קבלות תדלוק המכונית

החלטתי לתעד את צריכת הדלק של המכונית החדשה. הנה שתי הקבלות הראשונות שיש לי מתדלוק המכונית.

ב-20 באוקטובר 2009 מלאתי 59.565 ליטרים של דלק אשר הספיקו לנסיעה של 602.1 קילומטרים. מתקבל יחס של 10.108 קילומטרים לליטר (9.89 ליטרים למאה קילומטרים).

ב-29 באוקטובר 2009 מלאתי 55.605 ליטרים של דלק אשר הספיקו לנסיעה של 603.7 קילומטרים. מתקבל יחס של 10.857 קילומטרים לליטר. (9.21 ליטרים למאה קילומטרים).

הבחנות:

1. תדלקתי רק לאחר תשעה ימים (לצערי, לא תעדתי את צריכת הדלק עד התדלוק העצמי הראשון שלי, הרי המכונית הגיעה עם מיכל מלא כשרכשתי אותה).
2. התחלתי לנהוג באופן אשר מאפשר צריכת דלק חסכונית יותר.

אני חושב שאם אצליח להתאים את משטר הנהיגה שלי כך שאקבל צריכת דלק ביחס של 12 קילומטרים לליטר (שמונה ושליש ליטרים למאה קילומטרים) זה יהיה יפה, ביחס לסוג המכונית. אחכה ואראה עם הזמן.

המחיר הנקוב, ד"א אמור להיות מחיר המקסימום המותר, כי יש לי הסדר עם תחנת הדלק עם כרטיס תדלוק שלהם, והמחיר המוזל אמור להיות זה שתופס בחיוב הכרטיס... איך זה יוצא שעם הקבלה רשום מחיר אחד ואני מחוייב במחיר אחר, את זה אינני יודע... המחיר לפי משרד האנרגיה הוא 6.19 ש"ח לליטר דלק אוקטן 95. אני צריך לברר את זה בתחנה.

פסיכולוגיה בחינוך 2001 מאת אבנר זיו ונעמי זיו

קראתי בסקרנות רבה את הספר מרחיב הדעת פסיכולוגיה בחינוך 2001 מאת אבנר זיו ונעמי זיו. למדתי רבות.

פרקי הלימוד

מבוא	המבוא מציג את תחום הפסיכולוגיה בכלל ואת התחום המקצועי של הפסיכולוגיה החינוכית בפרט, ומתאר את הנושאים המרכזיים בתחום, שיטות איסוף הידע הנהוגות בו וקהל הצרכנים שלו.
פרק 1	גורמי הנעה: הפרק עוסק בגורמים הפנימיים המשפיעים על הלמידה, כגון מניע ההישג, הסקרנות, הדימוי העצמי וכד', באופן שהם משפיעים על הלמידה, בגורמים להתפתחותם ובדרכים לשינויים.
פרק 2	גורמים הכרתיים: הפרק דן בהשפעתם של גורמים קוגניטיביים על הלמידה. מוצגות בו תאוריות המציגות את התפתחות ההכרה, המשכל, הזיכרון, היצירתיות ועוד, ונדונות בו שאלות יסוד הקשורות לגורמים אלה וליישומיהם בתחום הפסיכולוגיה החינוכית.
פרק 3	גורמים חברתיים: הפרק מציג את מכלול ההיבטים החברתיים של חיי הכיתה, והשפעתם על הלמידה. במסגרת זו מוצגים נושאים כגון: קבוצה ולכידות, נורמות וקונפורמיות, תחרות ושיתוף פעולה.
פרק 4	למידה: בפרק זה מוצגות תאוריות מרכזיות וותיקות בתחום: התאוריות הביהביוריסטיות ויישומיהן בהוראה והתאוריות ההכרתיות-פנומנולוגיות. כמו כן מתוארים בפרק תהליכים מרכזיים שמייעלים את הלמידה בבית הספר כגון: למידת גילוי, העברה ועוד, ומולם גורמים המקשים על הלמידה, כגון ליקויי למידה לסוגיהם.
פרק 5	בית הספר והמורה: פרק זה מתמקד במורה – תפקידיו, הגורמים לבחירתו בהוראה, דרכי ההתמודדות שלו עם בעיות משמעת ואלימות, ושיטות הוראה שונות.

הספר הזה ביחד עם ספרה של עדנה כצנלסון, דיאלוג עם ילדים ויחד עם הספר פסיכולוגיה של הילד והמתבגר מאת שאול סולברג מרחיבים מאוד את אופקיי. אני מנסה להרחיב עוד את הידע גם בלימודיי במכללת בית ברל במסלול להכשרת אקדמאים להוראה (הוראת מתמטיקה לחינוך העל יסודי) וגם בקריאה עצמאית על נושאים אחרים בחינוך מתמטי, הוראה, למידה, חינוך, המוח ועוד.


מומלץ.

עבודות שקיבלתי מסיון

סיון נתנה לי עבודות שהיא הכינה בגן:

ההוכחה והפרדוקס מאת רבקה גולדסטיין

קראתי את ההוכחה והפרדוקס מאת רבקה גולדסטיין. הנושא מרתק: משפטי האי-שלמות של קורט גדל וסקירה של חייו ועבודתו של קורט גדל יחד עם פיקנטריה על אנשים מפורסמים שבאו איתו במגע (למשל, אינשטיין). למעשה, הספר כתוב ביבושת מסויימת וממש ממש היה לי קשה להתרכז ולקלוט את המידע. יש ספרים הרבה יותר מוצלחים בסוגה הספרותית הזאת של תיאור אנשי מדע וחייהם. אחד הטובים ביותר שקראתי היה האיש שאהב רק מספרים מאת פול הופמן.

