרתי על עצמי להעדיף ככל שאוכל כל פעולה אחרת על פני צפייה בטלוויזיה, מצאתי לפתע שיש לי זמן פתאום לתחביבים, לקריאה ולשינה. הגעתי היום למצב שפרט אולי לבהייה בסרט בעת האימון על מכשיר ה-cross trainer במכון הכושר סך כל זמן הצפייה השבועי שלי בשבוע כנראה שאינו עולה על שלושים דקות. כדאי לכולם לנסות, זה משחרר!


כמה דברים שמשכו במיוחד את תשומת ליבי בספר:
  • בעמוד 128 מזכיר בורק את הנסיגה אל הממוצע, כמושג ומציג כמה דוגמאות. זה היה מעניין ומחכים מאד בעבורי.
  • בעמוד 153 מעלה בורק שאלה מעניינת בפניו של ג'ון סטיוארט, העומד בראש האגודה הבריטית לרעש, "האם ייתכן שסף הרגישות שלנו לרעש יורד ככל שאנו רעבים יותר?" הדוגמה היתה שהרגישות לרעש גדולה יותר אצל בורק בשעה שהוא מעיין בתפריט מאשר בעת סיום המנה האחרונה. הערכתו של בורק היא כי "הרעב מפעיל מנגנון אבולוציוני המגביר את רגישותינו לגירויים חיצוניים, בתקווה שגירוי אחד כזה עשוי לייצג מזון פוטנציאלי. על פי אותו ההגיון, בסוף הארוחה, כשאנו שבעים, גירויי רעש שהטרידו אותנו בתחילת הארוחה אינם מותירים כמעט כל רישום.". מצאתי, כאמור את הרעיון מעניין מאד.
  • בעמוד 161 נדהמתי לראות ששאלה שהעסיקה אותי שנים רבות (די! לא לצחוק!!) כיצד זה שציפור הנקר אינה סובלת מכאב ראש חרף עוצמת ותדירות נקירותיה בעצים, היתה בעצם נושא למחקר שזכה בפרס הנובל האלטרנטיבי לשנת 2006, Ig Nobel Prize. וראו:
  • בעמוד 162 מובאת טענה מטרידה בנוגע למשמעות הרעש של פגישות בכלל (ואני חושב על פגישות עבודה בפרט...) כשהמחבר מציין כי לא מצא כל התייחסות לנושא של שחיקה נפשית כתוצאה מרעש הפגישות החד-פעמיות. הוא מביא את עובדי נקודת התשלום בכבישי האגרה שמחזיקים, לטענתו, בשיא הפגישות החד-פעמיות. הוא טוען עוד שהותם עובדים גם מחזיקים בשיא ההתאבדויות העולמי בקרב בעלי מקצועות שונים. ונשאלת השאלה, "האם יש קשר בין השניים? האם פגישות חד-פעמיות הן הפרעה רועשת במיוחד, מאחר שאינן מובילות למערכת יחסים שיש בה פוטנציאל לשקט המלווה סיפוק צרכים חברתיים?"
  • בעמוד 171 מובאת התבטאות מפיו של נסים ניקולס טאלב, שחושבני שקראתי אותה כלשונה או היא נרמזה בספרו, תעתועי האקראיות: "החדשות (תצפית תדירה על הארועים) גדושות ברעש בעוד שההסטוריה (תצפית סבלנית) חפה ממנו לחלוטין."
  • בעמוד 197 פתאום קיבלתי דה ז'ה וו כשקראתי על אחד מהניסויים שערכה החוקרת אלן לנגר ופורסם ב-1978 (הייתי אז בן שנתיים, ד"א...). הרי את תאור הניסוי הזה ואת המסקנות המתבקשות ממנו קראתי כבר בספר אחר, תורת השכנוע מאת ג'.ריצ'רד של ומריו מוסה. לומדים מהניסוי הזה כי במפגש בין שני זרים, לפחות בתור למכונת הצילום, מספיק לנמק באמצעות השימוש ב-"כיוון ש" כדי שהרוב המכריע של הממתינים ייענה לבקשה לוותר על תורו. לבורק יש מסקנה מעניינת: "נראה כי בנוכחות תירוץ כלשהו, ללא קשר למשמעות המידע המתלווה אליו, אנו מוכנים לוותר גם על שיקול דעתינו."
  • בעמוד 204 היה מעניין ללמוד כי כמות קטנה של דופמין משתחררת בכל פעם שהמח מזהה תבנית מוכרת. בורק מסביר "אנו נהנים מהזרקת דופמין, כאשר אנו מזהים תבנית בקטע מוזיקלי, אך גם מהתבוננות בתופעה בעלת חוקיות מוכרת. אנו נמשכים לסימטרי ולהרמוני גם בעידודו של הדופמין.". בעוד שזה מעניין כשלעצמו, זה גם מזכיר לי ספר נוסף שאני קורא כרגע במקביל, שפת הסימטריה מאת מריו ליביו, בו גם יש דיונים, ואפילו מוסבר בפירוט רב תוך כדי סקירה הסטורית של המתמטיקה בנושא, על תבניות שחוזרות על עצמן, סימטריה והמשיכה של האדם לכך.
  • בעמוד 286, טענה מעניינת: "ידע אינו חוכמה. אמנות החוכמה היא לדעת ממה להתעלם. ידע הוא משהו שלומדים מדי יום ביומו, חוכמה היא ויתור על משהו שלמדנו בכל יום. ובויתור טמון שקט גדול.". האם בורק מתכוון להתעלמות מהטפל? האם בורק מתכוון ליכולת הכללה עד לכדי אי הזדקקות לפרטים רבים בזכות קיומות של חוק או כלל שמייצג את כל אותם הפרטים בעבורינו? כך או כך, הטענה מוצאת חן בעיני.
  • בעמוד 291 אהבתי מאד את העיצה (והיא עולה יפה עם מה שלמדתי מספרים כמו פריצת דרך במוטיבציה מאת ריצ'ארד לבוי, או הורים מבריקים מורים מרתקים מאת אוגוסטו קורי): "השקיעו יותר זמן בהדרכת ילדכם להתמודד עם כשלון מאשר בדרכים שבהם יבצע כל דבר באופן מושלם."
  • בעמוד 296 כותב בורק: "גם בכתיבה עיונית הכול אישי." ואני סבור שזאת אחת הסיבות שבגללן אני נהנה לקרוא את ספריו.
מהקריאה בספר ומעיון ברשימת הספרים שבסופו כבר יש לי תוספת לרשימת הקריאה ההולכת ומתארכת שלי:
יש גם ספרים רבים באנגלית שמפתה אותי לקרוא, אבל, יש לי רבים כ"כ בעברית עוד לקרוא תחת ידי שאני מתאר לעצמי שאת השווים במיוחד שבין אלה שאני מתפתה לקרוא ככל הנראה יתרגמו ממילא בקרוב לעברית ואז כבר אקרא אותם בעברית, במקום להתחיל ולהזמין אותן מאמזון ולתת להם לצבור אבק בבית, כי אני נותן קדימות קריאה לספרים בעברית (אותם אני קורא במהירות רבה יותר).


לסיכום, הספר קל לקריאה, מעניין, מלמד, משעשע ומעורר עניין בנושאים רבים, חלקם שכבר התעניינתי בהם והספר הצית מחדש את הרצון להעמיק, וחלקם שלפתע נודעו לי ואני ארחיב עליהם בעתיד. אני ממליץ.