Monday, February 22, 2010

איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר מאת פינקי פיינשטיין

בשיטוטיי בספרייה קראתי עוד ספר קצרצר, איך לגדל ילדים יצירתיים ושמחים יותר מאת פינקי פיינשטיין.הספר חביב. מתרכז לדעתי הרבה בבעיות של הורים עם עצמם וההשלכות של אלה על ההתייחסות לילדים.
הרעיונות לא רעים וחלקם שניסיתי עוד לפני שידעתי על הספר (למשל לשבת עם הילדים ולצייר סתם דברים באופן חופשי) עובדים יפה.

בסוף הספר ישנן 12 המלצות:
המלצה 1 - יש לעודד את הילדים ליצירה ואף ליצור יחד עמם ככל היותר


ילדים זקוקים להכוונה ולמודל לחיקוי. יש לעודד אותם ליצור באופן פשוט – ממה שיש בבית, ולא בהכרח לשלוח אותם לחוגים בהם לא ברור מה באמת קורה. מומלץ שההורה גם ייצור יחד עם הילד באותם חמרים.



המלצה 2 - יש להרעיף עליהם שבחים רבים על כל פעולה יצירתית ויוזמה שלהם

הביטוי "כל הכבוד" וכל צורת התפעלות אחרת חיוניים והכרחיים על כל יזמה יצירתית וכל מעשה יצירה שהוא. אין קשר לדעתכם לגבי "היופי" של היצירה. הילד זקוק להתפעלות שלכם ובכמויות עצומות.



המלצה 3 - יש להימנע בכל מקרה מיסיון להבין או לשאול את הילד לגבי "מה הוא עשה". הורים רבים מנסים לברר מהר ומדיי את פשר היצירה של ילדם, מתוך רצון לגלות התעניינות. פעולה זו מעודדת ביקורת וחשיבה הגיונית ואלה מצמצמים מאד את החופש היצירתי ואת פיתוח ההמצאה. ילד שירצה לספר יעשה זאת מיזמתו. אחרת מומלץ להסתפק רק בהתפעלות.



המלצה 4 -הכרחי שכל הורה ישקיע אנרגיה בטיפוח עצמו ובאהבת עצמו כאדם וכהורה – הורה שאין בו שמחה והנאה מהחיים אינו יכול להעניק דבר לילדיו, שלא לדבר על תמיכה, פרגון ועידוד היצירתיות. לא כל שכן, הורה שאין בו אהבה עצמית מלמד את ילדיו שלא יאהבו את עצמם, גם כן, וזה יסרס את היצירתיות שלהם. הכרחי שהורה ייתן דעתו לנושא זה באופן מעמיק.



המלצה 5 -הכרחי שההורים יפגינו את אהבתם זה לזו אם במילים ואם במעשים. ילד מאושר הוא ילד שחש ש"הכל בסדר בממלכת ההורים". החוויה הזו, שההורים אוהבים ומעניקים זה לזה מעניקה לילד בטחון רב ותחושת אווירה נעימה בקרבו ובסביבתו, וכך הוא פנוי ליצירה בהנאה רבה.



המלצה 6 - יש להימנע ככל הניתן מהיסחפות לתוך רגשי אשם הוריים. הורה טוב הוא הורה שגם עושה טעויות. הורה טוב הוא הורה אנושי ולא "סופר הורה". היצירתיות הינה מרחב שמותר בה לטעות וכך גם ההורות. עודף רגשי אשם על מה שעשינו או לא עשינו מצמצם מאד את כל בני המשפחה.



המלצה 7 - יש לזכור שבגנים ובבתי ספר חסר מאד טיפוח היצירתיות ותחת זאת יש הקפדה יתרה על כללים נושנים של "לצייר בתוך הקווים" ו"לצייר יפה". ומסיבה זו יש להקדיש תשומת לב בבית לכללים אלה ולהעניק כל שניתן במסגרת הביתית בה יש לכם שליטה מלאה על מה שקורה.