הסיפור של גדל מרתק (ולא בגלל האופן שבו המחברת מספרת אותו, לצערי) והפרסומים שלו הכו בתדהמה את הקהילייה המדעית בכלל ואת אנשי המתמטיקה בפרט. זה היה גדול. נהנתי לקרוא את הזעזועים שגרמו המשפטים של גדל בספרים רבים שנושאם הוא הסטוריה של המתמטיקה והציגו יפה ובאופן מעניין את זה הופמן בספרו על ארדש, רון אהרוני בספרו על מתמטיקה שירה ויופי ובספרים אחרים. הנה כמה קישורים על ספרו הנהדר של אהרוני: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3496492,00.html וגם זה http://www.poetryplace.org/monthpoet2-may08.html.

אולי לי בתקופה הזאת קשה יותר לקרוא ואני מתייחס לכתיבה של המחברת ככתיבה מסורבלת.. ואולי זה לא רק אני. אבל המידע שבספר חשוב ומעניין (רק חבל שהוא מוצג כל כך יבש...).

• יקי מנשנפרוינד בהארץ על הספר
• טל כהן על הספר (ועל עוד כמה ספרים, מוצלחים יותר, לטעמי)
• הצופה על הספר
• 
  

מזוודה על השלג מאת אולה גרויסמן

קראתי בהנאה את ספרה של אולה גרויסמן, מזוודה על השלג. בבחירת השם לספר השתתפו גם קהילות הקוראים של ידיעות ספרים אשר קיבלו את הספר בגרסה שלפני הדפוס, הגרסה האלקטרונית. היה משהו מרגש מאוד לקבל ספר לפני עריכה סופית ולפני הגהה סופית ולפני הבחירה בשם. בעמוד הראשון ממש לאחר הכריכה הפנימית של הספר הלבן (נו... גם כריכה עדיין אין הוחתם העותק שקיבלתי בחותמות מרשימות: "עותק לפני הגהה" ו-"לשימוש פנימי בלבד". השימוש הפנימי הזכיר לי תרופות ואת הכיתוב על הוראות השימוש: "לשימוש חיצוני בלבד" למשחות וכדומה... :-)

הספר מדבר על תהליך מילוי החללים והשחזור של תקופות ושל הסטוריה משפחתית שחסרה לאישה צעירה שעלתה ביחד עם הוריה מרוסיה לארץ. בארץ לא היה מקובל במשפחה להעלות זכרונות על רוסיה ולא על המשפחה ולא על הידידים ולא על מה שהיה שם. למעשה המשפחה מחקה ביד גסה (נו... זאת האם שלה שעשתה זאת האב דווקא ניסה למחות אך וויתר) כל זכר.

האשה הצעירה טסה לרוסיה כדי לסדר עניין משפחתי, קבלת האפר של סבה ולברר נושאים של ירושה. למעשה, היא חשפה את ילדותה הנשכחת, חשפה פרטים על הילדות ועל סיפור החיים של סבתה ושל אמה ושל המשפחה והידידים בתקופה ההיא ושל רוסיה בכלל מאז ועד היום.

נהנתי לקרוא בספר.
היו לא מעד אי-דיוקים ובעיות תחביר וכתיב, אבל כשלוקחים בחשבון את נושא הגרה שלפני הגהה הכל נסלח וברור. אני סבור שיתקנו את הכול (ובמיוחד שהקוראים בקהילות הראו והסבירו יפה את הבעיות והציעו פתרונות).

היו גם דיונים על הספר בפורומים.

השמות שאני הצעתי לספר היו:

• בלאט [הכוונה לקללה ברוסית...] -- ועל זה הגיבו "דיוויד...?" :-)
• תיקון -- ועל זה הגיבו "ישר יחשבו על קברי צדיקים..." :-)
  
• היומן האדום של סבתא
• זכרונות קפואים
• כיסונים לא מעוכלים בשלג [וזה השם החביב עלי ביותר מכל אלה שהצעתי ומי שיקרה בספר יבין גם מדוע הוא משעשע ומדוע הוא גם מתאים ומעורר מחשבה, עוד מעבר לסקרנות מהשם יוצא הדופן כשלעצמו]

הנה מה שכתבתי על הספר לאחר שטיילור מידיעות ספרים הכריזה על השם שנבחר ועל הכריכה:

 התרגיל היה נחמד   ShlomoYona    


נהנתי לראות את הדינמיקה של המרוץ להצעות השם.
אהבתי את ההסברים לשמות.
נהנתי מאוד מהביקורות הנוקבות של איווה (בעיקר) וגם של מעט מהאחרי. התרשמתי מאוד מהתגובות השקולות והמנומסות שלך טיילור. בכלל, הפורום הזה בשבילו הוא בית ספר מסוג מסויים ואני מאוד נהנה לקרוא כאן.

לא משנה לי כל כך שמו של הספר וגם לא הכריכה. אני הייתי מעדיף שם אחר וכריכה אחרת אבל כמוני בוודאי גם רבים אחרים בפורום יעידו כי לא ספ לספר ולא כריכה הם מה שגורם להם לקרוא בספרים והרי אנו קוראים בשמחה ובעניין רב את הספרים ש*את* בוחרת בעבורינו וגם כאלה שהם עדיין חסרי שם וחסרי כריכה. נו... אז כנראה זה לא חשוב כל כך לאנשים שבפורום הזה, אולי רק בשביל הפלפול, הדיון והויכוח שבעניין.

הספר היה נעים לקריאה ועורר אצלי שאלות לא מעטות וגרם לי גם לפשפש בעבר, בילדות ולשאול את ההורים ואת הסבתא שנותרה שאלות שונות ומשונות ולדחוף את האף עם שאלות שבשנים עברו לא הייתי מעז לשאול ונדהמתי מהפתיחות ומהרצון הרב לספר סיפורים ומטעמים. אז בשבילי הספר הזה היה בונוס רציני וקטליזטור מוצלח כדי לנער אבק מעל זכרונות משפחתיים שלי ולקבל הצצה נדיזה ואוליחד פעמית על ארועים פיקנטיים ודרמות ממש במשפחתי שלי. הידד!!

