אחייניתי נועה נדל בהופעה של בית הים הקטנה

אחייניתי נועה נדל בהופעה של בית הים הקטנה. את שאר התמונות וגם את אלה אפשר לראות באתר התמונות המשפחתי בקישור http://yeda.cs.technion.ac.il/~yona/aviv/index.html#7.8.2009.

כיצד כותבים שמות מקומות בשלטים לפי משרד התחבורה

משרד התחבורה פרסם מסמך בשם "שמות יעדים בשילוט הדרכה בעברית ובתעתיקים לאותיות לטיניות וערביות".
אני לא מצליח למצוא עקביות בשמות המוצעים.
כמה דוגמאות מעוררות תהייה אצלי הן:

Kasr as-Sir  קצר א-סר
Ras Al-Ain ראס אל-עין
Ras-Ali J'c ראס עלי
Ram-On רם-און
Or-Akiva אור-עקיבא
Or Akiva West אור עקיבא מערב
Gov – Ga'ash גוב – געש
Ma'alot-Tarshiha  מעלות תרשיחא

מדוע השימוש במקף החיבור אינו עקבי בשמות בכלל ואפילו לא בין עברית ואנגלית?
בדוגמה הראשונה מדוע בתעתיק האנגלי יש s לפני מקף החיבור?
בדוגמה של אור עקיבא פתאום שכחו את מקף החיבור כשיש בסמיכות את המילה מערב.
בדוגמה של גוב – געש לא ברור מדוע יש קו מפריד ארוך ולא מקף מחבר. ואם כך יש לנהוג, אזי כיצד לא נעשה הדבר בשמות אחרים כגון מעלות תרשיחא? במעלות תרשיחא בתעתיק העברי בכלל אין קו ואין מקף.

שמות אתרים גיאוגרפיים והסטוריים בישראל בכלל לא זכו לתעתיק לערבית. מדוע?

ועוד יש לי תלונות על התעתיק בעצמו או על סגנון הכתיבה. אך על אלה בפעם אחרת.

תמונות הילדים היום בבריכה

ביקרנו היום בבריכה.
את הילדים, סיון אביב וניר, צילמתי ביחד ולחוד.
פלא שהמצלמה והעדשה לא נרטבו.

את מחייכת מאת שלמה יונה

והנה עוד שיר אהבה שהקדשתי למיכל בתקופת הלימודים בבית הספר התיכון. השיר הזה נושא תאריך במחברת השירים: השמונה במאי 1993.

את מחייכת מאת שלמה יונה

אני בגפי ואת רחוקה
אני תוהה לעצמי מה את עושה
מנסה לנחש היכן את ואיך...
חושב לעצמי שלכשאראך
יעצור הזמן מלכת.

ואילו כשאנו יחדיו
טס הזמן כרכבת דוהרת
דבר לא משנה - אני איתך עכשיו
וכולי מתעצם כשאת מחייכת.

כשאת קרובה אליי
גועש הדם בעורקיי
מרגיש בינינו את הלבבות
ועוד רגע קט ורגליי בקרקע כבר לא נוגעות.
במבטי מלטף את פנייך
ועיניי שוזפות את שפתייך
התרגשות אדירה עליי עוברת
וכולי מתמלא במעין הרגשה נהדרת
בכל פעם שאת מחייכת.

גם כשהעניינים קצת מרים
והפתרונות עד להחריד קטנים
ברגע שאת מחייכת
בגופי צמרמורת עוברת
הכל נשכח - נשארת רק את
ואני מוצא את עצמי לוחש את שמך בלאט -
ואת מחייכת.

הופעת מאת שלמה יונה

והנה שיר שגם אותו כתבתי בתקופת הלימודים בבית הספר התיכון. השיר הזה שייך לאוסף שירים שכתבתי למיכל ועל מיכל בגלל ההכרות בינינו. השיר הזה, הופעת, מצוי אצלי במחברת השירים עם תאריך: העשרים ושמונה באפריל 1993. במחברת מצאתי גם הקדשה למיכל (כמובן!).

הופעת מאת שלמה יונה

הופעת.
ולבי נרעד.
אמרתי
זה הלם
ובוודאי במהרה יעלם.

הייתי שרוי באפלה נעימה
אך בקצותיה ספק תקווה וספק אפלה.
ועם זאת הייתי
בטוח בצעדיי ובוטח במעשיי.