המלצה 8 - כל ילד זקוק לזמן אישי עם כל אחד מההורים. הכוח היצירתי של הילד מונע מתחושת בטחון וממגע אישי עם הוריו. ילדים זקוקים לתשומת לב ממוקדת ואישית, גם אם היא לא מגיעה כל הזמן. גם אם יש מספר ילדים, כל אחד זקוק לזמן האישי עם כל אחד מההורים על מנת לפתח בטחון עצמי ביכולותיו ובביטוי רגשותיו.



המלצה 9 - יש להימנע מהתייעצות יתר עם הסביבה לגבי הדרך הנכונה לגידול הילדים. הורים, חברים, שכנים, לכולם יש עצות טובות ולכולם כוונות טובות. יחד עם זאת, ילדיכם זקוקים למקוריות שלכם וליצירתיות שלכם יותר מכל. התייעצות רבה מטשטשת את המיוחד שלכם, ההורים ומכאן גם את המיוחד שבילדיכם. הכרחי שהורה יסמוך על חושיו ושילמד בדרכו את הסגנון שלו.



המלצה 10 - יש להעניק לילדים גבולות ברורים של חוקי הבית ולהדגים שיש מחיר לחציית קוים אדומים. יצירתיות אינה חופש מוחלט ואינה כאוס. יצירה פורחת במקום בו הגבולות ברורים ויעילים. ילד זקוק לגבולות ולתחושה שקיימים חוקים וקוים אדומים שאין לחצות אותם. ללא אלה יגדל בבלבול ויתקשה לגלות את היצירתיות שלו.



המלצה 11 - יש לתת לילדים מדי פעם "לנצח" את ההורים בויכוח או בעימות. מדי פעם, ולא תמיד, כדאי שהילד יחוש שהצליח "לנצח את הגדולים". זה מעניק לו תחושת יכולת ואף תחושת אפשרות של מרד במוסכמות ובמערכת, ואלה מעצימים את היצירתיות שבו.



המלצה 12 - יש לשוב ולהדגיש ככל הניתן - הורה שאינו מטפח את עצמו, שלא אוהב את עצמו מספיק ושלא מעניק לעצמו את מתנות היצירתיות שלו, אין לו אפשרות ממשית להעניק את אלה לילדיו. אל תקריבו עצמכם למען תפקיד ההורות מכיוון שאף אחד לא ירוויח מכך. ילדיכם זקוקים לכם מיוחדים, מאושרים וצומחים ללא הרף. הם ילמדו מכם וינהגו באופן דומה.

 
נחמד.

איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ידברו מאת אלן פייבר ואליין מייזליש

במהלך שיטוט בספרייה כדי להעביר בנועם שעתיים ראיתי על המדף שעליו מעמידים ספרים חדשים את ספרן החדש של אדל פייבר ואליין מייזליש, איך לדבר כך שהמתבגרים יקשיבו ולהקשיב כך שהמתבגרים ידברו, ומתוך חיבתי לספרים הקודמים שכתבו השתיים מייד לקחתי אותו וגמאתי אותו ועתה אני כותב עליו ממחשב בספרייה.
כתבתי על הורים משוחררים ילדים משוחררים וגם כתבתי על אחים ללא יריבות שניהם פרי עטן של המחברות.

כהרגלן, המחברות מספרות על תחושותיהן בעת העברת סדנאות, על לבטיהן לפני ואחרי כל מפגש בסדנה ובעיקר על התכנים שבסדנה -- מה מספרים הורים ומתארות מפרק לפרק את התהליך שעוברים ההורים. בכל פרק מתמודדים עם אוסף של מיומנויות בעניינים שונים ומחדדים מיומנויות שכבר הוזכרו קודם לכן. הספר קצרצר וקטנטן, קל לקריאה, זורם ומשעשע ומעורר הזדהות (לפחות למי שיש לו ילדים...). העלילונים (קומיקס) שמשולבים בספר לטובת דוגמאות של "במקום..." "עשה..." עוזרים להמחיש את הרעיונות ועוזרים לזכור את המקרים וכיצד לנהוג לטובת מי שמתכוון לנסות בעצמו.