אני כבר מצפה ומחכה לספרים של נובמבר.

ברוכה השבה טיילור.



שלמה יונה

עמוס גורן על לשון ועל הגיון

עמוס גורן על לשון ועל הגיון

דילמת השפע מאת מייקל פולאן

קראתי את ספרו של מייקל פולאן, דילמת השפע. הספר נוגע בנושא חשוב מאוד: האוכל שאותו אנו צורכים, אופן גידולו, אופן איסופו, אופן עיבודו ואיך אלה משפיעים עלינו. הוא גם דן בפילוסופיה של צריכת מזון מן החי. עוד הוא נוגע במשמעויות של מזון להגדרותיו השונות: מתועש, מעובד, אורגני, חופשי, בר-קיימא וכיוצא באלה.

ספר מעניין ביותר.

על הספר בישראבלוג
על הספר בעל השולחן בלוגים
אביה שטוייר על הספר בהארץ




אחת התובנות המפתיעות בספר (טוב, לא מפתיעות אחרי שקוראים ומבינים כיצד הגיע אל המסקנה) היא שייתכן שחשוב יותר לדעת מה אוכלת החיה שאנו אוכלים יותר מאשר מהי החיה עצמה שאנו אוכלים. הוא טוען שאם אנו מעדיפים לצרוך דגי סלמון בגלל אומגה-3 תחת לצרוך בקר, יש סיכוי טוב שבקר שניזון כראוי מעשב ולא מתירס ומסויה (ומתוצריהם) יהיה בריא יותר למאכל מאשר דג סלמון שניזון מתירס ומסויה (ומתוצריהם).

היה מרתק ללמוד על תהליכים בירוקרטיים ופוליטיים שדוחקים גידול מזון שפוי ובר קיימא לטובת תהליכים ש"עושים שוק".

היה מרתק גם להבין כיצד פועלים חקלאים אורגניים, חקלאים אורגניים מתועשים וחקלאים שדוגלים בחקלאות בת-קיימא.

דווקא החלק על הצייד והליקוט שחותם את הספר פחות דיבר אליי ופחות עניין אותי באופן אישי.

באמת מפתיע עד כמה אנו בורים ביחס למזון שאנו צורכים ולהשפעה שלו עלינו (ולהשפעות הסביבתיות של גידולו, עיבודו והפצתו).

מומלץ!!

ציורים שציירה לי סיון

בין הציורים החדשים שקיבלתי מסיון יש מפרשיות בים ויש גם את אבא (אותי!) מכסח את הדשא בחצר הבית

אביב צייר לי ציור שבו הוא מבטא את הרגשתו אילו היה מקבל מחשב

אביב צייר לי ציור שבו הוא מבטא את הרגשתו אילו היה מקבל מחשב

 

ציורים שקיבלתי מניר

ניר ביקש לקבל ממני כסף וזה היה פתח לשיחה מעניינת מאוד:

ניר: אבא, תן לי כסף!
אבא: אתה מבקש כסף?
ניר: כן! אני רוצה שתתן לי כסף.
אבא: כסף מקבלים באחת מהאפשרויות הבאות: ירושה, עבודה, נדבה, גניבה, הלוואה או גניבה. סתם כך לא תקבל כסף. מה האופן שבו אתה בוחר לקבל את הכסף שאתה מבקש?
ניר: אני רוצה לעבוד.
אבא: בחירה מצויינת!
ניר: נו, אז תן לי כבר כסף
אבא: ניר, אתה צריך לעבוד תמורתו.
ניר: אני אומר לך שהעבודה שלי זה שתתן לי כסף...
אבא: אתה יכול לקבל כסף בתמורה לעבודה. קבלת הכסף היא התוצאה. העבודה שלך היא זאת שתמורתה תקבל את הכסף.
ניר: אז מה אני יכול לעשות?
אבא: אולי יש דברים שאתה יודע לעשות או יודע להכין ואני יכול לרצות לקנות ממך?
ניר: ציור! אני אצייר לך  ציור!
אבא: זה רעיון מוצלח. אז אם תצייר לי ציור והציור יהיה יפה ואוהב אותו, אני אבקש לקנות אותו ממך. ואז אני אקבל את הציור ואתה תקבל כסף תמורתו.

ניר רץ לצייר לי ציור יפה. הוא אפילו הוסיף שרבוטים (קווים בצורת שיני מסור) שכל אחד מהם הוא כתיבה שלו של שם של אחד מבני המשפחה. מה שהיה מרתק הוא שהוא משך את הקו ארוך יותר או קצר יותר לפי אורך השם שרצה לכתוב לפי השמיעה.

הכול משנה מאת רון קורי

קראתי את הספר הכול משַנֶה מאת רון קורי שקיבלתי בחבילת הספרים של אוקטובר מידיעות ספרים. הספר ריתק אותי ונהנתי ממנו מאוד. מצאתי הרבה בהתרגשות שליוותה אותי במהלך הקריאה ובמחשבות שליוו אותי תוך כדי הקריאה ומאז שסיימתי לקרוא בספר, הרבה במשותף עם ספר עם גיבור גאון אחר שאת חייו ואת חיי משפחתו מלווים ויש לו חלק בהצלת העולם, אני מתכוון ל-המשחק של אנדר מאת אורסון סקוט קארד.

הספר מתורגם מאנגלית בתרגום טוב מאוד לטעמי ע"י דנה אלעזר-הלוי. במקור הספר נקרא Everything Matters.

