קראתי את ספרו האוטוביוגרפי של סטף ורטהיימר, איש ליד מכונה.
במשך שנים רבות שמעתי על סטף ורטהיימר ועל פועלו ושמחתי על הספר כי רציתי לקרוא ממקור ראשון את קורותיו ואת דעותיו ואת השקפותיו. הספר מספק את הסחורה. אני חושב שהספר הזה הוא משלים טוב ומפכח לספר אחר על הצלחה ישראלית, מדינת הסטארטאפ, מאת דן סינור ושאול זינגר. גם לטובת איזון וגם לטובת פן אחד של הצלחה כלכלית שאינו דווקא תעשיית ייצוא אלא תעשיית ייצוא ההייטק.
מהכריכה האחורית:
זהו סיפור על חלום שהפך לחזון שהפך למציאות.סטף ורטהימר נולד לפני 84 שנה בגרמניה, ובגיל 11 נאלץ להימלט עם משפחתו מאימת הנאצים. בתל אביב עף מבית הספר לאחר שהחטיף אגרוף למורה, והחל לעבוד בחנות אופטיקה בתיקון משקפיים. כלוחם בפלמ"ח החל את דרכו בתעשיית הנשק, אבל אחרי מלחמת השחרור הבין שעתיד הציונות אינו טמון רק בצבא חזק אלא גם בתעשייה לייצוא. הוא בחר במתכת. בנהרייה, במרפסת המטבח של הצריף הרעוע בו גר עם משפחתו, על מחרטה שכורה אחת, החל חזונו להתגשם.
"ישקר", המפעל שהקים סטף ורטהימר לקול צחוקם של חבריו מהפלמ"ח, הפך לסיפור ההצלחה התעשייתי הגדול במדינה. כש- 80 אחוז ממנו נמכרו לאיל ההשקעות האמריקני וורן באפט, תמורת ארבעה מיליארד דולר, איש כבר לא צחק. אבל "ישקר" הוא רק חלק מחזונו של סטף ורטהימר, ששלובים בו חינוך מקצועי לעבודה, יישוב הגליל, עצמאות מוחלטת מתלות במדינה ובבירוקרטיה, ועידוד היזמות התעשייתית. הוא באמת מאמין שהשלום יגיע על כנפי העבודה והשגשוג שתביא התעשייה לכל עמי האזור.
סטף ורטהימר, חתן פרס ישראל, כבר הוכיח פעם אחר פעם שהחלומות שלו מתגשמים. כך היא ב"ישקר", בכפר ורדים, בגני התעשייה בגליל ובנגב, ובבתי הספר המקצועיים שפתח. בזכות חלומותיו, על גבעה אחת בתפן שוכנת היום אימפריה שאחראית לעשרה אחוזים מהייצוא של ישראל. אבל סטף גם נוכח, פעם אחר פעם, שלמרות זאת איש בצמרת המדינה אינו ממהר להסיק את המסקנות. לכן זה גם סיפורו המתסכל של האיש שכולם מכבדים, אפילו מעריצים, אבל רק מעטים מדי מקשיבים לו באמת.
איש ליד מכונה, האוטוביוגרפיה של סטף ורטהימר, איננו רק סיפור חיים מרתק וסוחף של אדם שהצליח להגשים חלום. הוא גם שיר הלל לאדם העובד, קינה על האפשרויות שהוחמצו והילדים שעזבו אותנו לחו"ל, ותוכנית פעולה מעשית, כמעט מתבקשת, להחזרתו של המפעל הציוני לפסי היצירה והעבודה, לאיחויים של כל השסעים בחרה הישראלית, ולשיקומו של האזור כולו. המוזר, במקרה של סטף ורטהימר, הוא שלכל המילים הגבוהות הללו יש קבלות בשטח.
סיפור חייו של סטף ורטהיימר מעניין מאוד. ההתחלה היא בסיפור על העיירה שבה גדל עם משפחתו, אופי החיים שם, והמעבר משם בעקבות התחזקות הנאציזם. למדתי שסטף ורטהיימר נשר בארץ מבית הספר ופנה בעצמו לעבוד כשולייה ומתוך התנסות ומיומנות ורצון עז ללימוד עצמי וקריאה מתמדת למד והתפתח לאיש מקצוע מצויין ביותר מתחום אחד. למדתי עוד שהוא היה טייס. הסתקרנתי במיוחד וקראתי בעניין רב את החוט המקשר להשקפתו הכלכלית והחינוכית. דיי השתכנעתי בצדקת דבריו. אינני בטוח שהאופן שבו סטף ורטהיימר רואה את הדברים היא האמת היחידה ושפתרונו הוא היחידי אך אני סבור שרעיונותיו מעשיים ומוצדקים מבחינה חברתית וכלכלית. כמובן הוא הוכיח במעשים שוב ושוב את ההתכנות של רעיונותיו ושל חלומותיו ואת התוצאות החיוביות שלהן מבחינה חברתית וכלכלית. אפשר לסכם את ההשקפה הכלכלית של סטף ורטהיימר: תמיכה במדיניות רווחה מודרנית, שקולה, פקחית ומעשית, שפירושה חינוך ותשתיות תחת נדבות. אומר סטף ורטהיימר במאמר במעריב מתאריך 1 ביוני 2007 לאחר חתימת ההסכם עם וורן באפט: "שום דבר פועלי לא זר לי. שום דבר בורגני לא באמת מקודש בעיני."
המחבר מאמין בחינוך לעשייה ולעמל, בחינוך ליצרנות, בחינוך מעשי במקביל לתיאוריה ועם דגש על תעשייה ורואה בחניכה אישית של מתלמדים וביוזמה אישית של מתלמדים כמפתח להצלחה בלימודים ובהבאתם לכדי תוצאה מעשית שיש בה תועלת כלכלית ללומד בפרט ולחברה בכלל. תעשיית ייצוא ויצרנות כמטרה וחינוך מעשי (שאינו עומד בסתירה לחינוך אקדמי) כיצרן עתודות עובדים מיומנים -- אלה הם המפתח להצלחה כלכלית ולשגשוג חברתי לאומי. הוא מאמין שלעובדים צריכים להיות מקומות עבודה יפים ומודרניים ומגורים נוחים ומלבלבים והדגים את הפוטנציאל שגלום ברעיונותיו בגני התעשייה ובגנים ובמוזיאונים הפתוחים שלו וביישוב כפר ורדים.
קראתי את הספר כולו ביום שבו עברתי ניתוח בכתף, ליתר דיוק, בלילה, כי מרוב כאבים היה זה לילה חסר שינה ומנוח. האיש מרתק ודוגמה מצויינת לביצועיסט. שווה קריאה!
No comments:
Post a Comment