והופעת בשנית.
ואני מבולבל.
אוהב - לא אוהב
ואת... יש סימן?

ומאז התחלתי חושב,
מעלה מחשבות
אך לפעול מהסס
משוכנע שלכל היותר
זה רק אני שחולם.

אך הזיק לא כבה
וייקד מבפנים.
ראיתיך כה הרבה פעמים
אך נסוגותי
לא הבנתי את רגשותיי.
שמא פחדתי?

ושוב הופעת ואחזת בידי
ולבי מתעצם וכולי מתמלא
האמנם זה קורה?
אולי אין זה רק אני?

ומאז המשכנו
ופסענו כברת דרך.
התוודית - ואני עודני מבולבל
שיכור מאושר... שיכור מאהבה -

ומתחיל להכיר ברגשותיי
ואט אט מבין.
ואת עזרת לי להפיל מחסומים
והרגש פרץ וגואה.

ועתה
שוב הופעת
אך הפעם לצידי.
התוודענו
והבנו
שאנו אוהבים.

ואני, איך פקפקתי?
בחפשי סימן הייתי עיוור.
ועתה שנינו יחדיו
כי הופעת.
ואני (כבר מודה)
אני אותך אוהב!

יקום מאת שלמה יונה

הנה שיר נוסף מתוך אוסף שירים שכתבתי בתקופת הלימודים בבית הספר התיכון.

יקום מאת שלמה יונה

לבנות עולמות.
לבנות מגדלים.
מה זה בעצם?
בניינים באויר!

את הכול כבר סיפרו לי.
ידעתי הכול.
אינני יודע מכאן
אנה לפנות.

הכול חוזר על עצמו
אני שוב בבראשית
ואולי -
אולי אף אני
אוכל לנסות לבנות
יקום.

חשבתי על כך.
הרהרתי רבות.
אך
נרתעתי
כל פעם מחדש
לנסות;

היה והצלחתי...
שמא אכשל.
לנסות?!
לא!
עדיין אינני בשל.

רק צריך לתת לזמן
את שלו לעשות -
לצבור את הידע
לדעת להבדיל
בין טוב לטוב
לבין רע לטוב.

אינני רוצה עולם משלי.
אין זה עונש
אינני מוכן -
לא עדיין
אולי
לעולם לא.

הריי הכל חוזר על עצמו
גם בלעדיי.
ירא אני...
אינני יודע...

מוטב שלא!
אם אפעל
לבטח
אנתץ השרשרת -
איך אדע מה המחיר?

אינני מוכן עוד
אפשר
לעולם לא.
הכול חוזר על עצמו.
אך
לא כך רציתי.

שוחה כנגד הזרם.
נחבט באשדות החלקלקים.
הנה
עוד מעט קט
ואגיע לקצה הדרך.
אך לא.
החלטתי שלא.
אמנע מעצמי העימות
אמנע
הדבר! (האמנם?)

לבנות לי יקום - בזאת חשקה נפשי.
אינני בשל למשחקים שכאלה,
או שמא בגרתי?

אותי מאת שלמה יונה

הנה שיר מתוך אוסף שירים שכתבתי בתקופת הלימודים בבית הספר התיכון.

אותי מאת שלמה יונה

אותי
מי מלבדי מכיר?
אותי
מי רוצה להכיר?
אולי
אני שקוף
מסתבר שאינני,
וטוב.
רוצה שיכירו אותי.
איך אפשר אם
אינני פוצה את פי?!
האמנם?
סימנים, איתותים - מבעיר מדורה.
אין
מי שצופה.
חוויות, רגשות
הכל מתעצם ושואג.
אך
בפנים -
הרצון להביע.
אין לב שמקשיב
וחבל.

תמונות חדשות של הילדים

תמונות חדשות של המשפחה, כולן מגני משחקים.

את התמונות הללו וגם תמונות אחרות אפשר לראות באתר התמונות המשפחתי של משפחת יונה בחלק של יולי 2009 בכתובת http://yeda.cs.technion.ac.il/~yona/aviv/2009/7.2009/index.html#31.7.2009.

אביב ואיילון

אביב ואיילון בגן המשחקים במושב חניאל

סיכום השבוע בגן יובל מאת הגננת רות, אחותי

הורים יקרים,

יום א – מפגשון: התחלנו עם חזרה די ארוכה לקראת מסיבת הסיום, כשהילדים הם המובילים והדורשים לרקוד עוד ריקוד ולשיר עוד שיר. היה לי כל כך כיף הבוקר! הם ממש לא רצו להפסיק, ומצאנו עצמנו עושים קצת יותר מחצי המסיבה מבלי להתכוון ... הם ממש אלופים! אתם תהנו מאוד!!