הנה מה שכתבתי על אודות חוויית הקריאה שלי בספר בפורום הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים:

הכול משנה (הורסן!!) שלמה יונה






השילוב הזה של דיון בקורותיה של משפחה קטנה עם ילדים כולל הבעיות הנפוצות (באמת או נפוצות בסיפורים ובסרטים) בהתאם (יריבות בין אחים, אלימות במשפחה,בני משפחה חולים בנפשם או בגופם, אלכוהוליזם, חשיפה לסמים, עצירות רגשית, חרטות, התבגרות.... ועוד...) יחד עם העובדה שהילדים במשפחה הזאת הם יוצאי דופן: ג´ון ג´וניור הגאון, גיבור הספר ואחיו הגדול רודני שהיה עילוי ואליל בכדור-בסיס -- היה מרתק בפני עצמו, וכשמוסיפים לזה את הקול ששומע ג´וניור ומלווה את הספר בפרשנויות ובתחזיות ויחד עם הידע על "מחריב העולמות" הפך את הספר למיוחד והוסיף לו קורטוב של תבלין שגרם לנושא שגרתי לכאורה לרומן או לסאגה משפחתית להפוך לסדנה בפילוסופיה מעשית. נהנתי כשגיליתי שבנקודת תפנית נוסף לתבשיל המתובל עוד מרכיב שטלטל את ההבנה של המציאות הייחודית והמעניינת שנפרשת בספר -- היכולת לבחור בעולם מקביל וברגע מסויים בו -- היכולת לבחור מה לשנות בעולם, או באחרים או בעצמך.



לא פחות מעניינת ומרתקת עבורי היתה הבחירה עצמה של ג´וניור והאופן שבו בנחישות חיי הוא את חייו לאחר הבחירה.



הדימויים בספר עבדו עליי.

המשלים בספר הצליחו איתי.

העקשנות על גווניה והאופן שבו היא מתבטאת בדמויות השונות (האם, האב, ג´וניור, איימי, אבל לא רק, יש גם את הבוס של ג´ון האב לאחר הזכייה ומקרים נוספים), הדבקות במטרה (בין אם היא הרס עצמי שמתבטא גם הוא בדרכים שונות בדמויות השונות, או ריפוי האב ממחלת הסרטן... כולן זכו בספר לטיפול ולפירוט מרגשים בעיניי, ודווקא הנחישות למצוא פתרון להציל חלק מהאנושות ולהשיגו -- דווקא פה לא נאמר הרבה ולא נכתב הרבה כאילו לרמוז שזה היה דבר של מה בכך בשביל ג´וניור ואף על פי שהוא מצא רגע להכיר בחשיבות ובגדולה של מעשיו ושל תרומתו, זה לא מה שהביא לו שינוי ולא הביא לו מזור ואת ההקהלה שביקש לעצמו).



ההבנה שהאהבה והיכולת להיות אהוב ומקובל ולחוש בטוח בזוגיות שלו וכמובן כל קורותיו בחיים הראשונים שלו שנחשפנו אליהם עוד מהיותו עובר ברחם אמו באים לידי ביטוי חריף בחיים החדשים שלו עד לסופם (וסוף העולם) -- הסוף שבאופן מפתיע מוצג בעבורו כמשחרר, כנקודת שיא של אהבה והשלמה גדולה וקבלת העובדות באהבה. המפתיע והמקורי פה שהקבלה באהבה של סוף חייו, חיי אהוביו, וכמעט כל החי והצומח בעולם במוות אלים אינה בגלל נטיות לאובדנות ומיאוס בחיים או של זילות בחיים ותחושות כבדות ששום דבר בחיים לא משנה כי הקץ יגיע בוודאות (רגשות שמשלו בחייו הראשונים) -- הפעם ההשלמה באהבה עם הקץ באה מתוך הכרה שהכול מסתיים כשאהוביו לצידו, חבוקים עמו במיטתו כשהם הגיעו מיוזמתם כדי לחוש בקרבתו -- הוא לא התנכר לרגשות ולא הצטער על כול הטוב שהביא במו ידיו לעולם (וגם באמצעות ביתו הגאונה) בחייו החדשים -- הוא הגשים את אחד מההבנות שהאב ג´ון התוודה (אמנם בינו לבין עצמו -- שזה בינו לבין הקוראים של הספר) -- שיש להכיר בעובדות ובמציאות ולשאת באחריות בבחירות שעושים בחיים ולא להשחית זמן בחרטות ובדיונים על הדברים שלא היו בעבר ועל הדברים שלא יהיו בעתיד בעקבות ההחלטה) -- ולהשלים עמם ולקבלם ולמצוא את הטוב והנעים ואת המיוחד והיפה בכל דבר שקורה, כי הכול משנה.



האופן שבו הסיפור מתרחש, המנייה לאחור של הקטעים בספר (אהבתי את הרעיון לתקן מחדש את הספירה לאחור לאחר הבחירה בעולם המקביל), הסבב בין נקודות המבט השונות על המציאות (פעם "הקול" שעבורינו הקוראים דובר בלשון רבים ולא בלשון יחיד, פעם ג´וניור, פעם איימי, פעם האם, פעם האב, פעם רודני ומתחלפים שוב ושוב...), הסיפורים עצמם, המיזוג של סיפור שיכול בהחלט להיות סיפור אמיתי יחד עם הקרבה לחיים של אליל ספורט יחד עם השלכות של גאונות, דיונים על רעות-חולות בחברה כמו אלימות, התמכרויות, אך גם מחלות או של יחסים בין אנשים -- כל אלה ביחד עם הקורטוב העל-טבעי והבדיוני -- יצרו כר פורה להביא את הקוראים להכרה בפרטים הקטנים ובחשיבותם -- להבנה שהתמסרות לאובדנות ולבריחה או כניעה להם היא בזבוז ושיש אפשרות להשפיע ולשנות גם כשברור שהסוף בוא יבוא, ואפילו כשברור מתי וכיצד הוא יבוא -- הסוף הטוב של הספר הוא כזה אולי בגלל ההכרה שהסוף הוא בלתי נמנע אבל האופן שבו הוא יתקבל והתוכן שניצוק בחיינו ובחיי אחרים עד לבואו של הסוף הוא בידינו ולכן יש לנו שליטה.