לאחר קריאה אינטנסיבית של ספרים בפסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה התפתחותית והרבה מאוד על פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות (הספרים של זיו וזיו בפסיכולוגיה חינוכית ושל סולברג בפסיכולוגיה התפתחותית, למשל, אבל קראתי עוד רבים אחרים) אני מוצא גם את ההצדקה ה-"מקצועית" מדוע הרעיונות טובים ומוצלחים ומדוע יש סיכוי טוב מאוד שיעבדו למי שיגלה עקביות וסמכותיות ואמונה במעשיו כהורה. הספרים של חיים עומר ושל חיים עמית גם הם מסייעים מאוד להבין מה הסיבות שאנו ההורים חשים בתסכולים ומה הגורמים האפשריים מאחורי מעשי הילדים ומהן האופנים שאפשר ושרצוי לנהוג וכיצד רצוי פחות לנהוג או אפילו ממה להמנע ומדוע.

הרעיון הכללי דומה בכל הספרים של השתיים אבל היישום דורש רגישות והבחנה בפרטים וגם לעיתים דורש אימון. הרעיון הוא להזדהות, לתת אפשרויות, להעביר מידע, לנקוט פעולה, להקשיב הקשבה פעילה וכו', כל אלה במקום לשפוט, להשפיל, לצעוק, להתעמת.... ועוד ועוד. קשה על רגל אחת לסכם -- הספר עצמו הוא סיכום לא רע בכלל.

בסוף כל פרק יש מעין סיכום קצרצר:
בסוף הפרק הראשון -- במקום לבטל את רגשות המתבגר ולתת עצות

  • לזהות מחשבות ורגשות

  • לאשר במלה או בקול

  • להעניק בדמיון את מה שאין אפשרות לתת במציאות

  • לקבל את הרגשות תוך שאנו מכוונים את ההתנהגות
בסוף הפרק השני -- כדי לגייס שיתוף פעולה של מתבגר -- במקום לצוות אפשר:
  • לתאר את הבעייה
  • לתאר את רגשותייך
  • למסור מידע
  • להציע ברירה
  • לומר במילים
  • לומר במילה
  • להצהיר על עריך או על ציפיותיך
  • לעשות את הבלתי צפוי
  • להעלות את הדברים על הכתב
בסוף הפרק השלישי -- חלופות לענישה
  • לבטא את הרגשות
  • לבטא את הציפיות
  • להציע ברירה
  • להראות כיצד לתקן את המעוות
  • לנקוט פעולה (תוך עזיבת החדר)
בסוף הפרק הרביעי -- לעבוד על זה יחדיו --
  • להזמין את המתבגר להעלות את נקודת מבטו
  • להצהיר על נקודת מבטך
  • להזמין את המתבגר לסיעור מוחות איתך
  • לרשום את כל הרעיונות, טפשיים או הגיוניים, מבלי להעריכם
  • לעבור על הרשימה ולהחליט אילו רעיונות רוצים ליישם וניתנים ליישום
בפרק החמישי, שהוא מאלף לדעתי, יש שאלות למתבגרים על נקודת מבטם על מצוקותיהם וכיצד לדעתם רואים אותם ההורים ועל היחסים עם ההורים -- התשובות בהחלט מאלפות ומעוררות מחשבה!

סרטון מעניין (לא קשור לספר אבל קשור למתבגרים) שגם הוא מעורר מחשבה מדבר על נקודת מבטם של חוקרי מוח על תופעות של גיל ההתבגרות ושופך אור ומסביר כמה מהדברים שאופייניים למתבגרים ועוזר להבין מדוע הם קורים ועם ההבנה הזאת גם קל יותר (לפחות לי) להתמודד. הנה הקישור לסרטון ב-pbs.