המשכנו כמובן עם שגרת הבוקר: עדכנו את לוח השנה העברי, וראינו כי בתאריך י"ט בחודש אב (בעוד 14 יום בדיוק) תתקיים מסיבת הסיום – וכן תסתיים השנה.

בדקנו את מצב מזג האויר וגם החלפנו חזאים. הבוקר בחרנו את תורני הבוקר תוך כדי ספירה בשפה ה... תורכית!! איזו התלהבות מצד הילדים! כמובן גם נזכרנו בשאר השפות שלמדנו.

מפגש הבוקר: התחלנו בשיחה ערה על מצב המים בכינרת ובמדינה בכלל. נזכרנו מהו הקו האדום ומהו הקו השחור, וכן ציירתי להם את הכנרת, כשסימנתי בה את הקוים השונים לצורך הדגמה והמחשה. הילדים התרשמו מאוד. סיפרתי להם שבמלונות הקרובים לים התיכון מזרימים לבריכות מים מהים התיכון כדי לתרום לחיסכון הכללי במים!

המשכנו בהתעמלות בוקר מצחיקה ונהדרת: עשינו תרגילים רבים ומאתגרים בישיבה שכוללים את פלג הגוף התחתון והעליון, וכמובן לא שכחנו את שרירי הבטן... בסופו של מפגש ערכנו תחרות שעסקה בפלג הגוף העליון:

כולנו לפי סימן הרמנו ידיים גבוה מעל הראש, וניצח מי שנשאר אחרון עם ידיו למעלה ...

היה קשה! באמת! אבל 4 ילדים החזיקו מעמד מבלי להתייאש ומבלי לוותר, וקיבלו ממני פרס: בלון!!

4 הילדים היו: מעין ג., בן, עמית והדר. כל הכבוד!

נתתי מחמאות רבות גם לילדים שויתרו בדרך. הסברתי לכולם שעל כולנו להקשיב לגופנו, ואם הוא מאותת לנו שקשה לו ושהוא זקוק למנוחה – חייבים להקשיב לו כדי שלא יסבול. נתתי להם דוגמא אישית בכך שהורדתי את ידיי מוקדם מהאלופים.

ומי שמסתקרן... האלופים החזיקו מעמד 12 דקות עם ידיהם למעלה!! באמת ראויים לתואר אלופים!!

מפגש הצהרים: התחלנו עם היצירות הקלאסיות שהכרנו במהלך השבועיים האחרונים, כשבכל פעם נקראים ילדים אחרים להציגם בפני האחרים, ותוך כדי שאר הילדים קוראים מתי מתחיל ומסתיים כל חלק ביצירה.

כמובן מימשתי את ההבטחה, וברבע השעה האחרונה ישבנו לצפות בהמשך הבלט "מפצח האגוזים". ההתלהבות היתה אדירה והעניין רב, עד כדי כך, שמירב ביקשה שאשאיר את הדיסק, כדי שהילדים יוכלו להמשיך ולצפות גם אחרי לכתי... הילדים אחרת היו מאוכזבים שעלי לכבות את המכשיר.

כמה כיף לראות ילדים שנהנים מצפייה בבלט!

יום ב – מפגשון: שגרת הבוקר + חזרות על החלק השני של מסיבת הסיום.

מפגש הבוקר: התחלנו עם ספר מקסים ואורייני מאוד שהביאה מיקה:

"מאלף ועד תו" מאת: דליה קרח שגב, לאה טל וד"ר עמנואל אלון.

הספר מציג את אותיות הא-ב כמו מיני-מילון כשהדגש הוא על מילים בהן מופיעות אותן אותיות – בצלילים שונים. למשל: באות א נראה מילים שיש בהן את הצלילים: אוֹ (אוזן), אוּ (אולפן), אָ (אפרסק), אֶ (אגוז), אִי (איצטרובל).

הגענו עד לאות י', ונמשיך בכך גם מחר.

לאחר מכן פרסתי את לוחות חודשי השנה העברית, ונזכרנו מעט בהם.

לאחר מכן ערכתי לילדים חידון בנושא זה, עם שאלות ששילבו חישוב חשבוני פשוט.

