בעמוד 44:
"נראה שהמוח שלנו יודע לפנינו מהן ההחלטות שלנו... בחירה מודעת בפעולה מתחילה אחרי שאירועים במוח כבר הניעו אותה. המוח יוצר את המחשבה ואת הפעולה, ומניח לאדם להאמין שהמחשבה היא שגורמת לפעולה." -- הבחנה זו שיש ניבוי מוסבר ומובא בהרחבה ומטופל בספרו של ג'ף הוקינס,
על האינטליגנציה. הוקינס בספרו מציד את התיאוריה שלו להבנת האינטליגנציה, מאפייניה והאופן שהוא רואה שימושים בסינתיזה של מערכות אינטליגנטיות על פי הגדרתו.
בעניין זכרון, עמודים 51-52: שני מבנים במוח חיוניים ליצירת זיכרונות.
ההיפוקמפוס, אחראי לפענוח הראשוני של כל מידע חדש. אם נתתי לכם זה עתה את מספר הטלפון שלי, היפוקמפוס קולט את המידע ומאחסן אותו זמנית. נזק להיפוקמפוס, כפי שקורה במחלת אלצהיימר, גורם לקשיי פענוח ומכאן בעיות הזיכרון שקשורות למחלה זו. המבנה השני החשוב לזיכרון הוא
האמיגדלה. היא מתחילה לפעול כשיש בזיכרון מרכיב רגשי חזק. אנו זוכרים היטב היכן היינו ב-11 בספטמבר 2001, משום שהאירועים הנוראים באותו יום ריגשו אותנו והפעילו את האמיגדלה. מאחר שההיפוקמפוס עסוק בלימוד אירועים במפורש או במודע, זיכרון שתלוי בהיפוקמפוס מכונה אפיזודי. רוב הזיכרונות האפיזודיים הם חיוורים וחסרי רגשות -- הם עוסקים במי, מה, מתי והיכן. ולכן, לא תמיד אנחנו זוכרים את הנסיבות שבהן למדנו עובדה מסויימת. אם מתקשר מרכיב רגשי למאורע או למידע שנלמד -- הוא ייזכר הודות לאמיגדלה. אם תסבלו אי פעם מנזק באמיגדלה רגש זה יעלם." אני מקשיב השבוע ל
גרסה בקריינות של הספר פסיכולוגיה קוגניטיבית: זיכרון. אין ספק שלקרוא על הזיכרון וללמוד עליו מספר כמו של רסטאק הרבה יותר מובן ובר שחזור מאשר הלאקוניות שבספר האקדמי של האוניברסיטה הפתוחה. אגב, הצגה יפה של הזיכרון ותיאוריות שונות מוצגות יפה מאוד בספר
פסיכולוגיה בחינוך, שראה לא מזמן אור בהוצאה חדשה ומעודכנת בשם
פסיכולוגיה בחינוך במאה ה-21.
בפרק 4 מתוארים מחקרים שמחזקים את הטענה שחשיבה על דבר מה ועשייתו דומית מבחינה נוירולוגית. ושתי הפעילויות מפעילות את אותם אזורים במוח; מכאן שהם חולקים מערכות תיאוריות. הערה זו עולה בקנה אחד עם הצעות לתרגילי דמיון מודרך כצעד ראשון לשיפור עצמי: הם מציעים לאדם לראות את עצמו בדמיונו כאדם שהוא רוצה להיות, או לשנות מצב לא נעים על ידי העלאת שינוי זה בדמיון כהקדמה להתרחשותו.
בעמודים 68-69 מתואר הניסוי עם סאלי -- עליו למדתי במסגרת הנושא של ה-Theory of mind. אפשר לראות גרסאות רבות של הניסוי הזה ושל המסקנות שלו, למשל, בסרטון הזה:
http://www.tudou.com/programs/view/0JeBf-KerYs/ -- הרעיון הוא שאם הילד חושב שהחיפוש יתחיל היכן שהוא החביא את החפץ אזי הוא אינו מסוגל עדיין לחשוב מה יחשוב זה שיצא מהחדר, שכמובן יתחיל את החיפוש אחר החפץ מהמקום האחרון שבו הוא נראה.
בעמוד 75 מטופל הנושא ששקר שחוזרים עליו מספיק פעמים הופך להיות משהו שהשומעים מאמינים לו. [ראו:
Credibility of repeated statements: Memory for trivia]. אין זה חשוב אם השקר מוצג כעובדה או כחוות דעת, בכתב או בעל פה -- אנשים יאמינו בו גם אם מלכתחילה ייאמר שהוא שקר. למעשה, אזהרה על כך שמידע מסוים הוא שקר גורמת גם היא לכך שזוכרים אותו טוב יותר אחר כך. [ראו:
How Warnings about False Claims Become Recommendations].
עמוד 77: מתברר שארועים שליליים מפעילים תגובת
הלחם או ברח: אנחנו מרגישים חרדה, הלב פועם במהירות, הנשימה נעשית כבדה וכך הלאה. המוח זקוק לזמן נוסף כדי לעבד מידע שלילי.
עמודים 117-121: דחייה חברתית מפעילה אותם אזורים במוח שמופעלים כאשר יש כאב פיזי -- לא לחינם תיאורי דחייה חברתית משתמשים במילים של כאב פיזי.
עמוד 124: חיוך שאינו מפעיל את שרירי העיניים הוא חיוך מזוייף. חיוך שאינו אמיתי גם סימטרי פחות מחיוך מלא שמחה, הוא נשאר על הפנים אלפית שנייה יותר והוא נוטה להימחק בפתאומיות במקום להיעלם לאיטו.
עמוד 127: גילוי שקר הוא בעיקר תהליך תת הכרתי. הכשרה רשמית בגילוי שקרים מפחיתה את מספר הגילויים המדוייקים.