מוזר אבל יש עוד רובד שחשבתי עליו לאחר סיום הקריאה בספר והוא שלכאורה לכול הדברים המשמעותיים שקרו בחיים השניים של ג´וניור לא יהיה תיעוד ולא יהיה המשך אבל משום שמלכתחילה צפינו בחייו מהצד כקוראים ומשום ששותפנו אפילו בקול (או בקולות) שמלווים אותו -- יש את הקוראים שחייו ומשמעותם ישארו בזכרונם.



נהנתי מאוד מהספר הזה.

ספר אחר שהותיר בי רגשות דומים והתלהבות דומה מהקריאה בו היה המשחק של אנדר.





שלמה יונה

אני ממליץ מאוד על הספר. ספר זה מעורר מחשבות והוא בשבילי מהסוג הנדיר שנשאר איתי ומשאיר בי חותם. אהבתי!

הרשמה לתוכנית להכשרת אקדמאים באתר משרד החינוך

החוויה למלא את טפסי ההרשמה לתוכנית  של משרד החינוך להכשרת אקדמאים להוראה מביכה, בלשון המעטה.
ראשית, הטפסים באתר לא עובדים אלא בדפדפן Internet Explorer מה שמחייב את הפונים שיהיה אצלם דפדפן זה שפועל במערכת הפעלה חלונות שהיא אינה חינם. למי שעובד בדפדפנים אחרים או במערכות הפעלה אחרות אין אפשרות למלא את הטפסים הללו. מצב זה מתמיהה. האם משרד החינוך מקדם מכירות של מיקרוסופט?!

בחלק שממלאים הסטוריית עבודה, לא ניתנת אפשרות לסמן שעדיין עובדים באותו מקום העבודה ולכן מניין השנים לוותק באותו מקום עבודה לא נספר כלל גם אם עד היום הוא 10 שנים!! ז"א שמי שעובד כבר עשר שנים באותו המקום צריך או להשאר עם וותק שנצבר לו קודם לכן במקום עבודה אחר או שהוא נאלץ למלא בטופס שהוא סיים את עבודתו (גם אם זה לא קרה). יש אפשרות שלישית והיא למלא תאריך סיום עבודה בעתיד, שזה בעצמו גם מתמיהה.

עוד מעניין שהתאריכון שבאמצעותו ממלאים את תאריכי התחלת וסיום לימודים ועבודה מאפשר להכניס תאריכים בעבר הרחוק מידיי ובעתיד הרחוק מידיי.

השיא מבחינתי היה ביום התהליך שבו הטופס מציג את אשר מולא ובתחתית רשום ברצוני להרשם למסלול הכשרה למורי אנגלית (זה נשאר להם כנראה מהשנה שעברה).

כמה חובבני! כמה לא רציני!! בושה! והכול מכספי המיסים שלנו.

לגעת באמת מאת אירית לויתן עירית מלמד ומיכל פרוכטר

קראתי את לגעת באמת מאת אירית לויתן עירית מלמד ומיכל פרוכטר ולא הבנתי מה למדתי. הספר לטעמי הוא חיבור וסיכום שטחי ולא ממצה בנושא הגישור בכלל ובעיקר בתחום שלכאורה הוא אמור להתמקד בו, הגישור ככלי לפתרון ולהתרת עימותים בבית הספר. לטעמי הספר כתוב בשפה ובעריכה חובבניים והערך המוסף שלו מעבר לאותו סיכום שטחי לא ברור. חבל על זמן הקריאה וחבל על הכסף.

קניתי ספרים במבצע של הוצאת הספרים עם עובד

ביקרתי אתמול במחסנים של הוצאת הספרים עם עובד לאור המבצע שלהם.
קניתי את הספרים הבאים:

• גלגולי לשון מאת גיא דויטשר
• הכוכבים המקררים מאת הנריק סוונסמרק ונייג`ל קולדר
• אין שניים דומים מאת ריץ` האריס, ג`ודית
• המאבק על המים במזרח התיכון מאת ארנון סופר
• המוח הרגשי מאת ג`וזף לדו
• אור וקול  מאת יצחק צילג

למד את עצמך כיצד ללמוד מאת פול אוליבר

שאלתי מספריית כפר יונה את למד את עצמך כיצד ללמוד מאת פול אוליבר וקראתי בו. הספר מוצלח מאוד לטעמי. התרגום  של איילה יפתח מהמקור באנגלית, Teach Yourself How To Study, בסדר אבל לא יותר מזה. התרגום השטחי והלא מוקפד לעיתים מאפיין מאוד את הסוגה הזאת של הספרים המתורגמים שרואים אור בעברית.

הספר נוגע בדברים מהותיים ללומד העצמאי וללומד בקורס או במוסד אקדמי. המחבר אינו מסתפק בהצעת אסטרטגיות למידה אלא דן בנושאים של מוטיבציה, זכרון, ארגון וסדר, אחסון, שליפה, ניהול זמן, חשיבות ובנייה של רשת חברתית, תקשורת עם המוסדות ועם המרצים ועוד ועוד. הופתעתי לטובה כאשר ראיתי את ההמלצות לחיפושים בבליוגרפיים ולמציאת מקורות נוספים ואפילו טובים מאלה שמוצעים ע"י המרצים.