למשל: מהו החודש החמישי בשנה? או – איזה מספר חודש הוא חודש שבט? או – מה מסמל ט"ו בכל חודש, וכמה הוא במספרים?

שאלות שונות ומשונות בסגנון שהצגתי לעיל, שאתגרו את הילדים ועניינו את כולם.

סיימנו עם לוח התוכן: פרסתי לפני הילדים דף לבן ענקי, וביחד עם דגנית ומירב צבענו את כפות ידיהם, והכנו לוח תוכן, אותו אתם יכולים לראות מוצג.

מפגש הצהרים: לאחר ארוחת הצהרים פינק אריאל את חבריו בוופלים שהביא לגן. איזה חמוד!

במפגש עצמו השמעתי להם את "החייל הקטן" מאת נינו רוטה, ושוחחנו על החלוקה לחלקים.

יום ג – מפגשון: שגרת בוקר + המשך עיון בספרה שהביאה אתמול מיקה בנושא האותיות.

מפגש הבוקר: חזרה גנרלית מלאה למסיבה – יהיה פשוט מקסים! אני מתכננת להגיע עם חבילת טישואים ...

לפני החזרה פינקתי את הילדים בכדורי שוקולד שהכנתי אתמול עם ילדיי ... ככה שתהיה להם אנרגיה לחזרה.

מפגש הצהרים: התחלנו עם תרגילי חשבון פשוטים, כשהמטרה היתה להראות להם וללמדם את סימן החיבור (+) ואת סימן השווה (=). בסוף סיימנו עם תרגיל חיסור (הכל במסגרת העשרת הראשונה כמובן), ועברנו ישר לתרגילי התעמלות היתוליים.

התרגילים היו בפנטומימה, והילדים פשוט התגלגלו מצחוק כשהם חיקו את תנועותיי. עמדנו על הכסא, ישבנו עליו, ואימנו את פלג הגוף העליון והתחתון.

כמובן סיימנו שוב בתחרות הרמת הידיים, והיום עמדו במשימה בכבוד רב 9 (!!) ילדים.

ליום חמישי הילדים כבר תכננו תחרות חדשה ... תראו בהמשך!

יום ד – יום חופשי

יום ה – מפגשון: שגרת הבוקר שלוותה בשיחה על משמעות ט' באב (החל היום). כמובן קינחנו בריקודים סוערים ...

מפגש הבוקר: כל ילד שסיים לאכול ארוחת בוקר לקח את המצופים שלו (היו שנתנו לחברים את שלהם, ובחרו להיות צוללנים במקום שחיינים), והתחלנו עם "ריקוד רוסי" מתוך הבלט "מפצח האגוזים" שכתב צ'ייקובסקי. המשכנו עם "דגים" מתוך "קרנבל החיות" שכתב סנסנס (בליווי הדגים וה"ים"), ולאחר מכן שוחחנו על משמעות הדגלים השונים בים: דגל לבן, שחור ואדום, וערכנו הפעלה לא מתוכננת אבל מהנה מאוד עבורי ועבור הילדים כשאנו מדמים דגל שחור ודגל לבן לסירוגין, בשעה שה"ים" שלנו (=סדין עליו מצוייר ים...) סוער או שוכך לסירוגין...

במחצית השעה האחרונה הצגתי לילדים את המוסיקה האירית, כשאני מספרת להם מעט על המדינה היפה הזו ובמיוחד מספרת להם על היצירות הנכתבות שם.

האזנו ליצירה אחת היום בשם SIAMSA (מתוך "LORD OF THE DANCE" , יצירה מספר 11), ואיפשרתי בהתחלה לילדים עצמם להביע את מה שהם מרגישים כשהם מאזינים ליצירה שנמשכת קצת יותר מ- 4 דקות.

זה היה פשוט נפלא! הילדים היו יצירתיים מאוד, והביעו בתנועות גוף שונות ולפי המקצבים המשתנים מה הם מרגישים מהמוסיקה. כמובן חילקנו (בעל פה בלבד) את היצירה לחלקיה השונים.

התכוונתי בכלל להראות להם את הריקוד לשיר הזה, אבל הם ללא ספק היו מוצלחים יותר ...

הם דרשו לשמוע את היצירה 4 פעמים, ובכל פעם נהנתי מחדש מלראות את הנאת הילדים ואת היצירתיות שלהם ... בסוף הראיתי להם את הריקוד, וכך סיימנו מפגש ארוך במיוחד- אבל מהנה מאוד.