בפרק השישי:
  • במקום השפלות... להקשיב בניע-ראש, קול או מילה
  • במקום לזלזל במחשבות וברגשות... לבטא מחשבות ורגשות במילים
  • במקום לשלול משאלות... להעניק בדמיון את מה שאין יכולת לתת במציאות
בפרק השביעי:
  • במקום להאשים... לומר מה מרגישים ומה היינו רוצים
  • במקום לצאת במתקפת נגד... לומר מה מרגישים או לומר מה רוצים
  • כשמשבחים ילד אז במקום להעריך... לתאר מה מרגישים
  • כשמשבחים ילד אז במקום להעריך... לתאר מה רואים
  • אותו הדבר כשמתבגרים רוצים לשבח הורים אז במקום להעריך... לתאר מה רואים ומה מרגישים
בפרק השמיני -- התמודדות עם מין וסמים --
  • במקום שיחה גדולה אחת לחפש הזדמנויות לקיים שיחות קטנות
  • לתת דוגמה אישית
  • להעיר על דברים שרואים שאחרים עושים או שרואים שקורה באמצעי התקשורת
נהנתי מהקריאה בספר. מכריכה לכריכה לקח לי כשעה לקרוא בו. נחמד מאוד ולדעתי גם מועיל מאוד.

Thursday, February 18, 2010

החתול שאיננו שם מאת רון אהרוני

הפעם אני כותב על ספרו החדש של רון אהרוני, החתול שאיננו שם. אני נהנה לקרוא מאמרים וספרים שכתב רון אהרוני. אני גם נהנה מאוד ולמד רבות מעצותיו שהוא באדיבותו נותן לי כשאני פונה אליו להתייעץ בנושאים שקשורים במתמטיקה (לא כל מרצה מוצלח בטכניון מגלה אורך רוח, סבלנות וידענות כשסטודנטים לשעבר פונים אליו גם 10 שנים אחרי שלמדו אצלו...). כך שברגע שקראתי את העדכון מאתר טקסט על ספר חדש של רון אהרוני מיהרתי להשיגו. הפעם היה לי המזל למצוא עותק בספריית בית ברל ומיהרתי לשאול אותו (אני הקורא הראשון!! הידד!!). מנסיון הקריאה המהנה ברור לי שארכוש את הספר, כפי שרכשתי את ספריו האחריו של המחבר שראו אור בשנים האחרונות.
הספר הוא סוג של מבוא לפילוסופייה. יש בספראנקדוטות ופרטי טריוויה רבים על דמויות מעניינות מההסטורייה. המחבר שם לו למטרה בספר להסביר לקוראים מהי הפילוסופיה, כיצד מזהים בעייה פילוסופית וגולת הכותרת היא שלטענתו של המחבר בעיות פילוסופיות אינן אלא בעיות שמבוססות על הנחה שגוייה ומרגע שמזהים ומסלקים את הליקוי או שהבעייה עצמה נעלמת או שהיא הופכת לבעייה רגילה שאפשר בקלות לסווג אותה כבעייה בפסיכולוגייה, או בפיסיקה או במתמטיקה וכו' אך בהחלט היא חדלה להיות פילוסופית.

בתור קורא שבולע ספרים רבים בשבוע אני מתוודה שספרים על פילוסופיה מידי פעם מתגלגלים לרשימות הקריאה שלי וגם למדף הספרים שלי ומה שמשותף להם היא תחושה קשה שאינני ממש מבין על מה מדברים, מדוע זה מעניין והרצון שיש לי לשוב ולקרוא טקסטים על פילוסופייה אחרי כל קריאה שכזאת פוחת באופן משמעותי. הקריאה בספר הזה היתה שונה בהרבה. הרגשתי שלשם שינוי אני מבין את המוסבר. ייתכן שהסיבה היא חזרות אינסופיות על העקרונות ומעין הדרכה או הסבר ספיראלי. למעשה הספיראליות כאן ממש הגיעה לרמה כזאת שהיא הפכה להיות מעין לימוד-שינון עם וריאציות.

אני למד רבות מהספר (מה שכנראה אומר שלבושתי, כמה שקראתי על פילוסופייה כנראה שהבנתי מעט מאוד -- או שאולי כל הקריאה המטרימה שהיתה לי היא היא זאת שסייעה לי להפיק את המרגליות שבספר הזה... אינני יודע!) ומרגיש שאני קצת מבין יותר על התחום ועל הבעיות שבו ועל משמעותן. 