עמודים 145-146: אנחנו מבינים משהו חדש על ידי יצירת קשר בינו לבין דבר שאנחנו מכירים או שחווינו בעבר. זכרונות מוכללים בדרך כלל ומבוססים על דוגמאות טיפוסיות ולא ייחודיות. בכל פעם שאנחנו זוכרים משהו אנחנו מחדירים שלא במודע שינויים מעודנים בפרטי אותו זיכרון. משווק יכול ליישם טכניקות מיוחדות כדי לשנות זיכרון של אדם לתועלתו הוא. פרסומת היא יעילה מאוד מאוד אם היא מציגה מידע שמשולב בבסיס רגשי מעודן.
עמוד 148: בנאמנות הלקוח קיים מרכיב רגשי עמוק שמאופיין בהפעלה שונה של מרכזים רגשיים מסויימים במוח. המחיר של השגת לקוחות חדשים עולה פי 5 על מחיר השמירה על לקוחות קיימים. יצירת לקוחות נאמנים למותג מתוך 5% בלבד של לקוחות נוספים מעלה את הרווחים ללקוח ב-10%-25%. חברות שמסתמכות על משיכת לקוחות חדשים באמצעות מסע פרסום יקרים מאוד מרוויחות תמיד פחות מחברות שמשקיעות מאמצים מהשבעת רצונם של לקוחות קיימים.
פרק 9 עוסק בתורת המשחקים. כבר כתבתי על ספרים מספר שמציגים את אותם הרעיונות. פה מדובר על תורת המשחקים שפוגשת מחקרים עם fMRI... -- אין חדש לעומת הספרים על תורת המשחקים כמו:
שיחות על תורת המשחקים של חיים שפירא.
יפה מאוד שהמחבר מציין את שמות החוקרים וגם את המאמרים או את הספרים שמהם דלה את המידע -- קל מאוד לפחש אותם באינטרנט, לקרוא ולהרחיב. במקרים רבים יש גם ספרות ביקורת על העבודות הללו ואפשר גם לקבל את נקודות המבט של המבקרים. זה מועיל ביותר ומרחיב דעת.
המחבר חוזה חברת מוח, חברה שבה סריקות מוח עשויות לנבא כיצד אנשים יגיבו במצבים שונים. כמה דוגמאות:
הספר מציג מקרים מסקרנים ודן באפשרויות מעניינות. המחבר עוסק גם באזורים שהמדענים או השרלטנים היו רוצים לראות. המחבר שב ומזהיר בספר מהסכנה לקשור התנהגויות מסויימות לאסורים מסויימים במוח באופן גורף: ישנם אזורים רבים מדי במוח שקשורים ומעורבים במחשבות וברגשות מורכבים -- חשוב לנו לדעת איך הכל עובד ובכך לנסות ולשלוט באותן רגשות ומחשבות.
חברת המוח הוא השם שהעניק ד"ר רסטאק לעולם חדש שבו מדעי המוח משפיעים על ההווה שלנו ויעצבו בצורה מוחשית עוד יותר את עתידנו. לצד ההתפתחות הרפואית, הנוירולוגית והפסיכיאטרית העצומה נוצרה גם חברת המוח, שמשתמשת במידע החדש כדי להשפיע על חיינו, לטוב ולרע.
ד"ר ריצ'רד רסטאק הוא נוירולוג ונוירופסיכיאטר, ומחבר ספרי מדע פופולרי בתחום מדעי המוח. בספרו המאתגר המוח העירום הוא מתאר כיצד חשפו המחקר המדעי והטכנולוגיה החדישה את מסתורי מוחנו ואת הדרך שבה אנחנו חושבים, מרגישים, זוכרים ומתקשרים. עכשיו משתמשים בידע הזה לא רק רופאים ומדענים, אלא גם בעלי עניין אחרים, שיכולים להשפיע כמעט על כל היבט בחיינו.
המוח העירום מציג ומסביר מגמות חברתיות ותרבותיות חדשות, ותמורות כלכליות, צרכניות ופוליטיות בהשפעת חקר המוח וחברת המוח.
הספר גם מברר שאלות מוסריות ומשפטיות שצומחות מתוך עולם זה ומדריך אותנו כיצד לנהל בו את חיינו: איך להימנע מסכנותיו ולהפיק ממנו את מלוא התועלת והרווחה.
רסטאק מתייחס בין השאר לסוגיות הבאות: משווקים ופרסומאים משתמשים בסריקות מוח כדי לגלות את מידת העניין שלנו במוצר, פוליטיקאים משתמשים בדימות מוח כדי לאתר מצביעים ולהשפיע עליהם, מנהלים ומעסיקים נעזרים בבדיקות מוח כבוחן קבלה לעבודה, אנשים בוחרים בני-זוג על-פי תוצאות מבחנים מוחיים.
"ר ריצ'רד רסטאק הוא נוירולוג, נוירופסיכיאטר ופרופסור לנוירולוגיה קלינית במרכז הרפואי של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הוא גם סופרם של ספרי מדע פופולרי בתחום הנוירולוגיה והמוח. ספריו זכו בפרסים והיו לרבי-מכר ביניהם המוח של מוצרט וטייס הקרב שראה אור גם הוא בהוצאת אריה ניר. בקרו
המוח העירום - כיצד משנה התפתחות חברת המוח את חיינו מאת ריצ'רד רסטאק בהוצאת אריה ניר, תרגמה מאנגלית: יהודית ב רלב, עריכה מדעית: צבי עצמון, עיצוב עטיפה: אורנה בן שושן, 224 עמודים.
ב-2007 פורסמה בהארץ כתבה בשם: מיתוס המצוינות במתמטיקה מאת יואב כהן.