שמחתי לקרוא בספר עצות רבות וטובות שאני מצאתי וסיגלתי לעצמי במהלך השנים והלימודים השונים. עוד לא יצא לי למצוא אוסף כזה של עצות מועילות ודיונים מועילים לנושא פרט אולי למה שמצאתי בספר דומה בנושא אבל לקהל יעד מעט שונה, איך תעזור לילדך להצליח בבית הספר מאת דיוויד לואיס.

ספר מוצלח. לו היה נכתב ספר דומה בזיקה ובהתאמה למציאות הלימודים בישראל והיה נותן עצות כאלה ובנוסף מדריך על ההבדלים ונותן מידע על הבירוקרטיות ועל המנגנונים השונים בארץ ומה טוב ומה טוב פחות בכל תחום ולכל מטרה, אני חושב שהוא היה הופך במהירות לרב-מכר מקומי. הצרה היא שרב-מכר בארץ לא יפרנס את מי שיצטרך לטרוח ויכתוב ספר טוב שכזה.

מומלץ, אף על פי שהספר ישן יחסית ושהמציאות שמדוברת היא של לומדים אמריקנים ולא ישראליים.

מורה ברגע מאת ספנסר ג'ונסון וקונסטנס ג'ונסון

מצאתי בספרייה בכפר יונה את הספר מורה ברגע מאת ספנסר ג'ונסון וקונסטנס ג'ונסון. הספר קצרצר, כ-100 עמודים, חלקם בגופן ענקי. זהו ספר הדרכה שנותן מתכונים פשוטים כיצד להביא לתודעתנו את ייעדנו, כיצד לעודד את עצמנו וכיצד לתקן את עצמנו. נדמה לי שאכן המודעות והמעקב הם לב לבו של התרגיל.

הספר ראה אור בהוצאת מודן ותורגם (תרגום בינוני מאוד, לטעמי) ע"י טלי נתיב-עירוני. במקור הספר נקרא The One Minute Teacher: How to Teach Others to Teach Themselves.

בשתי מילים: חשיבה חיובית.
במשפט: הצבת מטרות, שבחים עצמיים, ביקורת ותיקון עצמי וכל זאת תוך כדי התבוננות עצמית די להנות מתחושות טובות על השגים ולהרגיש תחושות רעות על סטייה מהיעדים.

מדובר בתכנית בת שלושה שלבים שההצעה היא להקדיש לכל אחד מהשלבים רגע ביום, מספר פעמים ביום. השילוש הקדוש הוא:

• קביעת ידעים ברגע
• שבחים ברגע
• תיקון ברגע

אני מצטט את הסיכום לכל אחד מהשלבים מהספר:

קביעת יעדים ברגע:
אני מלמד את עצמי מה שאני רוצה ללמוד כאשר:

1. אני מקדיש את הזמן לחשוב בשקט על מה שאני באמת רוצה ללמד את עצמי. ואז אני מחליט מה הם היעדים
2. אני רושם את היעדים בגוף ראשון, בזמן הווה, כאילו אני כבר משיג את היעדים
3. אני רושם את היעדים בקצרה, כדי שאוכל לקרוא אותם לעיתים תכופות וברגע אחד בלבד
4. אני מדייק כשאני רושם את היעדים. אני קובע תאריך להשגת היעד
5. אני משתמש במילים של תחושה טובה. בכל פעם שאני קורא את היעד שרשמתי, אני מדמיין כמה טוב אני מרגיש
6. אני מקדיש דקה אחת, מספר פעמים ביום, כדי לעצור ולהביט ביעדים ולבחון את התנהגותי -- ואז אני רואה אם התנהגותי תואמת את היעדים

שבחים ברגע:

1. אני משבח את עצמי מייד
2. ברגע שאני עושה משהו כהלכה, אני אומר לעצמי במפורש מה עשיתי כהלכה, או בערך כהלכה
3. אני אומר לעצמי כמה טוב אני מרגיש לגבי מה שעשיתי כהלכה. אני מפסיק לשניות אחדות כדי להרגיש באמת את הצלחתי
4. אני מזכיר לעצמי שאני באמת אדם טוב
5. אני מעודד את עצמי להמשיך באותה התנהגות טובה מפני שאני רוצה להרגיש טוב שוב בזמן הקרוב -- לגבי התנהגותי ולגבי עצמי

תיקון ברגע:

התיקון-ברגע פועל היטב בשבילי כאשר:

במחצית הראשונה של הרגע:

1. אני רואה במהירות האפשרית שהתנהגותי איננה תואמת את יעדי
2. אני אומר לעצמי במפורש מה עשיתי שלא כשורה -- מה מונע בעדי מללמד את עצמי את מה שאני רוצה ללמוד
3. אני שותק במשך שניות אחדות  כדי להרגיש בשקט את החמצתי. ככל שתחושת אי הנוחות שלי גדולה יותר כך אני רוצה יותר לתקן

במחצית השנייה של הרגע:

1. אני מזכיר לעצמי שהתנהגותי איננה טובה עכשיו, אבל אני טוב. אני מכוון מחדש את התנהגותי ומרגיש טוב לגבי עצמי. אינני מגן על התנהגותי. אפילו בפני עצמי
2. אני מלמד את עצמי את מה שאני רוצה ללמוד. אני משנה את התנהגותי ומתקן

הנה, קישור לסיכום הדברים באנגלית וכמה פעילויות בנושא.

רעיון נחמד ולא מזיק. ספר קליל.