חשתי הקהלה כשלמדתי שאינני לבד כשחשבתי לעצמי פעמים רבות שאינני מבין על מה המהומה כשקראתי על בעיות "גדולות" או על בעיות "משמעותיות" בפילוסופייה. טרנספורמציית הניתוק (הנסיון להפריד בין מי שחוקר לבין מי שנחקר) שמציע המחבר היא כנראה משהו שאני עושה לעיתים מבלי אפילו להיות מודע לכך כאשר אני מרגיש שאני מתבלבל ושוקע ברקורסיה. זאת אסטרטגייה שיפה ונוחה לפתרון בעיות "סבוכות" באלגוריתמיקה ובבעיות חישוביות במערכות מבוזרות ומקבילות -- סוג של בעיות שיוצא לי לפגוש דיי הרבה בעבודתי -- טרנספורמצייה כזאת של "הפרדת רשויות" במקרים רבים מאוד מפשטת את המסובך ומעלימה קשיים רבים ולו רק משום שמתגלה כי המעגליות או הרקורסייה שמסבכת את הכול היא כשל תכנוני או תיאורי ומרגע שזה מסולק הבעייה הופכת טריוויאלית או שלובשת צורה של בעייה "רגילה" שלמי שמנוסה אין קושי רב להתאימה למחלקה מתאימה ולמצוא לה את הבעייה הגנרית שיש לה כמה וכמה "פתרונות ידועים ומוצלחים".

אני חושב שהספר הזה ראוי לקריאות נוספות. אתן למידע "להתיישב" כמה שבועות ואז אקרא שוב. אני סבור שאגיע לתובנות נוספות.


לסיכום, הספר מחכים ומעניין ומלמד מאוד וגם מובן וברור מאוד. לפחות כך בשבילי. נהנתי ואני ממליץ מאוד.

4 שעות עבודה בשבוע מאת טימותי פריס


קראתי את ספרו המתגרה ומעורר הסקרנות של טימותי פריס, 4 שעות עבודה בשבוע.
המחבר בעצמו הוא אדם מעניין ומסקרן. הוא משתלם, לומד ומתאמן ושולח ידו, לפי עדותו, בכל נושא ובכל תחום שמעניין אותו: ריקודים, אומנויות לחימה, שפות ועוד. זה כשלעצמו מעורר השראה וגורם לעניין כיצד הוא מוצא את המסגרות ואת הפנאי כדי לעסוק וכדי ללמוד וכדי להתאמן בכל הדברים הללו. פה קבור הכלב -- המחבר טוען שאם מוצאים מצד אחד את הדברים שבאמת רוצים לעשות בחיים ומצד אחר יודעים כיצד להביא את הפרנסה ואת ההשתכרות למצב שבו מתקיימים ומסתדרים גם עם כמות שעות עבודה זעומה (הכותרת מדברת על 4 שעות עבודה בשבוע -- אכן פרובוקטיבי).

הספר משמג במובן מסויים כספר הדרכה כיצד להיות אסרטיבים אגואיסטים וחסרי פניות בכל הקשור למה שרוצים להשיג בחיים. זה כיוון מצויין ובהחלט מתאים לאנשים שיש להם בעייה לומר "לא" או שבאופן די קבוע הם עושים או נמנעים מלעשות בגגל הטיעון ש-"לא נעים". עוד פן של הספר הוא פן של ספר הדרכה בניהול זמן כאשר המוקד הוא זיהוי זוללי זמן וחיסולם עד לזיכוך הזמן האפקטיבי המינימלי שמועיל (והוא כאמור מגיע לפי המחבר עד כדי 4 שעות עבודה בשבוע -- אשריי המאמין).

הסוד הגדול הוא להתנתק מתקשורת שרק מעמיסה מידע מיותר ומעסיקה אותנו בלעבוד כדי לעבוד תחת לעבוד כדי ליצור וגולת הכותרת היא עבודה נטו הרחק מעינו המתבוננת של המעסיק/המנהל.