בשבוע הבא אשמיע להם יצירות איריות נוספות, וננסה לדמיין מה אנו מבינים מתוך היצירות הללו. מה הן "מציירות" לנו במוסיקה ...

מפגש הצהרים: תחרות ספורט שמטרתה חיזוק פלג הגוף העליון (לאחר מתיחות והכנות גופניות היתוליות...) ולסיום - אליפות ים – יבשה.

מחר נחגוג לגיא רוזן יום הולדת 5!

מזל טוב לחמוד ולמשפחתו!

מחר יכהנו גיא רוזן ומיקה כהורי השבת .

בשישי הבא – ( 7/8 ) - פעילות יוגה הורים-ילדים.

מזכירה: ביום א, ה- 9/8 בשעה 17:30, תתקיים מסיבת הסיום שלנו! אנא הביאו את הילדים לבושים בצבעי כחול ולבן (אפשר גם רק צבע אחד מביניהם ...).

אנא הגיעו בזמן!!

מפגש עם גדי טאוב וקהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים במועדון אלנבי 40 בתל אביב

מיכל ואני הגענו אתמול למועדון אלנבי 40 שנפתח במיוחד למפגש של הקוראים הראשונים עם גדי טאוב לשיחה על ספרו אלנבי בשעה 20:00.

היה מעניין מאד. לצערי, לא נשארנו יותר משעה-וחצי או שעתיים והמפגש עוד נמשך. במפגשים עתידיים אקפיד להצליח ולהשאר עד הסוף.

היה מעניין לשמוע את גדי טאוב מסביר את מחשבותיו על הספר, על הביקורות שנשמעו על הספר (לא רק מפי חברי הפורום אלא באופן כללי בתקשורת ובשיח הציבורי). הוא ראה בדיונים על הסוציולוגיה ולא על הספרות בכל הקשור לספרו ככשלון (של המבקרים או של הספר... למי מהם התכוון בדיוק לא הבנתי...). היה גם טון מתגונן מאד לגבי הביקורות על הספר (ולפעמים תוקפני). הקוראים שדיברו ניסו להרגיע את ההתגוננות ולהציג את נקודת מבטם. נהנתי מאד לשמוע מה הסופר חשב ומה ניסה להשיג ומה ניסה להציג. נהנתי לשמוע מפי הקוראים האחרים על מה שהם הרגישו ומה שהם חשבו.

היה יפה שגדי ענה באריכות רבה לשאלות ואף הוסיף וסיפר מעצמו עוד ועוד.

הנה כמה מילים שכתבתי בפורום הקוראים הראשונים על המפגש:

הופתעתי לטובה מאד מהמפגש

ShlomoYona

לא ידעתי למה לצפות.
לצערי נאלצתי לצאת לפני שהמפגש הסתיים, אבל מה שהספקתי לשמוע וללמוד היה מעניין ומהנה.

קיבלתי במפגש תשובות לכמה שאלות שהיו לי:
* הסיבה לתמציתיות והתהליך שעבר על גדי טאוב שהביא אותו לתוצאה בספר (כמו בתסריטים, טרנטינו הוא סוג של אידאל. הרעיון להשמיט פעלים ולהשאיר במשפטים את הנושא וללא נשוא)
* מה המסר שניסה להעביר בספר ובאילו כלים ספרותיים השתמש (מטאפורות: למשל המרכזית: הדירה של נוקי, שרשרת אסוציאציות: למשל הקידוש על היין, היין במתנה, קידוש על אוכל יפני, אוכל יפני וכו´, מילה מרכזית: טינופת, ועוד ועוד).

הבנתי רבות מהתגובות ומההסברים של גדי טאוב. את חלקן לא הבנתי. למשל, היה קורא שהעיר על הסתמיות שבחיי הדמויות. אני דווקא הסכמתי עם הניתוח הזה וחשבתי באופן דומה (אפילו כתבתי על זה בפורום פה כשהגבתי על הספר). גדי טאוב הגיב כאילו הקורא טען שהכתיבה סתמית או שהדמויות סתמיות והתגונן מפני דבר אחר לחלוטין.

בהחלט המפגש עורר אצלי מחשבות מחודשות על הספר.

אשמח מאד להשתתף במפגשים נוספים (ולהבדיל, להשאר עד סיומם).