סיגל מאת אסף שור

קיבלתי בחבילה האחרונה מידיעות ספרים גם את סיגל מאת אסף שור. ספרון קצרצר (פחות ממאה ושמונים עמודים), כתוב באופן זורם, בשפה יום-יומית מצד אחד אבל בעברית יפה מצד אחר. המחבר בן גילי (יליד 1976) והזדהיתי עם סגנון הכתיבה בספר וסגנון הדיבור של הדמויות. אהבתי את המצבים ואת הדמויות. לא אהבתי את הכתיבה מנקודת מבטו של האב הזקן של סיגל בהערות שוליים בסוף הפרקים. זה לא נוח לקריאה וזה לא ברור למה מה שכתוב עליו נדחק להערות שוליים ולא מקבל מקום מכובד כמו שאר הסיפורים מנקודות מבטן של הדמויות השונות. אולי זה נסיון לגמד גם בטיפוגרפיה את החשיבות ולהעצים את העליבות של מצבו ואת כמה שמעדיפים שלא לחשוב עליו (על הזקנה ועל המוות המתקרב וזה שבא) אולי -- אבל עדיין לא מוצלח לדעתי. יש בוודאי תרגילים אחרים בטיפוגרפיה שהיו משיגים אפקט דומה בלי להוציא לקוראים את העיניים ובלי לגרום לתהיות בשתי הפעמים הראשונות איך זה שהערת השוליים בכלל קשורה לטקסט שהיא מקושרת אליו.

ריחמתי על הדמויות בספר. ריחמתי על סיגל, שהכל מושלם לכאורה. ריחמתי על בנה שרצה להיות עץ והיא תמרנה את כל המערכת שהוא יהיה הסנאי. הוא הראה לה מזה זה אח"כ... היא כעסה... ריחמתי על נעמה והיה מעניין ויפה לראות שהמחבר העז לקחת את הפחד ואת החרדה של נעמה למקום של נקמה מרושעת של סילוק האיום, מר אלקלעי, ראובן, אביו של איתמר, לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה. ריחמתי על אביגדור. ריחמתי גם על אלקלעי.

המחבר הביא דמויות שרבים מאיתנו, בוודאי שאני, אשתי והחברה שלנו, בני גילנו, מכירים כל אחד מהסביבה שלו:
הכלבה מהעבודה, הפחדנית המסוכנת, השכן המעצבן שכל הזמן מרעישים לו והוא עויין לדיירים שלא הולכים לפי דרכו ולפי ערכיו, היחסים אמא-בת, הזקנה והמוות, הדינמיקה של ילדים ועבודה וגן/שמרטפית... ועוד ועוד -- זה דיבר אליי.

לא הבנתי את הקטע של הכריכה... באמת שלא הבנתי.

בכתיבה שלו המחבר מביא סגנון כזה של חזרות קצרות על חלקי משפט או חלקי רעיון, לי זה הזכיר גמגום בסגנון נ-נח-נחמן מאומן... :-)

אהבתי גם את הסיפור של אביגדור (הסיפור שכתב, שיצא כמו משל או כמו סיפור לילדים במקום הרומן הגדול שהתאווה לכתוב עם פיטוריו), שגם חתם את הספר.

אהבתי את הקטע של הבניין שנעמה חוזרת לגור בו יש בו עדיין את המשפחה של האב של מי שהוא הבוס שלה בעבודה וחבר ילדות, איתמר. ברגע שאומרים לי "הבניין" או "השכונה" זה מוסיף לי להקשר מטען רגשי וזכרונות ומשמעויות רבות, וזה עבד עליי יפה בספר הזה.

נהנתי מהרמיזה (או אולי זה רק בעיניי כך) שהמשרד הוא מגרש המשחקים שבא להחליף את זה שהיה בבניין של נעמה ושל איתמר, אלא שנעמה כבר לא שחקנית מרכזית ומשתתפת אלא סיגל הדומיננטית ונותנת את הטון למורת רוחה של נעמה. נעמה ואיתמר הכירו בבניין עוד כשהיו ילדים. נעמה הולכת לעבודה "בתחפושת של העבודה" כמו שהסבירה לרן השכן. גם סיגל מתחפשת בעבודה, והיא אינה בדיוק אותה הדמות בבית כי שם היא משחקת בתפקיד אחר. אולי אני צריך לפתח עוד את הרעיון הזה של חצר משחקים או של מקום עבודה כחצר משחקים.

נהנתי מהספר. גמעתי אותו במהירות. הוא פשוט, הוא קליל והוא מעורר מחשבה. הוא לא סגור, ולא שלם אבל עורר אצלי הרבה מאוד מחשבות וגם זכרונות. נגע בי. יפה. אהבתי.

צופן הפרעונים מאת ויל אדמס

קיבלתי את צופן הפרעונים מאת ויל אדמס מידיעות ספרים. קראתי בו ונהנתי.הספר בשבילי היה חוויה מהסוג של המומיה ושל אינדיאנה ג'ונס, שכבר זכו להפקות הוליוודיות והפכו לשוברי קופות. מעניין לראות באתר של המחבר הפניות לתרגומים של ספריו בשפות שונות. בעברית הוא מציין שהספר ראה אור בהוצאת משכל אבל הכריכה שם נראית שונה מזאת של העותק שקיבלתי אני.

הספר מערבב הרפתקות עם עובדות הסטוריות ושמות מקומות וציטטות מכתבים עתיקים וגם לא מעת פולקלור ואגדה יחד עם בדייה והכול, למי שמוכן להתמסר ולא להתעמק בדיוקים, מאוד משכנע ואמין באופן מספק לצורך האווירה המיוחדת של הספר.

הספר בוחן ידידות ונאמנות: השריג המרכזי הוא הקשר בין נוקס לבין גייל, אבל יש גם לא מעט מבחנים של חברות ושל נאמנות בין מכריו השונים של נוקס לבינו -- ובל נשכח את צאן עבדיו, סליחה, תלמידיו של המטיף פיטרסון שהיה האיש הרע בסיפור, ואת הקבלן המבצע שלו, גריפין -- גם אצל גריפין יש בסוף תהליך של זיכוך כשהוא עושה את "הדבר הנכון" ודואג לתלמידים במקום לעצמו, לאחר שלמד שיעור בנאמנות לערכים מקלייר. כמובן יש גם מתח של סיפור אהבה חבוי, קנאה, תאבת בצע, קנאות דתית, אלימות, מכות, מרדפים, אוצרות וכל מה שיש לסוגה הזאת להציע במיטבה.