הספר מבדח מאוד ומשעשע מאוד וגם מעניין מאוד.

הנסיון הטוב של המחבר עם שרותים כגון brickworkindia אינו משהו שאני יכול להעיד עליו באופן אישי שהצלחתי לשחזר בעצמי. הקצבתי לי כ-1000 דולר לטובת "שכר לימוד" כדי לתת לעובדי brickworkindia לעבוד בשבילי וכדי להבין כיצד אני יכול להעביר הלאה מטלות שייעשו בשבילי. עד כה אני בקשר איתם במשך כמעט חודש ימים ואינני שבע רצון מהתוצאות עד כה. אמצה את "שכר הלימוד" שהקצבתי לי עד תום לפני שאסיק מסקנות נחרצות. התרגיל כשלעצמו של לתת הנחיות, לבקר תוצרים ולהעסיק אנשים באופן וירטואלי באופן כזה היא מלמדת כלשעצמה.

אני מזדהה מאוד עם רבים מהרעיונות המועלים בספר ולמעשה מממש בעצמי חלק לא מבוטל מהם. כך אני מצליח לנצח על שלל תחביבים, לימודים ועיסוקים במקביל לעבודה תובענית במשרה מלאה, לימודים לתעודת הוראה, הוראת מתמטיקה בהתנדבות לתלמידי תיכון,  חיי משפחה מלאים ועוד עיסוקים שונים ומשונים שאין לי עניין להרחיב עליהם כרגע. אני יכול להעיד מעצמי שעבודה מהבית או עבודה שאינה נעשית ממקום העבודה בשבילי היא יותר יצרנית (יותר תפוקה, בפחות זמן) באופן משמעותי מעבודה שאני מבצע במקום העבודה. יש לי הסברים ונימוקים רבים לנושא ולי ולמנהל שלי יש הסטורייה ארוכה של מאבקים בנושא וחילוקי דעות בנושא.

נהנתי.



Tuesday, February 16, 2010

עברית במחשב

הנה מסך הפתיחה בעברית של מחשב נייד מדגם HP Pavilion dv6-2130ej WE057EA. פשוט מדהים לראות איך דברים כאלה יוצאים מבלי להתגלות בבדיקות.
 




Sunday, February 7, 2010

Proof in Geometry: With "Mistakes in Geometric Proofs"

אני רוצה להמליץ על ספר (בעצם מדובר בשני ספרונים שתורגמו ואוחדו לפרסום אחד)
Proof in Geometry: With "Mistakes in Geometric Proofs"
A. I. Fetisov, Ya. S. Dubnov

החלק הראשון דן בהוכחות בגיאומטרייה (ברמת בית הספר) ולמעשה, הוא דן בהוכחות (וכיצד ראוי להוכיח) באמצעות סיפורים על שגיאות של תלמידים.
החלק השני דן כולו בטעויות בהוכחות בגיאומטרייה.
המקור לספרונים הוא רוסי משנות החמישים של המאה הקודמת והתרגומים לאנגלית מאחרים במספר שנים.

מי מכם שקורא באנגלית ובעיקר קורא מונחים ומושגים מתמטיים באנגלית (ולמי שאינו בקיא בקריאה יש מילונים ואינטרנט לעזרה בתרגום) יהנה וילמד מהספרים הללו.

הספרון כולו, שני הפרסומים, הוא 70 עמודים קטנים ויש גם שרטוטים שמלווים את הבעיות שדנים בהן.

נהנתי למשל מההצעה להשתמש במעגליי אויילר כדי להדגים ולהמחיש מקרים שמוכלים במקרים אחרים או מקרים שזרים זה לזה. עוד נהנתי מהדקויות שהטקסט קורא להבחין בהן בהוכחות. לדעתי, זה טקסט מחכים ביותר, גם כשקוראים דברים שהם ידועים, עדיין לדעתי מאופן ההגשה של הנושא יש ממה ללמוד.