שלמה יונה

הדוד פטרוס והשערת גולדבך מאת אפוסטולוס דוקסיאדיס

קראתי את הדוד פטרוס והשערת גולדבך מאת אפוסטולוס דוקסיאדיס ונהנתי מאד. אהבתי את השילוב שבין סיפור אישי של המספר, הסיפור של דודו המתמטיקאי והשילוב של מושגים ונושאים מתורת המספרים. הספר קצר, 172 עמודים, וקל לקריאה. הספר במקור נקרא Uncle Petros and Goldbach's Conjecture והוא תורגם על ידי אמיר צוקרמן וראה אור בהוצאת ספרי עליית הגג.

אמיר גוטפרוינד ב-nrg על הספר.


בספר יש השקפות עולם מנוגדות. מצד אחד זאת של אביו של הדמות המספרת שטוען ש-"הסוד בחיים זה תמיד להציב לעצמך מטרות ניתנות להשגה" ומצד אחד הדבקות של הדוד פטרוס להוכיח בגפו את השערת גולדבך. מעניין הוא שהמשבר הנפשי והמקצועי שמתואר בסיפור בגלל הגילוי של גדל על משפטים שלא ניתנים להוכחה ומאוחר יותר ההוכחה של אלן טיורינג שלא ניתן להבדיל א-פריורי האם משפט הוא בלתי ניתן להוכחה אלא אם מצליחים להוכיחו או להפריכו (אך כל עוד אין סתירה ואין הוכחה, פשוט לא יודעים), אפיין כנראה את מצבם של מתמטיקאים רבים באותה התקופה.

עוד מעניין השימוש במשפט של גדל כדי לתרץ אי עשייה מתמטית אצל הדוד פטרוס, מה שמכנה חברו של המספר, סמי, ענבי בוסר לפי המשל של אייזופוס.

מומלץ!

שיחת משמעת מאת אליעזר יריב

קראתי את ספרו של אליעזר יריב, שיחת משמעת. הנושא חשוב ולא מטופל מספיק, להבנתי. נושא המשמעת בכלל והשלטת סדר ומשמעת והתמודדות עם בעיות משמעת בפרט אינם חלק כלל (אפילו לא חלק שולי) בתכניות להכשרת מורים. אין זה פלא שמורים מגיעים ללמד בכיתות ומוכים בהלם ונתפסים לא מוכנים בכל הקשור למשמעת.

בספרו זה של אליעזר יריב הוא מציע את שיחת המשמעת כתבנית או כשלד (כלי קיבול, במילותיו) שלתוכו יכול המורה (וגם התלמידים המדוברים יכולים) לצקת תכנים ומשמעויות לפי הצורך.

בין הנושאים המטופלים: תזמון השיחה, ברור העובדות, תקשורת לא מילולית, הבדלים ביכולת השיח בגילאים שונים של תלמידים, מקום השיחה, אסטרטגיות לפתרון בעיות, השלכות עתידיות ועוד ועוד.

הספר מלא בהסתמכויות על ספרות מקצועית ומראי המקום מועילים מאד.

במקרים שבהם המחבר הציע דוגמאות לשיחות ולמקרים בין תלמידים הורים ומורים הנושאים היו ברורים יותר.

על לא מעט מהטריקים ומפתרונות הקסם (לכאורה) שמזכיר המחבר קראתי בספרים שונים ומצא חן בעיני שהחומר הזה הולך ומתגבש אצלי מתוך קריאה אצל מחברים שונים, בגישותיהם השונות ובהקשרים השונים. כמה מהרעיונות קראתי בספרו של ריצ'ארד לאבוי, פריצת דרך במוטיבציה. רעיונות אחרים בספריהן של פייבר ומייזליש. נושא האלימות והתמודדות איתן נידון בהרחבה בספרים של חיים עומר, למשל, הסמכות החדשה.

ספר נוסף של המחבר שרכשתי בנושא משמעת וטרם קראתי הוא שקט בכתה, בבקשה!.

כרגיל עם הספרים שרכשתי מהוצאת רכס, איכות הדפוס היא בינונית מינוס. לא ברור לי מדוע הם גובים מחיר מלא בעבור הדפסה שנראית כמו צילום במכונת צילום משרדית.

ספר מעניין ומומלץ, כנראה בעיקר (או אולי רק) למורים ולהורים סקרנים בנושאיי הוראה (כמוני, למשל).