המעברים בכל פרק בין כמה סצינות בכמה מקומות וההתרחשויות במקביל היו מוצלחים בעיני ולא פגמו ברציפות אלא אפילו הוסיפו עניין.

ההתעסקות במקורות המשוערים של בני ישראל, של האיסיים ושל סמלים מרכזיים בתרבות היהודית, כמו משה, מכות מצרים ויציאת מצרים הוסיפה לי באופן אישי עניין רב ושעשוע לא מבוטל במהלך הקריאה. מעניינת אותי הבחירה של ההוצאה או של המתרגם בשם לתרגום בעברית של הספר. השם במקור, The Exodus Quest מרמז ומזכיר את יציאת מזרים ואילו בעברית הלכו על מילות מפתח שמוכרות "צופן" ו-"פרעונים". אני מוכרח להודות ששם שמזכיר את משה או את יציאת מצרים היה מושך פחות לאין שיעור מאשר השם הנוכחי שבחרו. היה מזל בבחירת השם העברי עם השם של הספר הקודם של המחבר ששם הופיעה המילה צופן (cipher) וככה יצא להם גם שם לספר החדש שמרמז על הספר הקודם וגם שם שמוכר. כל הכבוד.

בעמוד 22 היה לי מוזר מאוד ולא אמין שיש כתם גריז או לכלוך מגריז למי שמפרק ומרכיב מחשב. נו באמת... ממתי יש גריז ברכיבים של מחשב?!

בעמוד 28 יש את התיוג  על ספרים כמו זה של סטאפורד שהם "... ספרי הסטוריה פופוליסטית מהסוג הנתעב; ספקולציות פרועות, שנתמכו בראיות הסטוריות שנבחרו באופן סלקטיבי להחריד; קונספירציות בכל פינה, אגודות סתרים, אוצרות אבודים הממתינים מתחת לכל תל, ואף לא אזכור קלוש של דעות סותרות אלא אפ כן אפשר להלעיג עליהן ולשלול אותן בבוז." -- אני חושב שהחלק הזה נכתב בהומור עצמי רב מאוד ובקריצה חזקה לקורא, כי הפסקה הזאת מתארת היטב את הסוגה הזאת בכלל וגם את הספר הזה (לא זה שמסופר עליו, לא זה של סטאפורד בסיפור, אלא הספר "צופן הפרעונים"). איזה בידור!

בעמוד 36 יש את המילה "משיי" במשפט "גבר גבוה, ייצוגי ומרשים למראה, שערו גזוז, ציפורניו מטופחות ושפמו משיי." ולא הבנתי מה זה משיי. האם הכוונה לנסות ולגזור שם תואר משם העצם משי, כך שיהיה כאילו לשפם יש מראה או תחושה כמו של משי?
 בעמוד 101 יש דיון מפתיע, בשבילי, בזילות השימוש במילה אהבה ובברכות אהבה בימינו: "... אהבה, דניאל! הוא קימט את מצחו בחוסר שביעות רצון, החליף אהבה בהמון אהבה ולאחר מכן בכל האהבה, ובסוף כתב כל אהבתי. שום צירוף לא נראה לו מתאים. כולם מנופפים באהבתם בימינו. המילה איבדה מערכה עד כדי חוסר משמעות. הוא הרגיש מגוחך. זה בפירוש לא היה הזמן להתחבט בדברים כאלה. ובכל זאת הוא התחבט.". ההדגשות במקור.

בכלל, בספר יש פה ושם הדגשות של הגופנים, ולא תמיד ברור לי מדוע פתאום החליטו להדגיש דווקא מילים כאלה ולא אחרות. בקטע האחרון דוקא אני מבין וזה מקל על הקריאה אבל בקטעים אחרים בספר זה די לא ברור לי.

הצחיק אותי (אבל לא בזלזול, אני דווקא מאוד נהנתי מהבחירה הזאת) התרגום המליצי לתחת, אחוריים, ישבן, עכוז. המתרגם, אסף כהן, בחר להשתמש בצירוף "השתופף על עגבותיו" למשל בעמודים 113 ו-214 במקום לכתוב השתופף או במקום לכתוב ישב שפוף. יפה!

בעמוד 127 לא הבנתי את פירוש המשפט "מארה על ראשו של פארוק!".

מעמוד 239 ואילך יש שימוש במילה תורות כדי לציין חילופים לפי התור. זה מעצבן מאוד. תורות זאת צורת הרבים של תורה ואילו תורים היא צורת הרבים של תור. בדקתי בכמה מילונים ולהפתעתי באחד מהם, מילון ספיר של איתו אבניאון יש גם פירוש שני לתור, שם זכר, שצורת הרבים שלו תורות והפירוש שם הוא "זכות המשחק של שחקן מסויים". אולי מילון ספיר הסתגל לשפה של התקופה והוסיף את הפירוש הזה. אז מי אני שאלין על המתרגם...

מי שמגלה בעמוד 242 את המילה גפירים (אפילו מודגשת בטקסט) ולא יודע את משמעה צריך לחכות לעמוד 284 כדי למצוא את הפירוש ואת ההסבר.

אבל אני סתם מנתח ניתוח יתר ומדקדק דקדוק יתר בספר שהוא מהנה וכתוב ומתורגם יפה, קולח מעניין ומהנה.


לסיכום, ספר הרפתקאה חביב ביותר וקריא ביותר. נהנתי ממנו מאוד. אפילו יותר מאשר המותחן האחרון של הרלן קובן שקראתי, דם חם.